על פיק-אפ בארים; גירסה לא מעובדת

פיק-אפ

 

צמד הבחורים הנעימים בני השלושים שלימיני, אנשי מחשבים תל אביביים, מחווים על צמד הבחורות שלשמאלי. אנחנו יושבים על הבאר ב"בלאומילך", בקצה הדרומי של שדרות רוטשילד בתל אביב. 'הן בעניין של פיק-אפ, זה לא ברור!?'. 'פה, ב"בלאומילך", הם אומרים, 'זה הפיק-אפ מספר שתיים בתל אביב, אחרי ה"לנסקי"'. הם עצמם יוצאים לפה פעם-פעמיים בשבוע, 'אבל לא למצוא משהו, להעביר ערב בכייף. כשאתה מתכנן שיצא לך משהו זה הורס לך את הבילוי'. כשאני פונה לצמד הבחורות "הציידות" שלשמאלי, עולה תמונה קצת שונה. ראשית, הן בכלל אחיות. שנית, ה"בלאומילך" זה בכלל לא פיק-אפ, לדבריהן. הן לא מחפשות כאן משהו כזה. ואם אני מתעקש אז לאחת מהן כן "יצא משהו", אחת מהן פגשה פה את החבר שלה. הם נפגשו פה, החליפו טלפונים ויצאו לדייט רגיל מן המניין, ואז נהיו לחברים שלושה חודשים. ולא, בניגוד לצמד הבחורים שמימיני, הן מעולם לא נתקלו פה בסקס בשירותים והן יוצאות לפה, כלומר ל"בלאומילך", לא ספציפית לשירותים, די הרבה, אולי שלוש פעמים בשבוע.

כשנפתחת הדלת ב"ארליך", שבנמל תל אביב, ומתגלה הבאר האליפטי הענק, העמוס בגברים ובנשים צוהלים, ונשמעת המוזיקה המחמיאה למאזין, כיון שהיא מזוהה על ידו בקלות, חשבתי לעצמי שהגעתי למקום הנכון והתחלתי לעבור בין האנשים ולדבר איתם. צמד גברים בני שלושים פלוס מרימים ביחד את ידיהם, כדי להראות לי את טבעות הנישואים שלהם, ונאנחים. 'תפסת אותנו פה באפטר השבועי שלנו. פעם בשבוע אנחנו יוצאים, אבל רק להסתכל, כמו בויטרינה', אומר אחד מהם והשני מוסיף בחיוך 'בודקים את הגבולות שלנו'. אבל באשר לשאלתי, 'כן, בטח, יש להם חבר שזיין פה בשירותים'. שלוש הבחורות שיושבות על הבאר ונראות כמו בפגישת סיכום רבעון ביחסים, כמו בשיחת בנות ב'סקס והעיר הגדולה', עונות לשאלתי ש'בטח קרה להן'. כשאני כבר מתלהב ומשוכנע שהגעתי לליבת תופעת הפיק-אפ, מניחה אחת מהן ברכות את ידה על כתפי, בהבטחה כוזבת לאושר, ואומרת 'סתם, עבדתי עליך. לכולנו יש פה חבר. אבל מה אתה עושה פה? לך ל"לוקסור", שם הפיק-אפ האמיתי'. בצד עומדים שני בחורים צעירים, ואם יורשה אז יפי תואר, ובוחנים את ההתרחשות הסואנת שמסביבם. הם מתגלים כביישנים למדי. זו להם פעם ראשונה במקום. הם באו לפה מחיפה כי שמעו שזה פיק-אפ באר. בחיפה אין דברים כאלה, הם מתפעלים ומביטים סביבם בחשש מה, ולא, לא יצא להם אף פעם בחיים לחזור עם בחורה הביתה מבאר. בחורה נוספת, ש'עובדת במשרד עורכי דין', כשאני שואל אותה אם יצא לה להכיר פה מישהו מהנהנת בעוז, 'כן, בטח'. אבל לא, היא דועכת, היא לא חזרה איתו הביתה באותו ערב, הוא טילפן והם נפגשו. אני יודע שזו כנראה קטנוניות גברית אבל היא לא שייכת רק לי כי כשאני שואל, אחרי שכבר השלמתי סיבוב מלא מסביב לבאר הענקי, שלושה גברים שנכנסו זה עתה ל'ארליך' על חוויותיהם במקום הזה ובמקומות דומים להם הם, בכנות שלא תמיד אופיינית לגברים, עונים מייד בשאלה, החשובה ביותר כשהדברים נוגעים למיתוס ה"פיק-אפ": 'רגע, למה אתה מתכוון? לטלפון או לסקס? לפגישה יום אחרי זה או ישר הביתה? כי אם סקס אז זה נדיר מאד שזה קורה. על אצבעות יד אחת'. 'וואן נייט סטנד', אומר אחד הבחורים, 'קרה פעם, פעמיים', אבל היכרות והמשך 'קרה הרבה'. כמה הרבה? אני שואל, 'ארבע, חמש פעמים'. וכמה שנים אתה יוצא בקביעות למקומות מהסוג הזה? 'חמש'. הסלקטור ב"ארליך", גבוה, קצוץ שיער, סטודנט לרפואה, מחשב לי סטטיסטיקה אופטימית יותר. 'לי יוצא אחד לחמש יציאות, אבל הממוצע זה אחד לעשר'. 'אחד לשלוש', ממלמל הבחור השתוי שנשפך על הבאר, ' אבל הוא עורך דין מפורסם', אומרת ידידה שיושבת לידו וסועדת אותו, 'והוא לא יוכל להתראיין'. אאוט אוף דה בלו אני רואה פתאום בחור חמוד מהמושב שלי. אחרי שאנחנו לוחצים ידיים ונרגעים מהפגישה הלא צפויה הוא אומר לי שהוא לא טוב בשביל הסקר שלי. הוא לא דוגמה. הוא בא רק בשביל לשתות ולבלות, לא יותר מזה. אז מי כן הדוגמה ואיפה מתרחש הפיק-אפ האמיתי?

ב"בלאומילך" שלחו אותי ל"ארליך" וב"ארליך" ל"לוקסור" ול"לילנבלום 22" וב"לילנבלום 22" התפלאה הבחורה שאני חושב שזה עדיין נחשב פיק-אפ, ושלחה אותי ל"גולדן" ול"פולה", וב"שסק", ממול, אומר הדורמן שזה כאילו לא פיק-אפ, ה"שסק", אבל בעצם כן וב"פולה" אמרה לי הסלקטורית שהיא לא רואה הרבה זוגות שיוצאים ביחד הביתה אחרי היכרות ראשונית, ושזה "מקום לאנשים רציניים", וכולם-כולם שלחו אותי ל"לנסקי". האם כולנו באנו בעצם מהמושב או מחיפה כי שמענו שבתל אביב משתוללת סצינת פיק-אפ מטורפת וכעת אנחנו רק נתקלים זה בזה, ביישנים ובעלי עכבות כפי שאנחנו, בחללים אפלוליים?

ב"לנסקי", החלל הגדול שהוקם בבסיסו של "מגדל שלום", חוד החנית של סצינת ה"פיק-אפ" נדהמת משאלותיי הבחורה הצעירה. 'איפה אתה חי? בפלנטה אחרת? יש אלכוהול, יש בחורים, יש בחורות, יש פה פיק-אפ היסטרי', היא צועקת עלי ומנפנפת בידיה. בנושא השירותים היא לא יכולה לעזור לי. 'ברור שיש, כן? אבל היא לא ראתה'. היא לא מוכנה להתראיין על החוויות שלה ואפילו לא להגיד לי במה היא עוסקת. 'אם אני יגיד לך אצטרך להרוג אותך'. יצר החיים שלי ניעור ופניתי ממנה לשוחח עם צמד נשים, בנות 32 כפי שהסתבר, שיושבות על הבאר הארוך והמפותל שבמקום. שתיהן עובדות בבנק, אחת סיימה לא מזמן מערכת יחסים, והיא באה לפה רק בשביל הבילוי עצמו, לא בשביל להכיר מישהו. חברתה דווקא כן באה בשביל להכיר. ויצא לך לסיים ערב בבית של מישהו? אני שואל אותה. היא עונה לי שלא, 'אבל בגלל שאני לא אטרקציה. מה אתה חושב, אני אטרקציה?". אני מאתר גבר כבן 35 שמתיישב לבד על הבאר. הוא נראה לי שועל פיק-אפ ותיק וכשאני משוחח איתו הוא אכן לא מכזיב. 'תראה', הוא אומר, 'אתה לא ילד, אתה יודע איך זה עובד. אני שמונים אחוז מהפעמים יוצא מפה עם בחורה'. במה אתה עובד? אני שואל אותו, והוא אומר שנגעתי בנקודה רגישה, הוא מובטל עכשיו, היה לו עסק אבל עכשיו הוא מובטל. ובכל זאת, אני מתעקש, לצאת לפה בתדירות גבוהה זו הוצאה כספית לא מבוטלת. 'הוא חי על העבר', הוא אומר לי.  

אבל בהווה סצינת חיי הלילה של תל אביב פורחת. ובחוד החנית של הסצינה הזו מצויים ה"פיק-אפ בארז". חדשות לערבים נפתחים, בעיקר בדרום העיר, מקומות בילוי ליליים שמנסים למצב את עצמם כ"פיק-אפים". לרוב, מבחינה עיצובית, ניצב במרכזו של החלל האפלולי בר עגול או מזוות, שמאפשר בחינה נוחה יותר של אלה היושבים לשתות. אמנם מבחינה שיווקית ברורה התועלת במיצוב כזה, אבל היווצרות הדיבור על סצינת הפיק-אפ עונה, כנראה, גם על צרכים נוספים, לא רק שיווקיים. כי יש דיבור צפוף על הסצינה הזו, בשנים האחרונות, ומבחינת זו בלבד, מבחינת כמות "הדיבור", הרי שרחוב לילנבלום בשנות ה-2000 אקוויולנטי למה שהייתה "כסית" בשנות החמישים והשישים, למה שהיה חוף "מציצים" ו"הדשא של אביגדור" בשנות הששים והשבעים, ולמה שהיה שיינקין בשנות השמונים והתשעים. אפשר לדרוש דרשות רבות על המעבר מהחלל הפתוח של "שיינקין", כרחוב, על הלפחות-יומרה בוהימיינית-אמנותית שיוחסה לו, על הצניעות "השטייטלית" הצרה של מימדיו,  לחללים הסגורים והאפלוליים של לילנבלום, לשואו-אוף הפיזי והפיננסי ולהדר הנובו-רישי, לעיתים, שמאפיין אותם, לאגדה המעורבת באמת על הסקס הזמין שמתרחש בהם. אולם מה שבטוח, השתי של אחד העם, יהודה הלוי, רוטשילד ולילנבלום, היורד על הערב של אלנבי, נחלת בנימין והרצל יצר בשנים האחרונות מרקם תוסס ומלא חיים, מרקם של ריגושים, עינוגים, הבטחות לריגושים ועינוגים, אשליות, אכזבות, לבבות שבורים, לבבות ואיברי רבייה מאוחים והרבה אלכוהול וכסף. יותר מזה, ה"פיק-אפ בארז", שהוקמו כפטריות הזיה אחר הגשם, מוקמים על צומת תרבותי סואן של ערכים, צרכים ופנטזיות שמערב כמו בקוקטייל חזק במיוחד כסף, סקס, אסקפיזם על רקע מציאות סיוטית, סלבריטאות למחצה, לשליש ולרביע, וואנאביזיות, תרבות גוף, פמיניזם ופוסט-פמיניזם.

כי הרי אפשרות היווצרות המציאות של והמיתוס סביב ה"פיק-אפ" מותנית בקיומו של לפחות-גרעין של "נשים משוחררות", שמקצרות את טווח ההגעה למיטה למימדים של שעות ודקות. לא דייט ולא רומנטיקה, לא בעקיפין ולא במרומז, אלא חישוף גוף ממוקד-מטרה. הדיון באחד הפרקים הראשונים של "סקס והעיר הגדולה", הסדרה שלא במקרה שידורה בארץ הקביל להתפתחות הדיבור על סצינת ה"פיק-אפ", האם נשים יכולות "לזיין כמו גברים" רלוונטי להבנת האמת והשקר סביב תופעת ה"פיק-אפ". בקיצור, מה שמתנה את היווצרות המיתוס סביב ה"פיק-אפ בארז" הוא שיעור אחוזן של הסמנטות ביחס לשרלוטיות, קאריות ואמנדות הפוקדות את הבארים התל אביביים. בשיחות שלהלן עולה תמונה מורכבת של העמדה הנשית ביחס לפיק-אפ בארז. החל מנשים שבאות למקומות הללו בשביל "למצוא חתן" והתאכזבו, כאלו שרואות בפיק-אפ פאזה בחיים שצריך לעבור ושנועדה להעלות להן את בטחונן העצמי וכאלו שחיות את המיתוס עד הסוף. זו עובדה לא חסרת חשיבות, בעיניי, שאף אחת מהבחורות שריאיינתי ושתיארו התנהלות "סמנטית" או אפילו "קארית", לא הסכימה להיחשף בשמה.   

יעל, תל אביבית דעתנית בת 26, רואה בהתנהלות הפיק-אפית שלה פאזה בחיים ומדברת על תחושת הכוח שלה כאשה במקומות הללו.

