ביקורת על "זה שמחכה", של יותם טולוב, הוצאת "כתר"

בעשור האחרון, בעיקר בעקבות סמיכות האינתיפאדה השנייה לנפילת התאומים והתמשכות שלטון הממשל הניאו-שמרני והפרו-ישראלי בארה"ב (והמעורבות היהודית הכבדה בפיתוח ההגות הניאו-שמרנית), הוסבה תשומת לב גוברת לדמיון בין ארה"ב לישראל. שתי ארצות מהגרים, שתופסות את עצמן כ"ארץ המובטחת", שהשתחררו מהאימפריה הבריטית ושהדת ממלאת בהן תפקיד דומיננטי, ושהוקמו, כך גורסת התפיסה השלילית של הדמיון בין השתיים: על [...]

על "כאילו יום אהבה אחרון", של דניאל כהן-שגיא, הוצאת "אבן חושן"

"לאחר ארבעים ושבע שנות חיים, לפתע פתאום אבדו עקבותיו של ארתור". כך נפתח הרומן המר והמוזר (במובן הלא שלילי של המילה) הזה. הפתיחה היא הסוף. הרומן עצמו מספר ברטרוספקטיבה את קורותיו של ארתור, רווק תל אביבי אפרורי למראה שעובד ב"עבודה פקידותית שגרתית של תשע שעות במשרדי חברה להפצת ספרים ושבועונים", עד היעלמו, ואת תולדות משפחתו. [...]

על "שלושה גשמים", של אלה יבלונסקי, הוצאת "מודן"

ב"שלושה גשמים" שלוש נובלות. בראשונה, הכתובה בגוף ראשון, רופאה מנתחת מוזעקת מחתונה לחדר הניתוחים ומהרהרת בדרכה לבית החולים ובחזרתה ממנו ביחסיה עם אחותה התאומה, פסנתרנית מוכשרת שאצבעה נקטעה וקטעה את הקריירה שלה, וביחסיה עם בן זוגה. השנייה, הכתובה בגוף שלישי, פורשת את יחסי הידידות הנרקמים בין שתי צעירות תל אביביות, האחת "ילדת פריפריה", מלצרית המחכה [...]

ביקורת על "לא תקין רומנטית", של יוסי סוכרי, הוצאת "חרגול"

"לא תקין רומנטית", המסופר בגוף שלישי, הוא רומן שמדלג בין שתי דמויות. אליענה ארז, מורה לספרות סוערת ומקורית, בשנות החמישים לחייה, שאיבדה את בעלה במלחמת יום הכיפורים ("החלל של חייה") ולה בת שאינה בקשר טוב איתה. מתן דיאמנט, תלמיד י"ב רגיש ונאה, בן להורים גרושים ("שהפירוק הוא הבסיס היחיד של חייו"), שלו להקת רוק חובבנית [...]

על "הביתה", של אסף ענברי, הוצאת "ידיעות"

דבר מוזר קרה. לפני שפתחתי את ספרו של אסף ענברי, ייתכן והמסאי המעניין בארץ היום, חששתי מספר של מסאי, כלומר עתיר רעיונות מקוריים, אבל מוגבל מבחינה ספרותית, חסר את היסוד הקונקרטי של הפרוזה, את מלאכת הפיתוי של האמנות הערמומית והארצית הזו, המנוגדת לישירות, להפשטה ולחומרה של המסה. כשחתמתי את הקריאה בספר, מצאתי את הספר חי [...]