שתי דמויות מרכזיות, גברים תל אביביים בגיל העמידה, יש ב"מה שרציתם". יודי מורן, קבלן מצליח, וזיגי בן-ארצי, קולנוען כושל. איש המעשה ואיש הרוח הללו חוברים יחד להגשמת פרוייקט פנטסטי: הקמתה מחדש של עיירה יהודית מזרח אירופאית, על כל פרטיה ודקדוקיה, ופתיחתה כפארק שעשועים לקהל הרחב.
הרומן המשובח של אגור שיף הוא חוליה נוספת במה שהוא כבר מגמה בספרות הישראלית של השנים האחרונות, זרם ספרותי שניתן לכנותו "הרומן הסאטירי-סוריאליסטי הישראלי". בשורת הרומנים המוצלחים בדרך כלל הללו (עמם ניתן למנות את "העולם, קצת אחר כך" של אמיר גוטפרוינד, "כביש מספר חמש" של אמנון רובינשטיין ועוד), בין אם הרומן נכתב מנקודת מבט ציונית (כמו במקרה של גוטפרוינד) או מנקודת מבט פוסט-ציונית (כמו במקרה שלפנינו), מושתת חלק מהמזג הסאטירי של הרומנים על הפער המעיק בין האירועים החדשותיים הגדולים שהארץ הקטנה הזו מייצרת לבין חייהם של האנשים הממוצעים שחיים בה, ואילו חלק מהאופי הסוריאליסטי מושתת על תחושת הכאוס והקרנבל העצוב שמעוררים החיים בישראל העכשווית.
בחנות ספרים משומשים, בתוך תיק מאובק, מגלה זיגי המובטל אוסף תמונות ורישומים תחת הכותרת "ז'ילוניץ' קמה לתחייה". בירור מעלה שאת הצילומים והרישומים צילם ורשם ב – 1938 צייר בן העיירה שנפטר זה מכבר, ושבנו הוא יודי מורן הקבלן. מורן זה, מלנכולי ויגע ממש כמו הקולנוען, "נתקע" זה עתה עם חלקה גדולה שרכש בשטחים. האפשרות לנצל את כברת הארץ השוממה שרכש באמצעות הקמתו של ז'ילוניץ'-ווֹרלד בשומרון, כשאת מקום יהודי העיירה ישחקו תושבי הכפר הערבי הסמוך המובטלים בגין האינתיפאדה השנייה, קוסם לקבלן.
הרומן הסאטירי-סוריאליסטי של אגור שיף מושתת על תפיסה היסטוריוסופית. בישראל מוכת הטרור של 2002, בישראל, שבגין הטרור אך לא רק באשמתו, נוהגת בפלשתינאים בדרכים לא מוסריות, מפרש דודו הקשיש של זיגי, שֹרוּל, את האידיאולוגיה של הרומן: "הארץ הזאת קלקלה את כל מה שהעם היהודי הצליח להשיג באלפיים שנות גלות (…) למשל היכולת לחשוב בהגיון. לספר בדיחות. או הרצון לחיות, למשל" (עמ' 57). והוא מפרש עוד: "כן, זיגיל'ה, האמת היא שהעם היהודי שייך לגולה" (עמ' 225). הקמתה של ז'ילוניץ' בלב המפעל הציוני (ועוד על החלק שבו ששנוי במחלוקת) היא לפיכך אירונית; הכנסתה של האלטרנטיבה לציונות בדלת האחורית. אבל תהליך ההקמה של ז'ילוניץ' אינו רק ביקורת על הציונות. הוא גם ביקורתי במובן אחר, בכך שהוא מצביע על האופי החמדני והחומרני שקבלו חלק החיים בישראל בהווה, בה ההיסטוריה הלאומית הופכת למצרך ככל מצרך. בישיבה אצל "ראש אגף התקציבים" מפליג ראש האגף בחלומות התעשרות: "כמובן שבהמשך נעודד הקמת פרוייקט דומה שייתן ביטוי גם לתרבות עדות המזרח…מין מקום אותנטי כזה, מקום שמח, עם הרבה צבע" (עמ' 129). בנוסף, רומז הרומן על אנלוגיה מצמררת בין ז'ילוניץ' שנחרבה למפעל הציוני.
