על קרטיס סיטנפלד ומליסה בנק

פורסם ב"מקור ראשון"

 

חבל להחמיץ את הרומן האמריקאי החריף הזה, "במרחק נגיעה", שיצא לפני כמה חודשים בהוצאת "כינרת". את הרומן כתבה קרטיס סיטנפלד, ילידת 76', והוא יצא במקור ב – 2005 בארצות הברית. אני מציין זאת כי מחמם לב לראות יצירה מדממת ועזה כל כך שיוצאת בתקופתנו על ידי מחברת צעירה כל כך.

 

"במרחק נגיעה" הוא סיפור התבגרות, סיפור התבגרותה של לי פיורה, בת המערב-התיכון, בפנימיית יוקרה שבניו-אינגלנד, המכונה כאן, כלומר הפנימייה, אוֹלט. בבסיסו, הסיפור של לי הוא הסיפור על בן המעמד הבינוני שנקלע לחברת המעמדות הגבוהים – בני העשירים כקורח, אצולת הממון האמריקאית, המתחנכים באולט. כמו הנציג הגדול של המערב-התיכון האמריקאי, סקוט פיצג'ראלד, שלא התאושש כל חייו מהמפגש עם בעלי העושר האגדי מהחוף המזרחי (וגם מהדרום הישן, משם באה אשתו, זלדה), ואי התאוששות זו תרמה לאחת המורשות הספרותיות המרתקות של המאה העשרים (בין השאר ל"בואכה גן העדן", רומן הביכורים של פיצ'ג'ראלד, המזכיר קצת את "במרחק נגיעה" והמתאר את שנותיו של פיצ'ג'ראלד בפרינסטון), גם סיטנפלד מעמידה ברומן אנדרטה למתח התרבותי הזה ("איך אינדיאנה?", נשאלת לי, ועונה: "יש המון מרחב. לא מרגישים צפיפות. והאנשים נחמדים. אני יודעת שזה הדימוי של המערב התיכון. אבל הוא מוצדק").

 

סיטנפלד בעלת כשרון מרשים ביותר לדרמטיזציה. את "התזות" שלה על החברה האמריקאית, ובעצם על החברה האנושית בכלל, מגלמת סיטנפלד בכוח רב באמצעות קונקרטיזציה שלהן. למשל, משורת גניבות זניחות המתחוללת בפנימייה רוקחת סיטנפלד דרמה עזה אודות מעמד וגזע. גילוי זהותו של הגנב יוצר תחושה טראגית אמיתית הנוגעת בשורש היחסים בין עשירים לעניים ובין לבנים לשחורים בארצות הברית. רעננות הראייה, החותרת תחת קונבנציות של ייצוגים תרבותיים וקלישאות פוליטקלי-קורקטיות, חוזרת שוב ושוב: למשל, בפרודיה המתוחכמת והעצובה שסיטנפלד עורכת על דמות המורה הויטלי והכריזמטי לספרות (א-לה "ללכת שבי אחריו"), אישה במקרה הזה, המלהיבה את תלמידיה ותלמידותיה "לגלות את עצמם" ולהתעניין בעולם סביבם. "את יכולה לחיות את חייך בניתוק", מטיפה ללי המורה, "את יכולה להיות מאלה שתמיד אומרים לא, שלא מתעניינים, שלא מתלהבים, אלה שהם מגניבים מכדי להיות חלק ממה שקורה. אבל ברגע מסוים את יכולה להחליט לומר 'כן'. לפתח עניין, לנקוט עמדה, לנסות לגעת באנשים". על דברים אלה, שמחמיצים את לי בקילומטרים, מהרהרת לי בעצב: "היא טעתה בכל (…) לא הייתי מנותקת, לא הייתי חסרת עניין (…) ואני הייתי אחד האנשים הכי פחות מגניבים שהכרתי – כל מה שעשיתי היה לצפות בתלמידים אחרים ולהסתקרן ולחוש מסונוורת מהקלילות שלהם ולהשתגע מהפער הבלתי אפשרי בינינו, מהאי-שקט התמידי שלי, מהאי-יכולת שלי להיות טבעית" (עמ' 195).

 