ש: מה זה פיק-אפ בעינייך?

פיק-אפ זה סטייט אוף מיינד ולאו דווקא המקום. אתה יכול להשיג את שלך גם במקומות אחרים. רוב הבארים בתל אביב…קשה להגיד איזה באר הוא לא פיק-אפ. אולי באר אחד גדול באמצע שכולם יושבים עם כולם ורואים את כולם. זה היה קיים תמיד, והתחילו לדבר על זה, וזה גדל. קשה מאד להגדיר מה פיק-אפ ומה לא.

ש: כמה פעמים בשבוע את יוצאת למקומות האלה? לאלה מקומות את יוצאת?

אני כרגע בהרגעה מאסיבית אבל לפני כמה שבועות יכולתי לצאת 3,4 פעמים בשבוע. שתיתי המון, ליטר, ליטר וחצי, שניים בערב, בכייף. אני תמיד מוצאת את הבאר הקבוע שלי, שאני מכירה בו את הבארמן, ואליו אני הולכת לבד ויש את החיוכים שאני מכירה. כשה"סטולי" היה נחשב להכי פיק-אפ הייתי שם. הייתי ב"גורקי", עם הפורנו בשירותים, אבל אני פחות אוהבת את הפוזה, הייתי ב"סקוט" וב"לנסקי", אבל היום אני מעדיפה את מה שקרוב לטריטוריה שלי.

ש: מה הציפייה שלך מערב כזה?

אני לא באה עם מערכת ציפיות. הייתה לי תקופה שכן, כשה"סטולי" היה המקום החם, ויצא כך ששלוש משלוש קרה לי משהו שם. ב"סטולי" היה הפיק-אפ הראשון שלי. לפני שנתיים וחצי גמרתי מערכת יחסים, ואחרי שגמרתי את חצי שנת האבל שלי, כמו שאומרים בספר שצריך להשתולל – החלטתי להשתולל.

ש: את יוצאת לבד או עם חברה?

אם אני יוצאת לבד זה רק לבאר השכונתי. לפיק-אפ אני לא ארגיש בנוח לצאת לבד. בחורה שיוצאת לבד בסוף שבוע זה כנראה מראה חריג עדיין. בטוח יתחילו איתה. כשאני יוצאת לבד תמיד מתחילים איתי.

ש: הגעת למקום, איך את מתנהלת בו?

יושבים על הבאר, ב"סטולי", למשל, יש שם מדיניות של חיבור בנים ובנות. מאד עירניים לסביבה ובוחנים כל אחד שנכנס. מה שמבדיל פיק-אפ ממקומות אחרים זה שאתה מרגיש את הבחינה באוויר. עד שקולטים מישהו שהוא אופצייה.

ש: והקריטריון היחידי הוא מראה?

הקריטריון הוא מראה, מי שאת נמשכת אליו.

ש: התבייתת על מישהו, מה הלאה?

יש כמה אופציות וזה תלוי איזה סוג בחורה את. מסתכלים עליו מספיק זמן, משחקי מבטים, עד שהוא נכנס לעניין. זה משחק לחלוטין ואני שולטת במבט הזה. (יעל מדגימה : השפלת העיניים ואז הגבהתן וחצי חיוך ואז הורדת מבט ביישני למטה. ושוב פעם). אם הוא מחייך בחזרה אז מרימים "לחיים" מעבר לבאר ואז או שהוא מזמין אותך למשקה, אבל הבחורים בתל אביב קמצנים ולא מזמינים אותך בדרך כלל למשקה. בניו יורק זה מתחיל בזה שהוא קונה לך דרינק ובתל אביב זה לא כך בדרך כלל. אז כשעברתם את שלב המבטים ההדדיים הוא ניגש או שאני ניגשת. אני לא מפחדת לגשת. אם אני באמת רוצה אז אני אגש. באים ואומרים שלום ומתחילים לדבר, אם המבטים היו ממושכים מספיק אז צריך רק "שלום" וממשיכים משם.

במקרה אחר ביקשתי סיגרייה מבחור ובפעם השלישית אמרתי לו: "אני אצטרך לבקש ממך עוד הרבה סיגריות עד שתבין שאני מתחילה איתך?". מאז שהפסקתי לעשן משפטי ההתחלה שלי הידלדלו פלאים. אבל ה"ליינים" זה בקטעים שהמבטים לא הצליחו. כשיש את המבטים זה ברור לחלוטין שמעוניינים.

בפעם הראשונה שאי-פעם היה לי פיק-אפ, ב"סטולי", בחנתי את האנשים מסביב ובחור ישב מאחוריי והסתכל עליי, וזה היה קל להבנה, ואז הוא הטה את הראש שלו וסימן שאשב לידו.  אחרי מינימום של החלפת פרטים, שאמרתי בוא נגמור כבר את הפורמליטיז, הוא זרק משפט: איך הייתי רוצה לקחת אותך לשירותים. אני החלטתי שבשביל זה באתי ואמרתי לו, למה לשירותים, אני גרה פה במרחק שני מטר. זה היה מקרה עם מינימום של שיחה. אבל יכולה גם להתפתח שיחה מסויימת.

ש: אז לפי מה שאת מתארת יוצא לך להתחיל עם גברים

בוא נגיד שאני בחורה שלא מפחדת להתחיל עם גברים אבל בעולם שלנו זה עדיין חריג. אני רואה התגובות של הגברים. אומרים שבחורות שמתחילות זה מגניב אבל זה לא ככה, בעולם שלנו הראייה זה שגברים מתחילים. בחורה יכולה רק בעקיפין להתחיל. אז פה, בפיק-אפ, אני יכולה לעשות, להתחיל, ואין את הציפייה שיתפתח משהו. זה משחק מאד קצר, החוקים ברורים והוא עם מינימום ציפיות.

ש: וכמה פעמים יצא לך לחזור הביתה עם מישהו שהכרת באותו ערב?

קרה לי 7-8 פעמים של פיק-אפ עם זר מוחלט. מישהו שפגשתי בערב ויצאנו הבייתה ביחד קרה 7-8 פעמים. זה יכול להיות שלא דיברנו כמעט כלום, החלפת פרטים מינימליים, או שישבתי עם בחור על בירה או שתיים והוא ליווה אותי הביתה. זה יכול להיות ברור מהשנייה הראשונה שזה זה, יכול להיות שמתחילים עניינים כבר על הבאר, ידיים, חיכוכי רגליים, ואז אני או הוא אומרים שנלך מפה.

ש: ויש אכזבות?

היו פעמים שחזרתי מאוכזבת. שאמרתי: זה מה שרציתי ולא השגתי את זה.

ש: מה המוטיבציה שלך ב"פיק-אפ"? הסקס?

רק בשביל הסקס? אני בספק אם יש בחורות שעושות את זה. הקטע של פיק-אפ זה קטע שבחברה התל אביבית יש בו מגניבות. בחורה שרוצה להזדיין – תזדיין, אומרים כולם בתל אביב. אני, לפני שאי פעם התנסיתי בזה, לא הסכמתי. אמרתי שזה לא קורה כך. לא מתחילים איתי ופתאום כן מתחילים איתי? הייתי צריכה לדעת שאני יכולה, אני יכולה להשיג זיון. זה קטע שצריך לעבור אותו, זה עושה משהו לאגו. זה להיכנס למקום, לשאת את עצמך בצורה מסויימת, להתביית ובסוף משהו קורה. זה עושה משהו לאגו, יש בזה כוח עצום. זה תחושת כוח לבחור מישהו. אם עד עכשיו הגברים עשו לי בעיות, אני בשליטה, אני זו שמחליטה בעצם אם אני רוצה את הבחור הזה, ואני לא אתן לו את הטלפון אלא רק סקס.

ש: למה את מתכוונת שאת אומרת שיש בזה כוח?

לא כל גבר יכול להשיג זיון אבל כל אשה יכולה. הדעה הרווחת זה שבחורות יותר חזקות בפיק-אפ באר, אבל אני קצת מסתייגת. אני חושבת שכל גבר שבא עם הגישה הנכונה לפיק-אפ יש לו סיכוי טוב. העניין הוא איך אתה נושא את עצמך במרחב. איט איז ריירלי אבאוט דה לוק. המון קשור לביטחון העצמי שלך.

ש: וממפגש כזה יכול להתפתח גם קשר "רומנטי"?

יש לי הפרדה מאד ברורה: אם אני ארצה מערכת יחסים עם בחור אני לא אשכב איתו מייד. בפיק-אפ אני אעדיף שלא נחליף טלפונים. לחכות לטלפון, כן יתקשר, לא יתקשר, זה כבר משחק אחר לחלוטין. אני לא נוטה לתת טלפון, פעמיים נתתי והם התקשרו ואני חתכתי את זה שם. הם היו בשביל זה ולא מעבר. הם לא היו שווים מספיק, לא מבחינה פיזית, בשבילי. הם לא היו דייטינג מאטיריאל. או שלא היה משהו מעבר לגופניות, או בקטע מתנשא: אני לא אצא עם הבחור הזה. מלכתחילה הם לא בהגדרה של בני זוג. לפעמים הם גם צעירים נורא. אני מפגינה הרבה כוח בסיטואציה, זו בחירה שלי, הסביבה שלי, וזה גורם לי להרגיש מאד בנוח. אני מסתכלת על זה מנקודת מבט כוחנית. אני לא רוצה שהם יישארו לישון אצלי אחר כך. להגיע למצב שהם ישנים איתי – זה כבר סיפור אחר. וזה יובהר לבחור שהוא צריך לקחת את הדברים שלו וללכת.

אני אשאל אותו איך הוא מגיע הביתה. אני אומר לו: וואלה, אני מתחילה להירדם, כדי שיבין. אחד הבחורים היה מראשון והיה כבר חמש בבוקר והוא התחיל להתמקם, להתמתח ולהתכסות. ידעתי שהוא מראשון ושהוא מחוסר אוטו, החברים שלו מראשון שאיתם הוא בא היו עם האוטו. בכל זאת, שאלתי אותו: איך אתה מגיע הביתה?. הוא אמר: ויי, אני לא יודע. אז אמרתי לו: נראה לי שמתחילים האוטובוסים. זה היה נורא מגעיל אבל ממש לא רציתי שהוא יישאר.

ש: מה איכות הסקס במפגש כזה, עם מינימום היכרות?

לגבי הסקס – יש ויש. מתוך ה – 7-8, פעמיים שלוש היה סקס טוב. לא קרה לי שום דבר מפחיד אבל סקס עם בן אדם שאתה לא מכיר, כל אחד הולך לכיוון שהוא אוהב.

ש: ומי דואג לקונדומים?

כיוון שאני המארחת יש לי במגירה ליד המיטה קונדומים.

ש: ומה עם אגדת הסקס בשירותים?

אני מעולם לא עשיתי סקס בשירותים. זה לא נוח. אני לא איהנה מזה. גם לא ראיתי, אבל יש. אני תמיד מביאה את הגברים אלי הביתה. אני מרגישה בסביבה הזו נוח. אני שולטת בה. מלחיצה אותי המחשבה ללכת למישהו הביתה.

לקראת סוף השיחה מוסיפה יעל ש: יש עוד מניע לעשות את הדברים האלה, הרצון בחיבוק שנובע מתחושת בדידות. אתה צריך לפעמים פשוט מישהו שייגע בך, אז אחרי שהם הולכים הביתה זו תחושה זולה, מלוכלכת, הבדידות מתעצמת. עולות שאלות של מה הייתי צריכה את זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חן, תל אביבית תוססת בת 22, העובדת בתעשיית הקוסמטיקה, חווה את הסצינה במלוא העוצמה. כמו יעל גם היא מדברת על תחושת הכוח הנשי בפיק-אפ, אבל מייצגת במודע עמדה שהיא מכנה "שמרנית" בחלוקת התפקידים בין גברים לנשים בתוך הסצינה.

ש: כמה פעמים בשבוע את יוצאת?

זה בתקופות. בתקופות לימודים 3 פעמים בשבוע ובקיץ ובחופשים אפילו כל יום.

ש: מה ההגדרה בעינייך של "פיק-אפ"? לאן את יוצאת?

למראית עין אין מאפיינים, זה מפה לאוזן. פיק-אפ זה מקום שיותר מואר. המוזיקה יותר פופ ושנות השמונים. מוזיקה שאתה יכול להתנועע קלות ולהראות את הגוף.

אני יוצאת לאיפה שיש יותר אנשים, שהאווירה זורמת. בלילנבלום 22, למשל, שזה ממש לא פיק-אפ האווירה נעימה. כיון שאני בוחרת את הגברים וכיון שאני יחסית אטרקטיבית אני צריכה מהברמנים סוג של גב. כי לפעמים מתחילים איתי בצורה אגרסיבית. יש את המטרידנים, יש כאלה שממשיכים ויש נגיעות וזה קצת בעייתי. "גולדן", "בלאומילך", ה"מישמיש", ה"דיניץ", ה"אברקסס", ה"ארליך", ה"גודבאר" אלה המקומות של הפיק-אפ.

ש: מה המוטיבציה שלך כשאת יוצאת למקומות האלה?

