ביקורת על "אלוהים אוהבת אותי", של עמוס טלשיר, בהוצאת "חרגול"

כסף. כסף הוא הנעדר הגדול מהספרות הישראלית העכשווית. הספרות הישראלית אוהבת להתעסק בלאומיות (ובפוסט), הרומן ההיסטורי הציוני (והאנטי) הוא שלאגר היום, הרבה שואה, שואה היא להיט, הרבה פסיכולוגיה (הרבה גברים ענוגים, חיילים ואזרחים), פה ושם התעסקות, אימפוטנטית ברובה, בשפה. אם יש את נפשנו לדעת מדוע הספרות הישראלית ברובה אינה רלוונטית, כאן התשובה. בהדחקה של הנושא הגדול בזמננו: הכסף. והכסף הגדול.

אבל כסף זה עניין מלוכלך, ופרטי, כסף זה ההפך משירה ומיופי, לא?! אז זהו שלא. כסף הוא נושא ספרותי מובהק, ההשלכות הכבירות של מציאותו והיעדרו על מצב האדם, משמעות הרדיפה אחריו והמאיסה ברדיפה. המורשות הספרותיות המפוארות ביותר החשובות לזמננו עסקו בכסף: בלזאק, זוֹלא, פיצ'ג'רלד, ובימינו: אפדייק, דלילו, מרטין איימיס.  לכן שמחתי בעיקרון לגלות שהרומן "אלוהים אוהבת אותי" עוסק בסטארט-אפיסט ישראלי צעיר בדרך ל"אקזיט".

עולם ההיי-טק הישראלי, מהמייצגים המובהקים של עולם הכסף, כמעט לא נוכח בספרות הישראלית (יש את "פובידיליה" המרתק של יזהר הר-לב מ-2003, "מלאכים באים" החלוצי של יצחק בן-נר משנות השמונים, כמה יצירות מעניינות כמו "השיטה של קרלו" לאיל אדר). הספרות הישראלית חייבת לעסוק בעולם המחשבים. היא חייבת כי עולם ההיי-טק הישראלי, מלבד זה שהוא תופעה חברתית מרכזית, מייצג את הניכור וגימוד האנושי של העידן ההיפר-קפיטליסטי באופן מושלם, כלומר כפול: הניכור של האדם הממוצע לנוכח תועפות הכסף והניכור לנוכח הטכנולוגיה. אחד מתפקידיה של הספרות הוא להפוך את הבלתי ניתן לעיכול לניתן לעיכול. לגבור על הניכור. רומן על עולם ההיי-טק, הפורש בפירוט ובעמקות את הפיתויים, המצוקות, גם השעמום, שבמילייה המקצועי-אנושי הזה, מסוגל גם להציע את הנחמה המופלאה של הספרות, שמאפשרת לנו לחיות בדמיון את החיים המלהיבים שמצבנו הקיומי אינו מאפשר לנו לחיותם.

אבל ב"אלוהים אוהבת אותי" זה לא עובד. דין, יזם ההיי-טק, שבפתח הרומן פוגש משקיעים ניו יורקים לפרויקט הרישות האינטרנטי לפיק-אפ ברים שלו, כך שהלקוחות יוכלו להתחיל אלה עם אלה באופן ממוחשב וסטרילי; דין, שעל הדרך פוגש גם במיס עולם הישראלית ומנהל איתה רומן מהוסס; ובכן דין זה הוא בחור שוחר טוב, קפריזי, שמוקסם מחוסר היציבות שלו באופן תמים, תינוקי, בחור פשוט מאוד מבחינה פסיכולוגית (בלי לדעת זאת, למרבה הצער), שבסך הכל מחפש חום, כמו שאומרים, ועל הדרך כמה מיליונים.  וגם הרומן שוחר טוב, פשוט-פשוט, תמים באופן תינוקי, מוקסם מעצמו ללא הצדקה ממשית, לא יציב בטון שלו ובמסרים שהוא מנסה להעביר.

הרבה מבוכה הוא מעורר, הרומן. מאיפה להתחיל? אולי מהסטארט-אפ עצמו, שדין והרומן איתו  אינם מבינים את משמעותו. הם מציגים אותו כרתימת הטכנולוגיה בשירות האהבה האנושית, תוך החלקה וטיוח של ההבדלים בין סקס לחיפוש אהבה, בעוד הסטארט-אפ – והפיק-אפ – הוא בדיוק הסימפטום לעידן החשדני והמשובש שלנו בכל הנוגע לקשרים הזוגיים. מביך הוא תיאור ההתאהבות ההדדית של מיס עולם והיזם הצעיר – אהבה במבט ראשון, במיוחד כשמיס עולם היא אחד הצדדים המעורבים. זה טוב אולי לחיים, לא לספרות. והרומנטיקה בגרוש, בלי שמץ אירוניה, ושיחות האוהבים התיכוניסטיות, וההקנטות והקנטורים ההדדיים, העציים, שמשעשעים בעיקר את צמד היונים. והעלילה, אוי, העלילה המקרית, הפיתולים האקראיים והסנסציוניים (התקף לב, מות אמו של דין וכד'), עלילה שלא יודעת מה היא מבקשת לומר ולכן פשוט ממשיכה, כי אולי הלאה תמצא כבר משהו. והטון, הטון הנונשלנטי כביכול, שמחפה ללא הצלחה על הקלישאות המביכות.

