קצרים

1. באופן מוזר ביותר יצא לי לאחרונה לראות 2 סרטים קנדיים דוברי צרפתית עכשוויים וטובים (זה עדיין לא החלק המוזר) שהסוף שלהם דומה (עכשיו!). האחד הוא "הרגתי את אמא שלי", של חוויאר דולן, סרט שזכה בפרסים בקאן 2009, ושבו הבמאי (והשחקן הראשי) הצעיר מאד (19), דולן, מספר סיפור בעל יסודות אוטוביוגרפיים על קשר טעון בין נער [...]

על "מה שנשאר", של אלי עמיר, הוצאת "עם עובד"

פורסם ב"מעריב" בדצמבר 2010 אלי עמיר יודע לספר סיפור. זה לא דבר של מה בכך. הוא כותב מיינסטרים יעיל. עד אמצע הרומן החדש שלו התכוונתי לכתוב ביקורת ברוח זו. הרומן מתרחש בשנות התשעים. הגיבור והמספר הוא דניאל, איש עסקים אמיד בן 56, ממוצא ירושלמי צנוע, שלקה בלבו, מתאשפז בבית חולים ומהרהר בחיי האהבה שלו. באמצע [...]

על "מעברי ישן ליהודי חדש", של יאיר שלג, הוצאת "המכון הישראלי לדמוקרטיה"

פורסם ב"מעריב" בדצמבר 2010   ערב אחד פתחתי טלוויזיה וראיתי סדרה על משפחה דתית שבנה חזר בשאלה ורוצה להיות רקדן. החלפתי ערוץ וראיתי קבוצת צעירים דתיים רווקים עושה קידוש. זה חלק מ"רנסנס היהדות" שמדבר עליו שלג בספרו הבהיר והמסדיר. שלג, במופת של כתיבה עיתונאית-סוציולוגית, מצליח להנהיר את תהליך ההיפתחות ליהדות שהתחולל בחברה הישראלית בשני העשורים [...]

על "אישה במידות טובות", של פזית בן נון בלום, הוצאת "זמורה ביתן"

פורסם "במעריב" בדצמבר 2010 קודם כל שורה תחתונה: זה רומן מהנה. הוא שנון, הוא פקחי, הוא קצבי, הוא יצרי, הוא רגיש, הוא רגיש לשפה. בז'אנר הרווקה והעיר הגדולה, או: אליזבט בנט על גלולות, הוא מתבלט לטובה. בעברית ישנו כינוי בוטה, חציו אנגלית חציו ערבית, אך שקשה למצוא לו תחליף ולכן אולי יסולח לי: סופיסטיכוסית. כזוהי [...]

קצרים על צוקרברג והסוריאליסטים

1. הסופרת זיידי סמית, במאמר מעניין על מארק צוקרברג והסרט "הרשת החברתית", כאן. המאמר כולל הערה גאונית לטעמי: סמית תוהה על קנקנו של צוקרברג, האיש ללא תשוקות לכאורה (לא לנשים ולא לכסף; היא מביאה ראיות לכך), ויוצרת קשר בין סוג אדם כזה למי שיוצר רשת חברתית כזו, שמסכנת כך את הפרטיות. מישהו כזה הוא מישהו שאין לו [...]

על "שמש חדשה", מאת שי טובלי ואילון לסטר, הוצאת "הקיבוץ המאוחד"

שני אחים צרפתיים, המספר, ג'רמי, בן השמונה עשרה, ואחיו, כריסטי, בן השש עשרה, מאבדים את הוריהם העשירים בתאונת מטוס ומייד אחריה מתבשרים על ידי אגד נזירים טיבטים, החודרים בנימוס תקיף לאחוזת המשפחה, שכריסטי, נער חולמני ויפה, הוא המנהיג הרוחני, או שמא האל, העתיד להציל, אחרי שיילד מתוכו את רוחניותו בסיועם, את טיבט והעולם כולו. עוד [...]

על "ערבי טוב", של יורם קניוק, הוצאת "ידיעות אחרונות"

זה לא רומן טוב. הבחירה להציג את הסכסוך הישראלי פלשתיני דרך השסע בנפשו של המספר, יוסף רוזנצוייג-שרארה, ישראלי שאמו יהודיה ואביו ערבי, גסה. יש כאן גם שואה, שכול מלחמתי, גירוש פלשתינים וכל הקיטש השמנוני הישראלי הזה. יש כאן גם קיטש סתם, מופרט. כך היא האהבה בין יוסף לדינה: "אהבה כל כך עזה שהיינו חייבים להרוס [...]

קצרים

1. הסופרים הגדולים, אומרת אחת הדמויות ב"תמול שלשום", אינם פקחים באמת, אלא יודעים להתראות כפקחים (משהו מעין זה, אינני זוכר בדיוק). חלק מהסופרים הטובים אכן אינם פקחים במיוחד, וליתר דיוק פקחותם העיקרית נוגעת ליכולת נגטיבית, ליכולת לא לדבר שטויות ולעשות טעויות. התוצר, הלא מרעיש כשלעצמו, מבהיק כך בניקיונו. הוא מזהיר מהיעדר זוהמה. 2. קראתי עוד [...]