זה משתנה לפי תקופות. יש ערבים שאני באה סתם כדי לצאת. לפעמים זה סתם למשוך תשומת לב, כי זה נורא מחמיא. את אהבת חיי אני לא אמצא שם וטיפש מי שחושב שהוא ימצא. יכול להיות שיש אנשים שבאמת מחפשים – אבל משם לא תצא הישועה. גם הבחור הכי מקסים שפגשתי אותו בפיק-אפ באר היה משוכנע שבדייט הראשון הוא יזיין אותי. אבל תמיד יש את הפנטזיה. גם היום אני מצפה איפהשהו שזה יהיה קשר רומנטי.

ש: את יוצאת לבד?

בחיים אני לא אצא לבד אלא עם עוד חברה או עוד חברות. יש לי את החברה הקבועה שלי ליציאות, על תקן שומר הראש שלי, והיא מכירה את הטיפוסים שאני אוהבת. היא יודעת לפי ההתנהלות שלהם אם אני אענה או לא. היא יודעת להדוף את אלה שלא. היא גם לא נעלבת אם מתחילים איתי ולא איתה.

ש: כמה את מוציאה בערב כזה?

אני מוציאה דרינק אחד ולפעמים גם זה לא. מזמינים אותי לרוב גם לדרינק הראשון ודרך אגב זו מגמה חדשה. הברמנים גם מפנקים אותי, בחורות שנראות טוב שיהיו שם זה האינטרס שלהם. הברמנים אומרים לי: ביום שאת באה אני מרוויח יותר.

ש: איך ההתנהלות במקום? איך נעשות ההתחלות?

אני תמיד יושבת באופן שיותר יגביה אותי. עם הרגליים על הכסא. בלונד תמיד מושך ואני עושה גם המון רעש, מדברת עם הידיים. זה שוק בשר וצריך להתנהג בהתאם. לגבי ההתחלות, יש את תגידי מה פרח כמוך עושה במקום כזה, זה עדיין עובד. יש את הג'נטלמנים החדשים שמזמינים אותך למשקה. לשלוח משקה זו הדרך הכי כייפית. קמצנים, כאלה שמציעים שנשלם חצי חצי, באותו רגע הוא פסול, בעיניי. זה הקטע השמרני שלי. אני אקום ואלך. הוא צריך להיות בקטע של: ברור שאני אשלם. צריכה להיות הפרדה בין גבר לאשה.

ש: את גם מתחילה?

כן. ראיתי, לדוגמה, בחור, נורא חמוד, שולח מבטים. התחלתי לדבר איתו והוא היה הבחור הכי משעמם בעולם. אמרתי לו: תקשיב, משעמם לי. והלכתי. יוצא לי לתת רמזים עבים שאני מעוניינת. הכי בוטה זה: אתה מוכן לבוא ולא רק להסתכל? או לתת מבטים מאד מאד בוטים. אני צריכה להתחיל עם בנים כי הרבה פעמים בנים לא מתחילים איתי. אני יודעת שאנשים חושבים שאני נראית טוב אבל אני לא תמיד חושבת ככה. אולי בגלל זה אני צריכה את החיזוקים.

ש: איך נעשית הבחירה? מהם הקריטריונים שלך?

כשאני רוצה סקס לי, לעומת הגברים, יש את היכולת לבחור. מישהי מוצאת חן בעיניך אז לא בטוח שהיא תשים עליך. ואילו בחור לעולם לא יגיד לי לא. על אחת כמה וכמה כשאת בחורה אטרקטיווית. בערב ממוצע לפחות ארבעה אנשים יתחילו איתי. לגבי הקריטריונים אז הוא צריך להיות גבר. משהו בביטחון שהוא מקרין. אפילו סוג של אדישות. לא המראה הכלבלבי המחפש.

ש: את יכולה לתת דוגמה להתרחשות "פיק-אפית"?

יצאנו אני וחברה שלי והיה שולחן של יוצאי שב"כ וחגגו שם יומולדת. ואחד מהם אני מכירה מהצבא. ופתאום הגיע לשולחן בחור חסון, וראיתי את המבטים. חתיך, בן 30, ואם הוא מחפש בחורה בת 22 ברור שמשהו לא בסדר אצלו. אבל הבן אדם מאד מרשים, שלח מבטים והציע לי לקנות מסטיק בחוץ יחד איתו. הייתי מאד טיזרית, והוא החמיא לי ואמר: "את נורא יפה". ואמרתי לו – אם בא לך אז תעשה. הכרתי אותו רק 20 דקות, אבל הבן אדם גם חתיך וגם שב"כניק. שאלתי אותו איפה הוא גר והוא אמר שלא רחוק. נסעתי אליו לשעה וחצי ואחר כך חזרתי לאסוף את חברה שלי. סקס בערב הראשון לא מוביל ליותר מדי, אני מצד אחד נורא פתוחה אבל מצד שני נורא שמרנית, והבחור, במקרה הזה, התאהב. אבל מי שהוא לסקס אז זה רק לסקס. היה עוד מקרה של בחור אחד קצת מפורסם, מהתקשורת, ואמרתי לעצמי שאני אעשה עליו וי. יש בזה משהו נורא כייפי. התחלתי איתו מפורשות והוא נישק אותי. ערב אחרי זה הלכתי אליו הביתה. הוא היה מפורשות רק לזה. אני מזיינת אותו.

ש: והתרחשויות כאלו קורות הרבה?

אני לא נוהגת יותר מדי להזדיין בערב הראשון. אבל בערב השני או השלישי אז כן. גם ללכת מאחורי הפאב או בשירותים היה מצב של סקס מלא. היה גם מקרה שבעלים של אחד המקומות התחיל איתי והיה סקס מלא במטבח.

ש: וכשזה קורה הולכים אלייך או אליו?

אני אף פעם לא הולכת אלי. המקום שלי הוא הכי אינטימי בעולם. גם בן זוג, ייקח זמן עד שהוא יבוא אלי.

ש: ומה איכות הסקס במינימום היכרות כזו?

הסקס ב – 90 אחוז הוא לא טוב. כשלא מכירים את הבן אדם. אבל זה כייף וזה כוח, 'אני אבחר', ותמיד יש את הפנטזיה שיהיה מקסים, ובן זוג קבוע אין וג'יגולו זה לא אופציה, כי אני בחיים לא אשלם על סקס. ושוב, יש בזה משהו מאד מחמיא. המסביב הוא תמיד יותר חשוב. הסקס עצמו, נכנס יוצא, פחות חשוב. הרי הרבה פחות חשוב לו, בסקס הראשון, אם את גומרת. הוא חושב על איך הוא 'יצא', מה תגידי לחברות שלך עליו. והוא מתרגל עלייך סקס שהוא ראה בפלייבוי. לרוב זה פשוט עצוב. הבנו את העניין: אתה מאד גמיש. הסקס לא משהו. המסביב: המחמאה, הכוח, היכולת שלי לצאת ולכבוש את העולם.

ש: ואת יוצאת דופן בסביבה שלך בהתנהלות שלך ב"פיק-אפ"?

יחסית לחברות שלי אני יותר בוטה ומתחילים איתי יותר אבל אני חייבת לציין שיש חברות שבעקבותיי השתנו ואני בטוחה שאבא שלהן מקלל אותי עד היום בגלל זה. אבל רוב הבנות שהולכות לפיק-אפ, וגם אני הייתי כך בהתחלה, די מקוות למצוא שם את אהבת חייהן. כשאתה בתיכון ובצבא אתה מכיר שם, אחר כך באוניברסיטה ואחר כך אין מסגרת, אז יש פיק-אפ וזה מקום להיכרויות. אבל אז, מן הסתם, לא תלכי אל הבחור בערב הראשון ולא תיתני לו בערב הראשון. כשמתחיל איתך מישהו בפיק-אפ, מתיישב לידך עם המשקה, לוקח טלפון, הוא מצפה שהבחורה תהיה יותר פתוחה ומשוחררת. היה לי מקרה מזעזע שהבחור ממש לא הבין מה זה לא. נכון שהייתי המטומטמת כי הייתי אצלו בבית. הציפיות הן לסקס ולא יותר מזה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נועה, ברמנית ב"שסק" שלפני כן מילצרה ב"גורקי" וב"בויה", נותנת כמה תובנות משלה, מהזווית שמאחורי הבאר, על עולם הפיק-אפ.

ש: מה חורץ את גורלו של באר להיחשב פיק-אפ?

אני חושבת שהמושג פיק-אפ מתחיל עוד בשלב ההקמה, כי כל כך נכנסו לקטע הזה. צריך בר שיש בו מבנה שייצור אינטרקציה עם האנשים, בר עם זוויות. צריכים ברמנים וברמניות דומיננטיים, שאוהבים לעשות הרבה שואו, גבוהים וחטובים, והמוזיקה צריכה להיות חזקה כדי שתדבר קרוב. למרות שזה בעצם נורא מפגר כי יהיה לך קל הרבה יותר לקחת איתך בחורה הביתה אם תוכל לשבת ולדבר בלי לצעוק, ולכן אולי דווקא בארים קטנים היו יכולים ליצור משהו. השירותים צריכים להיות מעוצבים ויפים כך שהם מזמינים זיון או סמים. איפשהו אם אדם נכנס למקום ויש הרבה בחורות על הבר והתאגדות סביבן, הוא יגיד: משהו פיק-אפי מתרחש. מה שקרה בת"א שרוב הבארים שקוראים לעצמם פיק-אפ פונים לקהל ספציפי בקטע של הכסף. המקום נראה מאד מהודר והמשקאות יותר יקרים ואז בא קהל ספציפי. ב"גורקי" ייגרמייסטר יעלה משהו כמו 42 וב"לנסקי" משהו כמו 39 ובמקומות אחרים 32. ג'יימסון, בלנטיין נע בין 30 ל- 32 ובמקומות של פיק-אפ 35-36, וזה יוצר סינון של הקהל. אין שום סיבה לקחת יותר. בנוסף, ב"שסק" יש המון סטודנטים בהווייתם, מעולם המוזיקה וכאלה, וב"גורקי", שהוא יותר פיק-אפ, ישבו אנשים בני ארבעים פלוס. במקומות שאנחנו קוראים להם פיק-אפ יש גם התרחשות בין העובדים ללקוחות, זה קורה. כל המקומות האלה הם נורא גדולים, יש לפחות 4 ברמנים במשמרת והם בתוך הבאר, שותים, ויכולים לצרף את הלקוחות לכייף הזה.

ש: וה"שסק" הוא פיק-אפ? האם הקהל שבא ל"שסק" מודע לניואנסים האלה? את יודעת, זה קצת מצחיק, אבל בכל מקום תופסים מקום אחר כליבת הסצינה.

לפי ההגדרות האלו השסק הוא לא פיק אפ, אבל אנשים באמת לא כל כך עושים את ההבחנות האלו. השסק פעם היה יותר סליזי ואז עוד לא דיברו על פיק-אפים. הברים החדשים שנבנו כפיק-אפים הותירו את השסק שהוא מקום איכותי, נעים וטוב, מהבחינה הזאת בשוליים. ב"שסק" מי שבא במטרה שיהיה ערב כייפי וייפגש עם אנשים, ויהיו שיחות מגניבות, ייהנה. מי שבא להשיג זיון אז אחרי כמה זמן הוא הולך למקום אחר. אבל גם אם אין תרבות פיק-אפ ב"שסק" בחורה תצא עם רגליים מגולחות ותחתונים סקסיים.

ש: אנשים מגיעים לבד? נשים מגיעות לבד?

יש המון זוגות של ידידים שבאים. גבר ואשה. באים זוגות חברים וזוגות חברות. ה"שסק" זה גם מאד מקום של פירסט דייט ולכן זה גם לא פיק-אפ. אתה לא תיקח את הפירסט דייט שלך לפיק-אפ. זה נדיר שיש בחורות שבאות לבד.

ש: מהן צורות ההתחלה הנפוצות?

בחורות יושבות בשיחה ומישהו מהצד השני בא לדבר איתן. יש את הקטע של לשלוח פתקים דרך הברמנים. יש המון התייחסות לקעקועים: "ויי, איזה קעקוע יפה". מישהו שמבקש ממני למזוג למישהי משקה.

ש: ואיזה סוגי היכרויות כן יש ב"שסק" שאת זוכרת אותן?

ב"שסק" היו מקרה מגניב בשלושת השבועות האחרונים. 2 זוגות ידידים ישבו על הבאר. ובחורה מזוג אחד וגבר מזוג אחר יצאו ביחד לשירותים והם התעכבו הרבה זמן. הם הותירו מאחוריהם את השניים שחיכו להם וכשהם יצאו הם החליפו טלפונים.

ש: זה באמת יחסית סיפור סולידי.

תראה, אין לי אף חברה שפגשה מישהו פעם ראשונה בבר והם הלכו אחר כך אליו. ב"שסק" היו כאלה שנפגשו כמה פעמים בבאר ואז, בפעם החמישית, הם התנשקו על הבאר. אני לא חושבת ששני אנשים נפגשים ויוצאים ביחד לone night stand , לא נראה לי שזה קורה הרבה.

ש: אבל לפחות בעניין השירותים יש אמת?

בסופי שבוע אני חושבת שקורה בממוצע סקס בשירותים פעם בערב. אני מתארת לעצמי שב"גורקי" יש יותר, וב"גורקי" הסתובבו הרבה יותר גברים עם מבט סליזי של "אני אוסף עכשיו מישהי מכאן". עולים לי לפחות ארבעה פרצופים שראיתי ב"מישמיש" וב"לנסקי" שיידבקו לכל אחת ובבחורה ה – 101 הם יצליחו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשיחות עם כמה בחורות עולה אכזבה מהבארים התל אביביים כמקור להיכרויות. כמה נשים שפגשתי מדברות על חוסר האומץ של הגבר הישראלי בנוגע להתחלות, ועל סטגנציה ו"דממה"-סוציאלית שבעצם מאפיינת את הבילוי הרועש בבאר. איילת, מתכנתת מחשבים בת 30 מתל אביב, שיוצאת הרבה ל"לנסקי, ללינבלום22, לכל המקומות החדשים שנפתחים", והכירה את החבר הנוכחי שלה דרך האינטרנט, מדברת על הסטגנציה הזו כתופעה ישראלית, חוצת ג'נדרים. בניגוד לתפיסה הקלישאית של הישראלים כאיזי-גואינג בענייני היכרויות עולה, לפחות מדברי כמה מהמרואיינות, תמונה שונה. 'אני לא חושבת שרק הגברים אלא גם הנשים, יש מין קטע בארץ של הפוזה הקשוחה. משהו שנע בין ביישנות נוראית ל – I am too good to this place. אנשים בקטע שהם נורא קשוחים. גבר יכול לעשות לי עיניים כל הערב ואחרי זה לקום וללכת. או שזו ביישנות או שזה לא מכבודו להתחיל איתי. כמו שמוכרים לך את הפוזה של איש המלבורו עם סיגריה, אז יש גם פוזה של לשבת על הבאר, לשתות ולעשן סיגריה. פוזה שאתה מרגיש טוב בה. זה עושה מין אדרנלין בדם, התרגשות ותקוה שאני הולכת לפגוש את הגבר של חיי, אבל אנשים שמוצאים חן בעיניי לא יצא לי להכיר בבאר. לא שאני זוכרת. תמיד יש את העלוקות האגרסיביים, שיעשו הכל כדי להשיג את הטלפון שלך'.

בשיחה עם ליאת ורוני (שמות בדויים), תל אביביות אקדמאיות ונאות בנות 30, עולה אכזבה מההבטחה של ה"פיק אפ בארז", אולי בגלל הבלבול שנוצר בין הציפיות השונות של גברים ונשים מהמקומות המכונים "פיק אפ". אולי בגלל ההתלבטות שלהן עצמן מה הן בעצם רוצות להשיג מהיציאה ל"פיק-אפ".

ש: לאן אתן יוצאות בדרך כלל? כמה פעמים בשבוע?

ליאת: "היינו הולכות ל"שסק", ל"אקמן" , ל"ננוצ'קה", עד שזה נעשה מפוצץ, ל"בטי פורד", ל"בלאומילך". כשיש עבודה אנחנו יוצאות רק פעם בשבוע אבל כשאין – שלוש פעמים.

רוני: המקומות הכי איניים, "יפים יפות", אז לא תראה אותנו שם. כמו ב"סקוט אברפורד" וב"ארליך". ל"לנסקי" אנחנו לא הולכות. ב"לנסקי" כולם ערסים ופרחות. לשרלילינבלום (הכינוי של השתיים לבאר האפלולי והנחשב כפיק-אפ: "לילנבלום 22"), כשאתה פותח את הדלת ואווירת הזימה אופפת אותך – אנחנו גם לא הולכות. כשאווירת הזימה בוטה זה לא מדבר אלינו. למקומות האלו, שאנחנו הולכות אליהם, אנחנו לא קוראות פיק-אפ, למרות שזה אותו דבר בעצם, גם שם כולם מחפשים. זה פחות קורה במקומות האלו.

ליאת (בסרקזם עצמי): מי של מוכן להודות שהוא רוצה סקס מקבל פחות סקס.

רוני: עברנו את הגיל של המועדונים בגיל 20, אין מועדונים בשביל בחורות בגילנו. כל מקום שיש בר עגול נחשב לפיק-אפ. הבחירה שלנו במקום תלויה בסגנון גברים שהולך למקום. לא נלך למקומות של עורכי דין ואנשי מחשבים. יש את כל המקומות שהולכים בשביל לראות ולהיראות. זה גם לא המקומות שאנחנו בוחרות בהם.

ש: כמה אתן מוציאות בערב?

ליאת: אני מוציאה 70 שקל על כל יציאה. בתקופה שאנחנו יוצאות הרבה אז 30-40.

ש: מה מטרת היציאה שלכן?

ליאת: הציפייה היא למצוא את בעלי. אני בת 30. לכן אני מעדיפה להישאר בעילום שם, כי מי שיקרא את זה לא ירצה לצאת איתי, כי הוא יידע שאני מחפשת את בעלי. לא כל כך משדכים לי בחורים, לאנשים נדמה שאני לא זקוקה, את האינטרנט ניסיתי וזו הייתה חוויה לא נעימה, זה היה נורא קר ו-2 בחורים, על סמך התמונה, לא רצו לצאת איתי ואני לא מפלצת. אני מקווה "להכיר את בעלי" במקום עבודה או בלימודים, אבל בשביל הסיכוי הקטן – יוצאים.

רוני: אני לוקחת את הדברים טיפה יותר בקלות. לא אכפת לי שסתם יהיו דברים בדרך. אבל בשלב הזה של חיי להשיג זיון זה לא האתגר. כשאני ניגשת לבחור אין סיכוי שהוא לא יבוא איתי אם אני אציע לו, אבל זה לא האתגר ומי בכלל רוצה בחור זר במיטה שלו. אנחנו יוצאות כי אנחנו אוהבות לבלות ולא כל מפגש אנחנו צריכות את המועקה שמפה יצא לנו משהו.

ש: אבל יצא לכן להכיר מישהו ביציאה כזו?

רוני: בין פעמיים לארבע פעמים יצאתי עם מישהו שהכרתי בבאר, זה מעט. אף פעם בסוף הערב לא חזרתי עם מישהו הביתה, ואני לא חסודה. לא עניין אותי לעשות כזה דבר. אם אני יוצאת עם מישהו יחסית מהר אני אמצא אותו במיטה שלי, אבל עם מישהו זר זה לא מעניין אותי, גם כשהייתי יותר צעירה – ועכשיו עוד פחות. לא לכל אחד מגיע להיות איתי ואני צריכה לבדוק קודם אם הוא שווה. הסקס הראשון במילא לא מוצלח ולכן נו סקס אין דה פירסט דייט. מתוך מאות פעמים של יציאות יצאתי עם 4 עד 6 גברים מבארים. אני וליאת התחלנו לצאת מגיל 18, כלומר 12 שנים אנחנו יוצאות, ועד לפני שנתיים לא התחילו איתי בכלל. סך הכל יצאתי פעמיים עם זיון, מתוך 12 השנים הללו.

