על האולמרטונים של הספרות; על הספינולוגים של הרפובליקה הספרותית

לכאורה, ספינים בתחום הספרות הם מהאחרונות שבדאגותינו –  

לכאורה, מציאותם בתחום הספרות של מעמידי-פנים, האמונים על יצירת מראית עין של עמקות ספרותית; תעתוע של עניין אמיתי בתרבות גבוהה; מקסם שווא של אינטגריטי וסמכות אינטלקטואליות; פטה מורגנה של אכפתיות, רגישות ואחריות תרבותיות; כזב של ענייניות חסרת-פניות וצניעות הנובעת מעולם פנימי עשיר שאינו זקוק כביכול לכיבודים חיצוניים –

לכאורה, אשפי הנוכלות הללו ורבי האמנים, בהסתרת הריקנות הפנימית ותאוות הכוח, אובדי הדרך הללו –

לכאורה, הם רק חיקוי דהוי וזניח של התופעות הללו בבימה המרכזית הרבה יותר של הפוליטיקה הארצית. מעין מוקיון גרוטסקי שמחקה להנאת הצופים בעיירת שדה זנוחה את הדיקטטור השועלי בעיר הבירה. או עסקן זוטר שבזוטרים שמחקה ב"שדידת" קופת האש"ל המקרקשת בצריפו את השחיתות של המזכ"ל המפוטם במרכז המפלגה. 

 

ולא היא –

כי הספרות  היא המקום הכמוס ביותר בנפש החברתית, היא הלב של הלב. ואילוח הפוקד את הלב הזה מפעפע את ארסו אט אט בכל הגוף.

 

הגוף סבור שהוא מסתדר מצוין בלי הלב. למעשה, זה קרוב לשלושים שנה, הוא מסתדר לכאורה היטב, הגוף, בלי הלב הספרותי, פה בארץ חמדת אבות.

הגוף סבור שהנה הוא רץ, הוא בועט, הוא מזיין, הוא זולל וסובא, הוא מוכר וקונה. והכל הכל – בלי לב.

אבל יום אחד – אולי ממש בעיצומה של ריצה, או, כמה רומנטי, בעיצומו של זיון – הוא יאחז בחזהו, הגוף, וייווכח שהלב איננו.

 

והגוף איננו יחד עמו.  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילזה לונד  On אפריל 3, 2008 at 1:50 AM

    אפשר שמות?

  • אוריה  On אפריל 3, 2008 at 8:19 PM

    האם כתבת את זה עוד לפני שראית את הביקורת שהארץ ספרים טרחו להקדיש לקשקושים התנכיים של האולמרטון יאיר לפיד?

  • אסף  On אפריל 4, 2008 at 12:14 AM

    בכל כתבה על אמן שנוי במחלוקת תגיע השאלה על האופן בו הוא מתמודד עם הביקורת עליו.
    בבחירה שלך לבקר את הכתב והעורך שנתן במה ולא את האמן יש דיוק והוגנות.

    זו התמודדות יפה מול מלכודת 'ביקורתו של האמן המבוקר', ובחירתך מוצלחת יותר מזו של מבקר התיאטרון של הארץ, שבחר להתמודד בעימות חשוף ככל הניתן מול האמן הזועם שעמד מולו .

    הטקטס שכתבת מרגש, ויפה,
    אבל הייתי מוסיף סייג – והוא שתרבות מורכבת מזירות נוספות ולא רק מספרות.

    אני חושב שאפשר לראות בהתייחסות אליך בכתבה מחמאה ועדות למרכזיותך כמבקר ספרות.

  • אריק גלסנר  On אפריל 4, 2008 at 12:57 AM

    התגובות. הדברים נכתבו בעקבות הצטברות של כמה תופעות, חלקן כפי שצוינו בתגובות. יש מקרים שצריך להגיב אד הומינום (כך?) ויש מקרים, ואנשים, שהם לא מושחתים עד העצם אלא רק באפידרמיס (כך?) והם ברי תקנה, לעניות דעתי, ואפשר להשאיר דברים באנונימיות ולצפות לטוב.

  • אילזה לונד  On אפריל 4, 2008 at 1:36 AM

    🙂

  • דוד  On אפריל 4, 2008 at 8:16 AM

    אתה צודק בכיוון אבל נסחף לחלוטין במידה.
    הספרות אינה הלב של החברה. היא חשובה,בהחלט והיא מזינה את הלב, אבל הלב קיים גם בפני עצמו. כשיהיו לך בעזרת השם ילדים תראה איזה לב ענק יש להם, עוד לפני שהקראת להם סיפור אחד. אז נכון, צריך לתחזק את הלב, צריך מנגנונים שיעירו אותו, אבל מכאן ועד הקריאה הזו שלך, המרחק גדול.
    מצטער, אבל זו נראית לי דוגמא קלאסית לאדם אשר רואה את החברה דרך החרך של משלח ידו.
    שבת שלום

  • לונדון  On מאי 18, 2011 at 5:06 PM

    יופי יופי – תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: