שלושה פרדוקסים קצרים ושתי הערות (קצרות אף הן)

* יש מבקרים-חברתיים ומבקרי-תרבות שבסתר ליבם חרדים חרדת-מוות מכך שביקורתם החברתית והתרבותית תיושם.

  כי אז – מה יעשו? כיצד יצטיינו מההמון?

 

* מי שחפץ להיות אדם גדול ודגול באמת שומה עליו להמעיט עצמו ולחשוב על טובת הכלל.

 

* הקבצנים הגודשים להתפקע את רחובותינו – ורחובותיה של תל אביב במיוחד – רק מחזקים את הסדר הניאו-ליברלי הקיים. כי בני המעמד הבינוני הפוגשים בהם (כי מי עוד הולך בחוצות העיר חוץ מבני המעמד הבינוני ומטה? כי מי עוד חי בעיר עצמה ולא בפרבריה חוץ מבני המעמד הבינוני?) מתאוששים ואף מקבלים הנאה מהמפגש עם הקבצנים האומללים: "כן, עד כדי כך מצבי אינו גרוע".

 

 

שתי הערות:

א. כל האנשים שנבחרו לקבל פרס ישראל לספרות טובים וראויים, אבל היאך לא ניתן הפרס זה כבר לגדול הסופרים הישראלים החיים – יהושע קנז?! אתמהה! נכון, "גדול הסופרים הישראלים החיים" בגלל שניים וחצי רומנים בלבד. אבל לנוכח כמה עשרות עמודים בשניים וחצי הרומנים האלה מחווירות כפני מת, מחווירות כדפים עליהן נכתבו, מאות מיליוני שורות של סופרים ו"סופרים" אחרים.

ב. אני לא משפטן כך שאינני יודע אם דורית בייניש היא משפטנית חשובה. אני אזרח וכאזרח אני יודע שחוכמה אזרחית היא בהחלט לא הצד החזק שלה. אולי חבר טוב יעזור כאן ויציע לה לשתות קצת מים, לספור עד עשר, לחשוב על דברים נעימים – יש טכניקות! – לפני שהיא שולפת? אולי חבר טוב יעזור כאן וימליץ לה לשתוק קצת. פשוט לשתוק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני בלוך  On מרץ 12, 2008 at 9:19 AM

    אתה צודק בעניין קנז אך לא אתפלא אם קנז אינו מסכים להגשת מועמדותו בשל צניעותו האמיתית. צריך לנסות ולגייס קבוצת אנשים שתגיש את מועמדותו בשנה הבאה

  • אריק גלסנר  On מרץ 12, 2008 at 11:36 PM

    רעיון טוב מאד!

  • מאיה  On מרץ 13, 2008 at 12:00 AM

    ונהניתי לעיין ולקרוא בו.

    אבל בנקודה של בייניש אתה טועה להערכתי. בייניש כנשיאת העליון מתפקדת לא רק כמשפטנית, אלא גם כמנהיגה שהבטים פוליטיים במעשיה ובהתנהלותה (ברק היה בטוב בזה) וכמובן גם כדמות ייצוגית שמסמנת ומובילה מסרים ערכיים; האחריות עליה, להעיבר את המסר הנכון, שהציבור יבין מהו ה*הטוב* בכל המהומה ומה הוא ה*רע*; סיפור קשה מאוד; היא המורה, היא זו ש*מורה* ומסמנת את הטוב ואת הרע;
    יצא, שלרוע מזלנו ומזלה, רבים וקשים ההבטים הפוליטיים בהתנהלותו – מולה ומול העליון – של שר המשפטים הרשע (ברצינות רשע, והילדותי בעל המבע הנזוף תמידית). עכשיו, מאחר שאנחנו לא יודעים הרבה, כלומר את כל מה שקורה מאחורי הקלעים, ומה שנגלה לעניינו נראה מאיים ורע (בגלל הפרידמן הנזוף הלז) יש לשער שהיא יודעת למה היא עושה מה שהיא עושה, ולכן כנראה שיש בהחלטותיה ובהתנהגותה הגיון (שלי לא קשה לאתר ולהבחין בו) גם אם לעיתים אלה לא נראים הכי נחמדים והכי נעימים בעולם; ויש לזכור שגם היא, בסך הכל בנאדם.
    וגם. ראיתי שכתבת איפשהו באחת מתגובותך למישהו משהו כמו, תן לי קרדיט שאני מבין ומודע וכו'. אז למה שלא תתן לבייניש גם קצת קרדיט שהיא מבינה ויודעת וכו'?

  • אריק גלסנר  On מרץ 14, 2008 at 2:05 AM

    בלי להיכנס לוויכוח – הלא פשוט ולא חד משמעי – בין שר המשפטים לנשיאת ביהמ"ש העליון, ובלי להכחיש את אי הנעימות הרבה שמעוררת ההתנהלות של פרידמן, הרי שהרושם הוא שבייניש אינה מודעת לאימפקט הציבורי של התבטאויותיה. לפעמים, הרבה יותר חזק – בספרות וגם בחיים הציבוריים – לזעוק פעם אחת ולא ליילל עשרות פעמים.
    אני מודה לך על התגובה ועל שאת מוצאת בבלוג עניין מסויים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: