על "ביום שהמוסיקה מתה", של אופיר טושה-גפלה, הוצאת "כתר"

פורסם במוסף לספרות של "מעריב" במאי 2010 אופיר טוּשֶה גַפְלָה הוא מין לעצמו. וזה מוזר. כי הרומנים שלו דווקא זרועים, ובלא כוונת מכוון, בשפע רסיסים מתרבות ההמונים, בעיקר האנגלו-אמריקאית. הרומנים שלו הם מעין יורה ענקית בה רוחשים מחוות, מקטעי-נרטיב, כפיסי-הלכי-רוח, מטבעות לשון, מסדרות טלוויזיה ומספרות פופולארית. חשוב להסביר את התופעה שאני מדבר עליה: בעוד ההתייחסות [...]

קצרים

1. הנה הצעה לטי-שרט מודפסת (אקסטרה לארג'): "השמנתי כי הפסקתי לעשן, בסדר?" 2. עומר מואב, יועץ שר האוצר לשעבר, מדבר על העלייה בתנאי החיים הראליים של השכבות הנמוכות בעשורים האחרונים, אם כי מודה כי יש גידול בפערים בין שכבות האוכלוסייה. זו הבעיה עם כלכלנים: הם לא סוציולוגים. קנאה, תסכול ותחושת אינאונים חברתית הם גם פאקטורים [...]

ביקורת על "אל יפו", של איימן סיכסק, הוצאת "ידיעות ספרים"

פורסם ב"מעריב" במאי 2010 זה ספר מינורי. הגיבור-המספר, שקרוב בזהותו ככל הנראה לסופר עצמו, הוא צעיר מיפו שלומד באוניברסיטה העברית בירושלים. בפרקים קצרים הוא מספר לנו על חייו כצעיר ערבי חילוני המוטל בתווך בין חברה דתית, שוביניסטית וקפואה לבין חברה "מארחת" מיליטריסטית, חסרת סקרנות ואף עוינת. הוא מספר על אחותו סָמָאהֶר שעומדת להתחתן בשידוך עם [...]

קצרים בעיקר על אמנים מתחזקים, וולבק החדש ועוד

1. מה הסיבה לכך שכל כך הרבה שחקנים ופרפורמרים "מתחזקים"? אולי בגלל שה"התחזקות" היא המשחק והפרפורמנס ה"אולטימטיבי". א. קודם כל היא כוללת שינוי חיצוני מובהק, "משחק" במובן הבסיסי של הביטוי, שינוי בגדיך ומראך החיצוני, "התחפשות". השינוי גורר כמובן תשומת לב, שגם אחריה תרים שחקנים ופרפורמרים. חלק מגל המתחזקים דהאידנא הוא המשך המשחק באמצעים אחרים. כלומר [...]

קצרים בעיקר על סקס

1. נשים אורבניות הולכות ומידקקות, הולכות ונהיות חדות. כמו סכין (כמו סכין הן גם הבלטות מודגשות אחרות של הגוף הנשי האורבני, גם הלא דקיק). הגוף – ככלי נשק. הנשיות – ככלי נשק. העקב הגבוה אינו פֶטיש בגלל שהוא מזכיר איבר מין גברי, כפי שהדבר מוסבר כמדומני בפסיכואנליזה. איבר המין הגברי והעקב כאחד מזכירים שניהם כלי [...]

על "פתאום דפיקה בדלת", של אתגר קרת, הוצאת "כנרת זמורה ביתן"

פורסם במוסף לספרות של "מעריב" במאי 2010 לפני כמה שנים ראה אור בעברית רומן בשם "יורחי הדבש" של צ'ק קינדר. זהו רומן מפתח שאחד מגיבוריו הוא הסופר האמריקאי ריימונד קארבר. את הרומן על קארבר אהבתי הרבה יותר מאשר את סיפוריו של קארבר ("צ'כוב האמריקאי"), המתארים בלאקוניות ייאוש, סתמיות, עליבות. קארבר ברומן, קארבר שלפני הפריצה, השתיין, [...]

קצרים על ביקורת תרבות, ניו אייג' ועוד

1. ניתן להמשיל את ביקורת התרבות לטיפול שורש. רופא השיניים משתמש בכלים הדקים ביותר שברשותו על מנת לנקות את תעלות העצבים הרקובים של השן החולה. כך מבקר התרבות מנסה להשתמש בכלי הניתוח החדים ביותר שברשותו ולהגיע להגדרות הדקות והמדויקות ביותר של תרבות זמנו על מנת שיוכל לנקות אותה מריקבון. השן הבריאה – כלומר תוצאתו של [...]

על "כפור", של שמעון אדף, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן. פורסם במוסף הספרותי של "מעריב" במאי 2010

"כפור" הוא כור היתוך של ז'אנרים. יש כאן סיפור בלשי, מדע בדיוני, פרוזה שירית, פרוזה שכתובה כמו תסריט, ארס-פואטיקה, כתיבה מדרשית, רומן היסטורי במהופך (הקרנה אל העתיד של תרבות עבר), עיסוק פוסטמודרני (כז'אנר, לא כפילוסופיה) ב"מאחורי הקלעים" של בניית יצירה. אחרי חורבן ישראל העכשווית נפוצו היהודים. אך כמה מאות שנים הלאה מאיתנו שבו היהודים לציון. [...]

קצרים על כוכב נולד, קניוק, פרוטו-פשיזם, בר רפאלי, מבקרים ועוד

1. המכתם "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" מקבל משנה תוקף בדורנו. הגסים, הלא משכילים, הטיפשים, הלא מתוחכמים, אינם חשים ואינם חלים שהכל כבר נעשה ונאמר, שהאנושות מיצתה את עצמה, ניסתה הכל, היא סוג של חזרה חלולה על עצמה (כל זה מפרספקטיבה מסוימת, נכונה אמנם, אבל אפשר להסתכל על הדברים גם מפרספקטיבה אחרת לחלוטין, המוציאה את הראשונה, [...]