על "שלושה בבומל", של ג'רום ק. ג'רום, הוצאת "קמין" (מאנגלית: יונתן בר)

פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות"

הצחוק המשחרר, הבוקע ממעמקי הבטן ומרטיט את כל הגוף, לא הגיחוך בזווית הפה המלווה לעתים גם ב"חה" מכאני, ובכן הצחוק המשחרר הפראי הופיע לראשונה בעמוד 40. בהכנות לנסיעת-הטיול בגרמניה, ל"בומל", נזכרים שלושת הנוסעים העתידיים באותה פעם בה נסע אחד מהם, האריס, עם אשתו לנסיעת טיול על אופניים בהולנד. הזוג הצעיר נסע על אופניים דו-מושביים ומרת האריס הושלכה מהמושב האחורי בקטע מקטעי הדרך. הלומת הפתעה, היא צפתה בהאריס הגא ממשיך לדהור הרחק ממנה עד שלבסוף נעלם מהעין. האריס, שלא שם לב להיעלמות אשתו, "המשיך לרכוב בהנאה רבה. לפתע נראה היה לו שהתחזק באופן פלאי". הוא אף מפטיר לכיוון "מה שהיה בדעתו מרת האריס", כותב ג'רום, כי: "מזה חודשים רבים לא נדמו האופניים כה קלים". רק לאחר חמישה מיילים הבחין האריס בהתאיינות אשתו אבל כשסיפר אובד עצות לאיכרים הולנדיים שאשתו נעלמה הופתעו האיכרים מכך שהאריס נסער מכך. מכל קשת הרגשות האנושיים, דאגה לא נראתה לאותם איכרים הרגש הראשון שעולה בבעל כשאשתו נעלמת.
הומור הוא פעמים רבות שחרור של תוקפנות. ובקטע הזה, בו גבר מגלה כמה קל לרכוב ללא אשתו מאחור, מטפל ג'רום בעוינות הבלתי נמנעת שיש בין בעלים לנשים. ואגב, ייתכן שכתוצאתן של התרבות והביולוגיה שפינקו אותו כאחת, הגבר נוטה יותר לעוינות כזו, לתחושה שרוחו החופשיה בת האלמוות הושמה בסד הזוגיות הארצית (חנוך לוין עשה מזה מטעמים). נרגנות, כך נדמה, היא תכונה גברית יותר מאשר נשית. התרבות והביולוגיה כאחת תבעו מהנשים יותר סתגלתנות (והתרבות ואף הביולוגיה משתנות רק בדורות האחרונים).
בכל אופן, אחד ההבדלים העיקריים בין "שלושה גברים בבומל", שראה אור ב-1900, ל"שלושה בסירה אחת", המפורסם ממנו, שראה אור 11 שנים לפניו, הוא שבעוד בספר הראשון היו השלושה רווקים, הרי כאן שניים מהם, ג'רום עצמו והאריס המוזכר, נשואים. כך שחלק גדול מההומור, בעיקר בתחילת הספר, נוגע ביחסי גברים-ונשים ונובע מהם. למעשה, עצם החלטתם של השלושה לצאת לטיול אופניים בגרמניה היא רצון מודע-למחצה להתרחק קצת מעול הנישואין. "עלינו לנהוג בכנות ובהחלטיות", מצהיר ג'רום ומרמה גם את עצמו (ג'רום הדמות, לא הסופר שמודע להונאה העצמית כמובן), "אומר לאתלברתה [אשתו] שהגעתי למסקנה שגבר לעולם לא מעריך את האושר שנמצא אתו דרך קבע. אומר לה שעל מנת להוקיר את הדברים שבהם בורכתי כפי שידוע לי שיש להוקיר אותם, בכוונתי להתנתק ממנה ומהילדים למשך שלושה שבועות". לעוגמת נפשו מגלה ג'רום שאשתו שמחה, שמחה מדי, על כוונתו להניח לה.
הצחוק המשחרר הראשון הופיע כאמור בעמוד 40. אבל הוא לא הרבה לשוב לאורך הספר. לפחות הקורא הזה לא מצא את עצמו פעמים רבות נחנק מצחוק, כלומר מטה את ראשו לאחור, אוחז בבטנו ומתנודד, כמי שמחכה לבכי שאינו בא, באופן שהנו קומי בפני עצמו. מעטים כל כך הספרים שגורמים לנו לצחוק כך, ספרים כמו שהיה זכור לי שהנו "שלושה בסירה אחת". אבל "שלושה בבומל" לא מצחיק עד כדי כך, וקריאה נוספת לצורכי ביקורת זו בקודמו גילתה שבקריאה שנייה גם ג'רום המוקדם קורע פחות.
אבל זה ספר מומלץ לקריאה. ג'רום שנון רוב הזמן, רהוט כל הזמן ומדי פעם אכן קורע. אבל יש ערך מוסף אחר ומפתיע לספר ההומור והסאטירה הזה. התווספה לו תמה רצינית כמו סרטן, כמו שאומרים באנגלית, תמה שלא העסיקה יותר מדי, יש לשער, את קוראיו ב-1900. זאת כי ג'רום מקדיש את "שלושה בבומל" לא רק למסע גופא של שלישיית החברים הוותיקים ב"יער השחור". הוא מקדיש דפים רבים לתיאור וניתוח מאלפים של התרבות הגרמנית בעיניים אנגליות. ואלה דפים מצמררים לאור מה שהתרחש בהמשך המאה שג'רום כתב ממש בפתחה. "מאחר שיש לי נקודת מבט אנגלו-סקסית על העם הגרמני, יתכן שתהיה לי מדי פעם ביקורת כלפיהם בספר זה", מתנצל ג'רום. אבל תצפיותיו המדויקות, בדיעבד, אינן מצדיקות את ההתנצלות. הוא מתייחס לאהבת הסדר האובססיבית ("הגרמני נושם את אהבת הסדר עם כל שאיפת אוויר, תיפופיו של התינוק הגרמני יוצרים מקצב מוסיקלי"); לנוקשות הנובעת מאהבת הסדר הזו ("בגרמניה כל הפגמים האנושיים מתגמדים מול פשע הדריכה על הדשא. הגרמנים סוגדים לדשא"), ומעל הכל: לצייתנות הגרמנית. הפרק האחרון בספר מוקדש כולו לצייתנות הגרמנית והוא נבואי ממש: "אינדיבידואליזם אינו מעורר עניין במצביע הגרמני. הוא מוכן – דורש – לקבל שליטה ובקרה בכל תחום", כותב ג'רום וממשיך: "השוטר הוא דת עבורו". הצייתנות הגרמנית, שאגב ג'רום מייחס את מקורה לחינוך הנוקשה בבתי הספר הגרמניים, כה מרחיקה לכת עד כי "לא אופתע לשמוע שכאשר נידון אדם למוות בגרמניה ניתנת לו פיסת חבל ומצוּוה עליו לתלות את עצמו […] הפושע קורא בקפידה את הוראות המשטרה ומוציא אותן לפועל במטבח שלו". לאור זאת "ניתן לומר על הגרמנים שהם עם שילך לכל מקום ויעשה כל דבר שיצוו עליו".