כפי שהציטוט האחרון מלמד בטעימה קלה, ההישג הגדול של הרומן הזה הוא הדמות של לי עצמה. לי, הלומדת על מלגה (אחד הסודות השמורים ביותר בפנימייה בה "העושר, בסופו של דבר, היה העניין הכי חשוב – אפילו יותר מיופי" – עמ' 124), לי "הטפסנית החברתית", ששכנעה את הוריה בני המעמד הבינוני לשולחה לפנימיית היוקרה, מאות קילומטרים מביתה. לי, הפגיעה, האמביציוזית, הקנאית, מכמירת הלב, הלא מכוערת אך גם הלא יפה בהרגשתה, הרגישה אך החוטאת בהתנהגות לא-מוסרית, שהיא לפעמים אחת התולדות הלא פוטוגניות של נפש מיוסרת, לי שהתבוננותה בעולם חדה ואכזרית. כך, למשל, מאבחנת לי את אחת היפיפיות המוצלחות (והסימפטיות, במקרה הזה, להכעיס) שלומדות אתה בפנימייה, אשר לי, בתמימותה, טרחה להחמיא לה על ריקודה: "היא חייכה, ואני הבנתי שהיא כבר יודעת שכולם אהבו את זה. אבל היא לא ציפתה למחמאות, כפי שאני ציפיתי בכל פעם שאמרתי משהו מצטנע. (…) זה הכה בי כשהסתכלתי עליה: היא העמידה פנים שהיא בחורה רגילה (…) היא העמידה פנים שהיא כמו כולנו" (עמ' 28). ועוד דוגמה לתובנה חדה, שמבליחה כאשר לי מוצאת לה סוף סוף חברה חדשה באולט: "תמיד שמתי לב שהרגעים שבהם מישהו אחר קורא אותך הם עצובים באופן מוזר; אני חושבת שהפתוס של הרגעים האלה טמון בנדירותם, בשוני שקיים בינם למפגשים היומיומיים. התזכורת שזה יכול להיות אחרת, שאתה לא חייב לחיות את החיים שלך כאלמוני, אבל שזה כנראה מה שיקרה – זה החלק הבלתי נסבל כמעט" (עמ' 89). לי המנסה נואשות להשתלב בפנימייה ומגלה ביישנות קיצונית שהיא תולדה של שני וקטורים כמעט סותרים: גאווה גדולה ופגיעות. "עכשיו", חושבת לי המבוגרת המספרת את סיפורה של לי הצעירה (והיסודות האוטוביוגרפיים ברומן הזה חשופים), "כמובן, אני תוהה מאין בא לי הרעיון שכדי להשתתף במפגש חברתי, שאר האנשים אמורים ממש-ממש לרצות אותך שם, וכל דבר שהוא פחות מהתלהבות פראית מצדם פירושו שתהיה מטרד. מאין בא לי הרעיון שלהיות מטרד זה עניין כל כך נורא?" (עמ' 208).

 

הרומן מלווה את לי לאורך ארבע שנות לימודיה באולט, את האאוט-סיידרית שרוצה להשתייך בכל מחיר, והמחיר כבד לעתים; מלווה את לי בחיבוטיה המעמדיים והמיניים. פרוזה דרמטית, חכמה, ריאליסטית, אכזרית ומרגשת של סופרת שיש לה הרבה מה לומר.

 

*

מליסה בנק היא סופרת יהודייה-אמריקאית (שכתבה גם את רב המכר: "המדריך לנערות לציד ולדיג"). הרומן המצוין שלה "מקום קסום" (ספריית מעריב) מרוכז כולו בחיים הפרטיים של סופי אפלבאום, יהודייה-אמריקאית בת המעמד הבינוני, ומלווה אותה דרך מהמורות החיים (ובייחוד: החיים הנשיים) מנערות לגיל העמידה. הרומן מלווה אותה וגם את בני משפחתה והגברים והנשים בחייה.

 

סופי היא בחורה פקחית ומעט עצובה. הרומן הנהדר הזה כתוב באיפוק, באנדרסטייטמנט ובהומור, הומור נואש לעתים רחוקות ומשלים וחכם לעתים קרובות. הרומן מצוין כי אופן כתיבתו המאופק עולה בקנה אחד עם תו האופי המרכזי של סופי: אצילותה. "אני עצמי לא הייתי קוּלית או פופולרית בתיכון, אפילו לא כמעט", מעידה על עצמה הגיבורה. גם בהמשך חייה כאישה בשנות העשרים או השלושים שלה, סופי יודעת שהיא לא זוהרת כמו אחת הבחורות שהיא פוגשת בה שהייתה "כל כך רזה, שלו רצתה הייתה יכולה לפקסס את עצמה לכאן".

 

אבל מאבקיה למצוא עבודה הולמת (היא עובדת חלק מהזמן כעורכת-זוטרה בהוצאת ספרים וחלק מהזמן מובטלת) ובן זוג הולם לא פוגעים בַליבּה המרשימה והאצילית של הכרת ערך עצמה ואי-התבטלות בפני אחרים. כשאחד הגברים שהיא יוצאת אתו, רופא חְנוּן שמתהדר בסלבריטאים שבאים אצלו לטיפול, סופי לא יכולה לשאת את ההתבטלות הזאת. מומלץ מאד.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ימימה  On מרץ 17, 2008 at 12:53 PM

    גם אני אהבתי מאוד את הספרים האלה.

    http://www.notes.co.il/yemima/26315.asp

    http://www.notes.co.il/yemima/21878.asp

  • אריק גלסנר  On מרץ 17, 2008 at 10:21 PM

    תודה. אכן, זכורות לי לטובה ביקורותייך.

  • מאיה  On ינואר 12, 2011 at 8:07 PM

    "במרחק נגיעה" הוא ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי מימיי. ברגע שהתחלתי לקרוא, לא הצלחתי להניח אותו מידיי אבל גם לא רציתי שהוא ייגמר. וכשהוא נגמר הרגשתי שנפרדתי מחברתי הטובה ביותר. ממליצה בחום!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: