על "הקומדיה התל אביבית", מאת יובל בן-עמי, הוצאת "אחוזת בית"

פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות" יובל בן-עמי כתב ספר אוטוביוגרפי קולח, כן, משעשע ונבלע בגמיעה, על הבוהמה הספרותית התל אביבית של שנות האלפיים. הספר נפתח בחוסר מנוח של גבר צעיר כבן שלושים אך כבר נשוי. משם הוא ממשיך לפרידה מאשתו, תוצאת חוסר המנוח המוזכר, ולצלילה מצפון העיר לתוך עולם השירה הצעירה שבדרומה [...]

הערה על יהושע קנז

פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות" הערה מקדימה: מאמר זה נכתב לפני ההכרזה על נתן שחם כזוכה פרס ישראל השתא. שחם הינו סופר מוערך בעיניי ואהוב עלי כך שמאמר זה לא נכתב כנגד זכייתו הסיבה ההגיונית היחידה שבגינה לא ניתן עדיין ליהושע קנז פרס ישראל היא שחברי הוועדות השונות אולי חשבו שהפרס כבר [...]

על שלמה ארצי ועל שעות העבודה

פורסם במוצש של מקור ראשון ארצי ואיינשטיין קצת סתמי השיר החדש שכתב שלמה ארצי לו ולאריק איינשטיין. שילוב המילה "אינטימיים" בשיר (“האם אתה זוכר רגעים אינטימיים") – סימן היכר של ארצי, המקביל לשימושו היחידאי כמעט, או אף לא כמעט, בשירה המולחנת הישראלית, בחודשי השנה הלועזיים (“חום יולי אוגוסט"); שימוש שהיה בו תמיד, למרות הטריביאליות לכאורה [...]

הערה קטנה ומעניינת של מתיו ארנולד

הנה כאן

הערת הבהרה על עוקצנות שהפניתי כלפי מנחם פרי ותוצאותיה

ביקורתי החיובית על "כשהלילה", שהוציאה "הספרייה החדשה", כללה פתיח עוקצני, ברוח טובה אמנם, על העורך פרופסור מנחם פרי. פרי נפגע מהפתיח הזה ( הנה כאן) ואני מצר על כך. אני מפרסם כאן את התגובה שכתבתי לרשימתו של פרי שכללה התייחסות לנושא (ותפורסם, אני מניח, באתר "הספרייה החדשה" בקרוב): "אני מצר על כך שהערתי בפתיח הדברים [...]

שתי הערות על המסורת ההגותית האנגלו-אמריקאית

הנה כאן

על "כשהלילה", מאת כריסטינה קומנ'ציני, "הספריה החדשה" (תרגום: אלון אלטרס)

פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות" למנחם פרי מ"הספרייה החדשה" יש חוש עסקי לא רע. הרי זו מן המפורסמות. דוגמה נוספת שלו היא מיתוג חטיבה נכבדת מספרות התרגום של הוצאתו כ"ספרות איטלקית איכותית שנכתבת בידי נשים". האם זה מקרי שאחרי שהפכו, בתיווכה של "הספרייה החדשה", שתי סופרות איטלקיות מצוינות, בנות אותו דור (שנות [...]

שונות

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון" טלוויזיה, ספרות ובני אדם אחד מיתרונות הקריאה על פני הצפייה בטלוויזיה נעוץ בנוכחות האנושית המועצמת שהטלוויזיה, מטיבה, כופה עליך. הייצוג הישיר של הטלוויזיה, ייצוג איקוני, כופה על הצופה נוכחות אנושית המזכירה במידה מקסימלית את הנוכחות האנושית שבעולם האמתי. אנשים בעלי נפש אנינה ומסובכת זקוקים פעמים רבות לבדידות. אנשים בעלי [...]

הרהורים בעקבות קריאת "עד שיום אחד", של שמי זרחין ("כתר")

כאן מופיעה הרשימה

על "טירזה", של ארנון גרונברג, הוצאת "ספריית פועלים" (תרגום מהולנדית: רחל ליברמן)

פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות" מה שקרה לי עם הספר הזה לא קרה לי הרבה. 350 העמודים הראשונים נקראו בהנאה רבה ואף בהתפעלות. אך 50 העמודים האחרונים הרסו מבחינתי את הספר. זה לכאורה לא הוגן. יכולתי לכאורה לומר שאם קרוב ל-90% מהרומן הם טובים מאד לא יכולים קצת יותר מ-10% שלו להרוס [...]