על עמנואל טוד ו"אחרי האימפריה"

פורסם ב"מקור ראשון" ב – 2005

 

איך אומרים אצלנו בעדה? מזמן לא קראתי ספר עיון מסעיר כל כך כמו "אחרי האימפריה" של עמנואל טוד. הספר הזה מוכיח פעם נוספת שההתפתחויות האינטלקטואליות המסעירות ביותר, בעשור וחצי האחרון, מתרחשות בתחומים עם תדמית אפרורית כמו יחסים בינלאומיים, פילוסופיה פוליטית ואנתרופולוגיה ולא בשדות האופנתיים, אך החרושים ותשושי היבול, של לימודי התרבות.

את גרעין הספר הפרובוקטיבי של טוד אפשר להציג כך: שתי פרדיגמות ענק מתנגשות ביניהן, בעשור וחצי האחרון, בהסברת השלב ההיסטורי בו מצוי עולמנו. מצד אחד, פרנסיס פוקוימה, עם תיאוריות "קץ ההיסטוריה" שלו, הגורסת שאורח החיים המערבי והכלכלה החופשית ניצחו ניצחון מוחץ ועומדים להוביל את העולם אל עתידו. מצד שני, סמואל הנטינגטון, ותיאוריית "התנגשות הציוויליזציות" שלו, הדוחה את האופטימיזם של פוקוימה ומדבר על רה-ארגון של העולם לקראת מלחמה בין המערב לאסלם או לסין.

 

ואיך אמרנו בילדותינו? שניים רבים – שלישי לוקח. טוד משתחל בין השניים האלה ומנסה בצורה חריפה ומסמרת שיער להציע אופציה שלישית. הוא מסכים עם פוקוימה, שהפרדיגמה המערבית ניצחה והעולם ילך וייעשה דמוקרטי ובעל כלכלה חופשית. אך טוד, הדמוגרף והאנתרופולוג, חולק עליו בשתי נקודות, מתודולוגית וניבויית. מתודולוגית: צעידתו של העולם לעבר דמוקרטיזציה אינה קשורה בתהליך כלכלי אלא בעליית שיעור האוריינות וירידת שיעורי הילודה. ניבויית ועקרונית יותר: תהליך הדמוקרטיזציה הזה יהפוך את תפקידה של ארצות הברית, כמגנת העולם החופשי, למיותר. טוד מגבה את הטענה המרעישה הזו בניתוח כלכלי של כלכלת הצריכה האמריקאית. מכלכלה אוטרקית, בסוף מלחמת העולם השנייה, הפכה הכלכלה האמריקאית לכלכלה נזקקת, בעלת גירעון מסחרי אדיר, התלויה על מנת לשמר את רמת חייה בשימור ההגמוניה שלה. כתוצאה מכך, הופכת ארה"ב במפתיע למטרד לשלום העולם. 

 

כשפורס טוד את הטענה שלו הוא מתקרב קרבה פרדוכסלית להנטינגטון. אמת, העולם עומד בפני "התנגשות ציוויליזציות", טוען טוד, אך לא בין המערב לאסלם או לסין, אלא דווקא בין ארצות הברית לאירופה, יפן ו – כן, כן! – רוסיה, המעצמה שתחזור מהכפור.

 

החלקים של הספר בהם מנתח טוד בכלים אנתרופולוגיים ובהפלגות נועזות את התנגשות הציוויליזציות העתידית הזו הם החלקים המענגים אך הספקולטיביים ביותר בספר.

טוד אינו שונא אמריקה טיפוסי והוא אף בז בפירוש לאנשים כאלה. הניתוח שלו מרהיב וגם אם התחזית שלו לשקיעתה העתידית של ארצות הברית לא תתגשם במלואה כדאי לנו, כקוראים ישראלים, להפנים בדאגה את האפשרות הזו.  

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: