פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות"
במחקרו ההיסטורי הפנורמי "אחרי המלחמה: תולדות אירופה מאז 1945", ביקש ההיסטוריון טוני ג'אדט לתקן טעות נפוצה ביחס להתפרקות ברית המועצות והגוש הקומוניסטי. הטעות לטענתו היא הבנת ההתפרקות הזו כניצחונה של ארצות הברית והשיטה הקפיטליסטית שלה. זו שגיאה, אומר ג'אדט. העמים המזרח אירופאיים שהשתחררו מעול הקומוניזם הרוסי נשאו עיניים לא אל מעבר לאטלנטי אלא קרוב הרבה יותר, למערב אירופה. הם ביקשו לעצמם את דרך האמצע הסוציאל-דמוקרטית המערב-אירופאית. אולם עד מהרה הידרדרו חלק מהעמים הללו לקפיטליזם פרוע אף יותר מזה האמריקאי.
"נמר השלג" הוא עדות מובהקת למעבר, הרה האסון לרבים, משיטת השלטון והכלכלה הקומוניסטית למציאות של שוק פרוע. הרומן מתרחש בקירגיזסטן העצמאית שבלב אסיה, לשעבר אחת מהרפובליקות של ברית המועצות. הסופר הקירגיזי אייטמטוב (הכותב ברוסית ומוכר לרבים מהרומן שלו "והיום אינו כלה") בחר ברומן הזה לעסוק במצבה של ארצו בעידן הפוסט-קומוניסטי.
הגיבור, ברומן שכתוב בגוף שלישי, הוא אַרסֶן סָמַנצ'ין, עיתונאי עצמאי כבן ארבעים, ידוע למדי בקירגיזסטאן. מסתבר שלהיות עיתונאי חופשי במציאות החדשה לא פחות קשה מאשר בעבר: "רק מעטים מבינים שנפטרנו מהמונופול הסוציאליסטי ונלכדנו במונופול השוק. ומי שאינו מסתדר עם המונופול, אותו הורגים", מהרהר סמנצ'ין. במציאות החדשה "אפשר לקנות רעיון ולמכור אותו כמו סחורה, אפשר להטיל עליו חרם, תמורת כסף אפשר הכל…ובמצב הזה אתה לא הטיפוס הנכון, אי אפשר לקנות אותך". במניפסט הקומוניסטי כתבו מרקס ואנגלס כי השיטה הקפיטליסטית גורמת לכך ש"כל המיוחס והקבוע-ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין", וסמנצ'ין נוכח לדעת על בשרו כמה אמונתו בערכים מסוימים, כמה אי הסכמתו לנדף ולחלל אותם תמורת ממון, אינה מותאמת לרוח הזמן. ייאושו גובר בעקבות התאהבותו בזמרת אופרה לשעבר בשם אַידַנָה סמרובה. אחרי רומן קצר ולוהט ביניהם כתב סמנצ'ין לסמרובה ליברית לאופרה בשם "הכלה הנצחית", ליברית המבוססת על סיפור עממי קירגיזי על אהבה ונאמנות. אולם אידנה נכנעה לרוח הזמן ובהשפעת אמרגן רב עוצמה זנחה את קריירת האופרה שלה והפכה לזמרת פופ זנותית ששרה באחד משיריה המפורסמים את המילים הבאות: "אתה אוהב אותי? אתה אוהב אותי? תיתן לי לימוזינה במתנה? תיתן לי לימוזינה במתנה?". כדאי לשים לב שבעולמו של אייטמטוב/סמנצ'ין האופרה ו"התרבות הגבוהה" אינן אמצעי פוליטי-חברתי לבידול סנוביסטי של האליטות, כפי שלעתים נטען כלפיהן. "התרבות הגבוהה" בעולמו של הסופר היא דוגמה נוספת לאותו "קדוש" שמסרב להיעשות "חולין", בניסוחם של מרקס ואנגלס, כלומר למוצר שלא נועד בראש ובראשונה להימכר. "אני יודע", אומר סמנצ'ין, "שהסולנים והסולניות הטובים ביותר התפזרו לכל עבר והם רודפים עכשיו אחרי בעלי המאה או מצעד הפזמונים […] ועדיין, אסור שהאמנות הגבוהה תמות".
לא רק התרבות והאהבה עומדות למכירה. דבר נוסף שניצב בעבר מחוץ למערכת החליפין של השוק הולך ונכנע למרותו. זהו עולם הטבע. בחלקו השני של הרומן נשכר סמנצ'ין לשמש מתורגמן במסע ציד של שני נסיכים ערביים עשירים כקורח שהרחיקו עד קירגיזסטן במטרה לצוד את אחד מסמלי המדינה ההררית: נמר השלג. המציאות הכלכלית החדשה פגעה לא רק באינטלקטואלים או אמנים עצמאיים אלא גם בחברה הכפרית הקירגיזית: "העם חי חיי מצוקה, מעט הרווחה שהיתה לו בימי הקולחוז, ימי הצמיתות, הלכה לעזאזל, וכל אחד צריך להסתדר כפי יכולתו, אם בעבודה קשה ואם בגנבות […] עכשיו יש לך חופש, אומרים לך. ואתה לך תבין מה שווה החופש אם אין לך הכנסה". יזם כפרי החליט לפיכך לעסוק בתיירות-ציד כשגולת הכותרת היא ציד נמר השלג. החיה האצילית, הגאה והבודדה מושווית בין השיטין הן לעמידתו העצמאית הגאה של סמנצ'ין והן לגאוותם הגאה של הקירגיזים. שלוש הגאוות עומדות להישבר במסע הציד: הנמר ייצוד, העיתונאי ימכור את שירותיו תמורת בצע כסף והטבע הקירגיזי יימכר לזרים.
על אף שהרומן סובל לפרקים מרומנטיקה אנכרוניסטית (ביחס לאופרה, למשל) וסנטימנטליות (סיפור האהבה המלודרמטי בין סמנצ'ין לאידנה), אייטמטוב הוא מספר בחסד והרומן עוסק בנושא חשוב מאין כמוהו, עוסק, למעשה, במציאות מוכרת מזווית נוספת. ג'אדט, במחקרו המוזכר, כתב בזעם שהפוליטיקאים שעסקו בפירוק "מדינת הרווחה" מאז שנות השבעים סמכו על זכרונו ההיסטורי הקצר של הציבור. "מדינת הרווחה" לא צמחה מרגשות חמלה ואלטרואיזם, אלא הייתה התגובה הרציונלית המקובלת כמעט על כולם עם תום מלחמת העולם השנייה. המוות וההרס שזרעו שתי מלחמות העולם הובילו ב-1945 לקונצנזוס: חוסר יציבות כלכלי ופערים חברתיים גדולים הם הרי אסון. רק שחיקת הלקח ההיסטורי הזה איפשרה את חזרתן של תפיסות כלכליות וחברתיות שמשלו בכיפה במאה ה-19. "נמר השלג" הוא תמרור אזהרה נוסף מפני חזרתה של ההיסטוריה על עצמה.
מבקר חופשי 