אבל תפארתו של הרומן הזה אינה על משנתו האידיאולוגית (שבחלקה אינה עומדת בבחינה אינטלקטואלית כלשהי, בהתחשב בגורל שפקד את יושבי ז'ילוניץ', ה"שייכים לגולה", כביכול). מה שהופך את את "מה שרציתם" לרומן מצוין הוא הטון הסאטירי-מלנכולי היציב בו הוא כתוב, חוש ההומור המעודן והפרוע כאחת שבו, הדקויות המרובות והמענגות של כותב רומנים מיומן שיש בו, ההפלגות הסוריאליסטיות שמתפרצות ממנו.
שתי דוגמאות קטנות שנבחרו באופן אקראי. הראשונה, תובנה סאטירית: "השידוך המובן מאליו בין מסעדות מזרחיות לבין תחנות דלק, בין בנזין לבין דייסה של קטניות, עורר בזיגי בן ארצי חשדנות. האם באמת היתה זו רק ברית נוחה בין שני ספקי אנרגיה עממיים, שאל את עצמו, או שמא הייתה זו מזימה מתוחכמת לגרום הזדהות מוחלטת בין המכוניות המרוות את צימאונן לבין בעליהן המאביסים את עצמם" (עמ' 200). השנייה, דוגמה לניואנס שנובע מציטוט תרבותי הכורת ברית בין הסופר לקורא "מאחורי גבו" של הטקסט; נהג המונית הפלשתיני, שמוביל את יודי וזיגי לאתר העיירה, מגיב כך לקריאת ג'יפ משמר הגבול "יו אר טוקינג טו מי?" (עמ' 195).
אפשר להדגים את סגולות הרומן דרך דמויות המשנה המלבבות והקומיות שבו. דמות משנה אחת כזו היא מָלָה מרמלשטיין, אמו בת השמונים וחמש האנטיפתית של מורן, שלעת בלותה פוקדים אותה חלומות פורנוגרפיים פרועים: "הבזקי תמונות שהבליחו במוחה לשברירי שניות, מלווים בהרגשת עקצוץ מתוק באיבריה הכבויים, הרחוקים" (עמ' 7 – כדאי לשים לב לדיוק שיש בבחירה במילה "רחוקים"; גופו של הזקן נהיה זר לו, "רחוק"). מורן, המעונין להכניס את אמו לבית זקנים, לפיכך ודאי שמח לשמוע מפי מנהלת המוסד, שבצד מסיבת "פורימון" לכבוד פורים, ניתנות במוסד הרצאות לישישים : "על פמיניזם ומגדר" (עמ' 14). דמות משנה מרגשת ומצחיקה היא הדוד שרול, משורר ומספר גוזמאות, המעשן קנביס להנאתו ולהפגת כאביו. את הקנביס משיג זיגי, אחיינו, מערבי המוכר גם זעתר ("'אל תיתן לי זעתר בטעות', אמר הקולנוען. 'זה צמח בר מוגן, אתה יודע. אני לא רוצה לשתף פעולה עם הפשעים שאתם מבצעים נגד הסביבה'" – עמ' 142) תמורת קונדומים ותרופות שהוא מייבא לכפרו המסוגר בגדה. באווירת החשד של פגועי הטרור הגדולים, ששיף מיטיב לתארה, נחשד הערבי שהוא מחבל מתאבד ובחורה צעירה, שעובדת כמטפלת של גברת מרמלשטיין, נחלצת לעזרתו. כך נוצר סיפור משנה נוסף, סיפור אהבה מרגש וקומי, ברומן. ויש בין דמויות המשנה גם את אשתו של זיגי, עורכת הדין, החוקרת אותו ביסודיות של בית משפט כשהוא חוזר לביתו, ואת הדמות המכונה "המתווך", שקצת בדומה לארבינקא של קישון מייצג את הצד האפל של היזמות הקפיטליסטית הישראלית, כמו שמייצגים צד זה צמד סוחרי החלקים באוטובוסים מפוצצים, המוכרים אותם לאספנים, המופיעים לרגע סוריאליסטי מצמרר ונמוגים.
אם, כאמור, הרובד האידיאולוגי המוצג בחזית הרומן לא משכנע בחלקו, הרי שדווקא חוש המידה הסאטירי, שפע הניואנסים והמיומנות הרומניסטית ששיף מגלה הופכים, בהיזון חוזר מעניין, את חלק מהביקורת הפוליטית ברומן לאמינה ומטרידה כאחת.
מבקר חופשי 