ומביך, אוי מביך, הוא הקשר בין דין לישראלים עממיים, התשוקה לעממיות כניגודה של העולם החדש והאמיץ, תשוקה לא מעובדת. ולא מעובדת ולא מתוחכמת ותמימה גם העמדה על השקר שבמרוץ המטורף של ההיי-טק.

לרגעים כיף לקרוא את הרומן משום שהוא מאפשר את ההנאה מלאת האשמה של ההתנשאות, למשל על הנרקיסיזם של הגיבור – שהרומן מזדהה איתו ואינו ביקורתי כלפיו – הגא כילד על הדרך הלא פורמלית שהוא מתנהל בה בכנסי היי-טק, על איך שהוא חושב מחוץ לקופסה; נרקיסיזם תם אבל פתטי וקלישאי. פה ושם מתוודעים אפילו לפיסות אינפורמציה מעניינות: על המתח בין עולם הסטארט-אפ ההרפתקני לחברות ההיי-טק היציבות והמשעממות, על המתח בין המשקיעים בעלי ההון ליזמים אנשי הטכנולוגיה, על יחידת 8200 כמכינה של ההיי-טק.  אבל ספרותית "אלוהים אוהבת אותי" הוא לואו-טק.

 

כאן ניתן לקרוא את מאמרי (הארוך – ראו הוזהרתם/ן)  על הספרות הישראלית ועולם ההיי-טק:

למאמר

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  ביום מרץ 29, 2008 בשעה 7:39 PM

    אני אישית לא העזתי לקחת את הספר ליד.
    קודם כל כי אני מכירה את עמוס מהימים בהם עבדתי באריאלי ויש לי חיבה עמוקה אל האיש מחד ומאידך אני מכירה קצת את חוסר יכולתו להגיע לרבדים עמוקים ממש. את החרדה שלו מאינטימיות ומחשיפה (שהם הכרח לכתיבה טובה)
    ואני זוכרת שבנערותי קראתי איזה ספר שלו מהימים שעוד לא הלך אל הפרסום ועוד לא היה קופירייטר מוכשר שהפך למנהל קריאטיב שהפך למנכ"ל, והיו שם בהחלט ניצוצות של כישרון.
    אני זוכרת את זה כמו היום.

    בקיצור, התוכל להגיד משהו על הסגנון ועל יכולת הכתיבה עצמה?
    תודה.

  • אוסקר  ביום מרץ 29, 2008 בשעה 8:13 PM

    תחילת הפסקה האחרונה ברשימה הזאת נהדרת.
    אני קראתי בחלקה את פתיחת הרומן באתר חרגול וזה הזכיר לי את כתביו של צבי לידסקי בלאישה, אותם הייתי קורא בילדותי בהסתר ולומד שם על חתלתולות הסקס בעיר החטאים וכדומה.
    ההתאהבות במיס תבל דווקא, עוררה בי תחושה של אנכרוניזם קל. נדמה לי שסתם דוגמנית על עם חוזה לקמפיין מים מינרלים היתה יוצרת רושם קצת יותר עכשווי. רוצה לומר שבבואך לכתוב על הסצינה העכשווית עדכן גם את הקודקס שלה, בר חלוף ככל שיהיה.

  • שמעון  ביום מרץ 29, 2008 בשעה 10:34 PM

    הנה רשימה של דניאל אקסט, סופר ("ההספד של ברל הקדוש")וכתב לענייני כלכלה, על היחסים שבין ספרות לכסף, ועל היעלמותו של הנושא הכלכלי מהספרות בת זמננו: http://www.akst.com/Writings/moneyvanish.htm

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 29, 2008 בשעה 10:45 PM

    תודה על הלינק!
    ואת ההיכרות הראשונה עם איימיס אני חייב לך(:

  • אריק גלסנר  ביום מרץ 29, 2008 בשעה 10:48 PM

    אסתי – הכתיבה היא בסדר. אבל התפיסה שלי שבסדר זה לא מספיק. כלומר, מדובר באדם אינטליגנטי, ברור, שהיה יכול ללמד אותי הרבה על הרבה, זה בטוח, אבל הכתיבה עצמה לא מספיק חודרת והסתפקה אולי בחלוציות הנושא (חלוציות יחסית) וקצת ב"ברק כוכבים". אבל זה לא מספיק (והשני – לא כאן מקומו).
    אוסקר, תודה על תגובותיך.

  • רחלי  ביום מרץ 30, 2008 בשעה 4:45 PM

    אני דווקא מאוד נהניתי מהכתיבה של עמוס. בכלל אני אוהבת כל ספר שהוא הוציא.
    יש ברשותי את כולם.
    לאסתי: יש ברשותי את שלושת הספרים שהוציא עד כה. "כמו כלבים מחוברים" הוא הראשון שכתב ויצא מוקדם יותר. כנראה לזה את תכוונת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: