קצר ו(כמעט) לא מנומק

פינת ביקורות הספרים הקצרות באופן שערורייתי על ספרים שיצאו לאחרונה ויצא לי לקרוא בהם. כאן אני מסיר מעלי ברשותכם את הצורך המייגע – והמוצדק! – לנמק את חוות הדעת הביקורתית, נימוק עליו אני עמל בכתיבה פומבית יותר. ואפילו – מה שפסול, ובצדק, בכתיבה הפומבית – מחווה דיעה על ספרים שלא גמרתי לקוראם.

 

לרשימות קודמות של "קצר ו(כמעט) לא מנומק":

http://www.notes.co.il/arik/40479.asp

http://www.notes.co.il/arik/39894.asp

 

ולרשימה הנוכחית:

שלום עליכם, "סיפורי זעם", עם עובד. אני לא מת על שלום עליכם. זו האמת. אבל לקובץ הזה של שלום עליכם אומר ברוך הבא. סיפורים הומניים, דחוסים, קשים כצור ורכים כפלג. וכאן המקום להמליץ, למי שעוד לא קרא, על הביוגרפיה המופתית של ברקוביץ', חתנו של שלום עליכם, "ראשונים כבני אדם".

אדגר אלן פו. הרציחות ברחוב מורג וסיפורים אחרים. עם עובד. חוויית קריאה אלמנטרית – כלומר מותחת ומצמידה לדף – שהיא גם, במובנים רבים, חוויית הקריאה הנעלה ביותר. הסיפור בסוף, "איש ההמון", הוא מופתי במיוחד. אחרית הדבר של חברי שמעון אדף היא בהירה ועמוקה. שילוב לא מצוי.

 

אשפת מלחמה. הא ג'ין. כתר. למי שרוצה להתכונן למאה הקרובה כדאי ללמוד על סין. כך אומרים. זה ספר על מלחמת קוריאה שמסופר מפי שבוי סיני (אבל הספר נכתב במקור באנגלית. וכמובן ע"י סופר לא-שבוי בעליל). בטון ענייני ויבש מתאר החייל הסיני את השבי. ריאליזם קודר, מדוד, מורכב ומעט משעמם (אולי בגלל עקבות התחקיר – המעמיק – שניכרות במוצר המוגמר). הטון של הרומן שאול, לדעתי, מיצירת המופת של דוסטוייבסקי "כתבים מבית המוות", היצירה בה תיאר דוסטוייבסקי את חייו בקאטורגה הסיבירית. היצירה של דוסטוייבסקי שטולסטוי אהב מכל. והיא, "כתבים", אכן כתובה בריאליזם טולסטויאני, בניגוד לאופי הדרמטי-מחזאי של יצירת דוסטוייבסקי האחרת.

 

קזנובה מאוהב. אנדרו מילר. חרגול. לא גמרתי את הספר הזה, למרות שלכאורה יש לו פוטנציאל. אבל זו הנקודה: הפוטנציאל חשוף מדי, מובן מאליו, ואז…אז מיותר לקרוא. קזנובה הוא דמות רלוונטית לעידן שלנו. עידן אובססיבי למין. ומה שפוטנציאלי בדמותו של קזנובה במיוחד, ליתר דיוק מה שמושך סופרים אליו (ועל כך מייד) הוא ההערצה של קזנובה, קזנובה ההיסטורי בן המאה ה – 18, את עולם הספרות. מילר משדך לו כאן את סמיואל ג'ונסון. אבל לא נשארתי לצפות במשגל-המוחות. השתעממתי.

ובדרך מקרה, קראתי לאחרונה את הקובץ של ארתור שניצלר(שיצא לפני 20 שנה ב"זמורה ביתן") "שובו של קזנובה". גם בנובלה הפותחת בקובץ זה, כפי שניתן להסיק משמו, מופיע קזנובה. אבל שניצלר יכול להעביר למילר שיעור. קובץ מומלץ ביותר.

 

המשך בפינה הבאה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: