ברנר והיהדות ברנר והאקזיסטנציאליזם – ביקורת על ספרו של פרופ' אבי שגיא (ארוך מאד)

א קלאסיות של יצירה ספרותית נבחנת בשיבה אליה דור אחר דור מתוך רצון לשאוב מהיצירה הנאה ותועלת: התפעמות אסתטית, הארה פסיכולוגית, עוגן מוסרי. היצירה הקלאסית הופכת להיות כזו, בגלל שהתכונות שצפונות בה מתגלות במורד הדורות כעל-זמניות, ככאלו שסגולתן מסוגלת להגירה מוצלחת לחופי זמנים מאוחרים. יצירתו של יוסף חיים ברנר היא קלאסיקה מסוג מיוחד במינו. בלתי [...]

ביקורת על "אלוהים אוהבת אותי", של עמוס טלשיר, בהוצאת "חרגול"

כסף. כסף הוא הנעדר הגדול מהספרות הישראלית העכשווית. הספרות הישראלית אוהבת להתעסק בלאומיות (ובפוסט), הרומן ההיסטורי הציוני (והאנטי) הוא שלאגר היום, הרבה שואה, שואה היא להיט, הרבה פסיכולוגיה (הרבה גברים ענוגים, חיילים ואזרחים), פה ושם התעסקות, אימפוטנטית ברובה, בשפה. אם יש את נפשנו לדעת מדוע הספרות הישראלית ברובה אינה רלוונטית, כאן התשובה. בהדחקה של הנושא [...]

על פ.ג. וודהאוס

הומור כעסק רציני נטלתי על עצמי השבוע משימה כפוית טובה במיוחד – להסביר הומור; לקחת את התופעה הסמי-גופנית הזו ולנסות לנתח אותה באזמל אינטלקטואלי. לזכותי אולי ייאמר שהומור הוא עסק רציני מדי מכדי להותירו עמום ולא לנסות להתחקות אחר הדרכים בהן הוא פועל. הסיבה למשימה (וגם סיבה למסיבה) היא צאתו לאור ב"חרגול" של "טוב ויפה, [...]

כמה דברים על כתב העת "מעין"

הדברים שלהלן אינם בגדר רשימת-ביקורת אלא בגדר רשימה-רשימתית, כלומר פרי התרשמות ולא פרי קריאה חמורה ומדוקדקת של כל מילה, עליה אני מקפיד בספרים שאני מבקר בעיתון. בקיצור, בעיון בחוברת "מעין" הרשיתי לעצמי לזנוח באמצעם טקסטים – בעיקר שירים – שלא שבו את לבי; לא משום זלזול ודעה מוקדמים, חלילה, אלא מקוצר זמן ואיזו תפיסה פואטית [...]

קצרים+ביקורות ספרים חדשים קצרצרות

1. אני לא מורגל לצפות בהופעות מחול. אבל ראיתי השבוע את "complexions", בהיכל האופרה הישראלית וחוויתי קתרזיס מתיר איברים. נכון, הרבה בזכות המוזיקה. אבל גם בזכות הזיכוך והעידון של המיניות. זו, מבחינתי (ואני מתאר לעצמי שאני לא הראשון שחשב על זה), התמצית של האמנות הזאת. 2.  ראיתי כמה סרטים טובים עד טובים מאד לאחרונה: "2 ימים [...]

קצרים

1. העובדה שאני נטפל ל"עובדה", של אילנה דיין, נובעת מכך שהתוכנית הזו מייצגת משהו: את היומרה ליצירה טלביזיונית משמעותית בטלביזיה המסחרית. ויש ליומרה הזו כיסוי מסויים (כמה מענג היה לראות את אילון זרמון מתפתל בתוכנית הקודמת; החלטה להתראיין שעוררה תהיות לגבי מפולפלותו-כביכול של האיש). אבל דווקא בגלל היומרה, "עובדה" מדגימה בצורה המושלמת את המגבלות המוּבנוּת [...]

על ערביי ישראל (המשך)

ראשית, על מנת להירגע מעט, חשוב להבין את הדינמיקה הקונקרטית שהולידה את המסמכים הללו ושניכרת בהם-עצמם למרות ניסיונות הטשטוש. כך כותב שאוקי ח'טיב, יו"ר ועדת המעקב העליונה לערבים בישראל, בהקדמתו ל"חזון": "אנו נדרשים לקבץ יחדיו את הניסוחים השונים הקיימים בהגדרת הזהות העצמית של ישותנו (…) קובץ מסמכים (…) אשר ישמש כאמצעי ליצירת קונצנזוס". וכך נכתב [...]

על ערביי ישראל (ארוך מאד)

  להלן  מאמר שכתבתי לפני פחות משנה ונגנז מסיבות שונות. המאמר נכתב בעקבות הופעתם של מסמכי "החזון" השונים של ערביי ישראל. הניתוח והדיון שלי בסוגיית ערביי ישראל ומסמכי "החזון" שלהם הם דיון וניתוח של מבקר ספרות יותר מאשר של מומחה לנושא  (סוציולוג, משפטן, איש מדע המדינה, פובליציסט בקי ורגיל  וכד');  כלומר, דיון וניתוח של מי שמקצועו [...]

ביקורת על "הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט", של ירמי פינקוס, הוצאת "עם עובד"

השנה: 1937. העיר: צ'רנוביץ' שברומניה. המוות: מותו של פרופסור מרקוס פַבּריקַנט, מייסד ומנהל "הקברט ההיסטורי" היידי. על מיטתו מתקבצות השחקניות הוותיקות של הקברט, אותן קיבץ 60 שנה קודם לכן, מבתי יתומים יהודיים במזרח אירופה. חרדות לעתיד התיאטרון הנודד הקטן שלהן ולעתידן האישי, הן מקבלות על עצמן בחשש את ניהולו של הרמן, אחיינו המופנם של מרקוס, [...]

על החתרנים המדומים (קצר)

הם צעירים בני המעמד הבינוני-גבוה ואף הגבוה. מִין קומפלקס התבגרות בורגני מפונק – המופנה בעצם כלפי הוריהם בעלי העוצמה – בלוויית רגש אשמה עמום על אמידותם, מוּתמר אצלם למשנה פוליטית "רדיקלית" "סדורה" של שחור ולבן. הם אוהבים לדבר על "הנכבה" ועל בתי הערבים ב – 48', או מוטב: להרחיק עדותם לראשיתה השרויה בערפל של הציונות, כדי שלא ישימו לב, [...]