ליאת (בסרקזם עצמי מחוייך): האם לא נלמד מהניסיון? והתשובה היא – לא. פעם אחת, לא מזמן, הייתי נורא שיכורה ולקחתי מישהו הביתה. היינו ב"אקמן" ועשיתי לי "מבצע", שבו בכל סוף שבוע משהו קורה. חייכתי לכולם והתחילו איתי מלא בחורים, דבר שלא תמיד קורה כי בדרך כלל אני לא מחייכת. עם כמה בחורים התחילו פלירטוטים ואחד מהם בא לשבת לידי והתחילו נגיעות. הוא ליווה אותי הביתה. הוא היה באיזור השלושים, עורך דין, והזמנתי אותו לעלות. מייד שכבנו. עם קונדום. היה בסדר, הוא נשאר כמה דקות והלך, ולא היה לי אכפת שהוא הולך. באופן מפתיע, אחרי שהייתי מרוצה שסוף סוף השגתי זיון, הוא התקשר אלי כל השבוע. ושבוע אחרי  זה ראיתי אותו שוב שם. זה הזיון היחידי שהיה לי מבר בחיים. זה התחיל מזה שדיברתי עם מישהו אחד ואחר כך התחרמנתי עם מישהו אחר ואחר כך הלכתי אחרי זה שדיברתי איתו, כשהוא היה בדרך החוצה, ואמרתי לו: לא תיקח טלפון?

רוני: ליאת יוזמת ואני לא. לי אין אומץ להתחיל עם בחורים אבל החלטנו שאחת מאיתנו תתחיל בשם השנייה וליאת עשתה את זה פעמיים בשבילי. הפחד מדחייה כל כך מפחיד אותי שאני לא אתחיל עם גבר.

ליאת: אבל לדעתי הפמיניזם הרג את הגברים. גברים נהיים משותקים והם כבר לא מתחילים. מה קורה לכם?

ש: רוני, את יכולה לספר על אחת הפעמים האלה שערב נגמר בזיון?

רוני: זה היה באזימוט, הייתי בת 22, ראיתי אותו כמה שבועות ובאתי אליו בסוף אחד הערבים ואמרתי לו: אתה נראה מצויין. באתי אליו בפעם אחרת ואמרתי לו תבוא אלי כשתסיים. הוא בא אלי ואפילו אז לא שכבנו, הוא היה אצלי איזה שעה. ואז באתי אליו עוד פעם והוא בא אלי שוב ושכבנו, זה היה שבוע כזה. וזה מה שגמל אותי מזה, כי הוא אמר: "אני מרגיש שזה כמו אחרי שהולכים לזונה, שמתלבשים אחרי והולכים". הוא גם אמר לי שאני מס' 58 ברשימה שלו. הוא היה בן 25. אחרי זה התבאסתי ובכיתי. באתי אליו ואמרתי לו: זה היה מה זה מגעיל. והוא אמר: אמרתי את זה?! אני יכול להיות מה זה מגעיל.

ש: ואיך אתן מסבירות את זה שכל כך מעט פעמים "יצא לכן" משהו מבאר? אתן נראות טוב, לא "חסודות", כפי שאתן אומרות? אולי זה הבלבול בין הרצונות? בין הרצון במשהו "רציני" לבין הרצון במשהו "פיק-אפי"?

רוני: כשהיינו בנות 27 הבנו שאנחנו עושות משהו לא בסדר, 9 שנים אנחנו בעיר הזאת ולא יוצא לנו כלום. כל מקום שווה שנפתח אנחנו הולכות אליו. אנחנו נראות טוב, אנחנו אקדמאיות, וכלום לא קורה. התחלנו לעשות סטטיסטיקה והבנו שמשהו לא בסדר. למה לא מתחילים איתנו? החלטנו לבדוק את עצמנו. אנחנו אולי מדברות יותר מדי אחת עם השנייה? הבנו שאם מישהו יוזם שיחה הוא לא בהכרח רוצה להתחתן איתנו, ואין מה להילחץ. החלטנו לפתוח בשיטה חדשה, לדבר עם אנשים בכייף וסתם לפלרטט. עכשיו התחלנו גם לדבר עם סתם אנשים, להיות יותר תקשורתיות.

ש: וענייני סקס בשירותים? אתן בעד?

ליאת: אני בעד סקס בשירותים כי אז לא צריך לקחת את הבחור הביתה. אפשר להתחרמן וזה מקום נייטראלי. זה קרה לי פעמיים. פעם ב"שסק" ופעם ב"אקמן". באחד הפעמים הייתי גם שוכבת עם הבחור אם היה לי קונדום. עם העורך דין ששכבתי איתו בפעם הראשונה, פתאום , באמצע הסקס, הוא שם לי את היד על הצוואר וזה היה מפחיד, כי אני לא מכירה אותו. זה היה סתם, אבל בהתחלה פחדתי. לכן סקס בשירותים זו אופצייה שמרנית יותר.

רוני: לי בחיים לא היו ענייני סקס בשירותים.

ש: אתן מתארות היטלטלות בין הרצונות. מצד אחד רצון בקשר ומצד שני סקס בשירותים, מצד אחד חיפוש של משהו רציני ומצד שני התרעמות על שלא מתחילים אתכן?

ליאת עונה ביושר רב: אני עוד לא מודה שאני רוצה סקס. אני לא מסוגלת להראות למישהו שאני רוצה ממנו משהו. אם היינו סגורות על זה שאנחנו רוצות היינו מביאות את עצמנו ל"לנסקי" או לשרלילינבלום, אז אולי היינו משיגות. במקומות הללו זה בלתי נמנע, אולי.

רוני: אלה שרוצים להשיג זיון ילכו למקומות יותר מובהקים, יש כאלו בנות, זה טיפה עניין של גיל. ברגע שבחורים רואים אותנו הם מאויימים, בגלל הגיל. באיזה שהוא מקום, כשהיינו צעירות, אם היו מתחילים איתנו הייתה יותר סבירות שהיינו פתוחות לעשות דברים. אנחנו בעבודה שלי כמה בנות בנות 26 פלוס, אין מכוערות, וכולנו לבד, מה קורה פה!? ממתי מתאהבים במישהו בשבוע? רוב הבחורות נזרקו אחרי שבוע בתירוץ שלא מתלהבים מהן מספיק. יש גם את התופעה של הבחורים שמפציצים אותך בsms ובסוף אומרים לך שאת מלחיצה אותו. אנחנו גם לא מתלבשות בשביל לתפוס זיון. את רואה את הבנות שמגיעות במינימום לבוש, ואתה אומר: מי יסתכל עלינו?

ליאת: התחרות עם הצעירות הרבה יותר קשה. הגברים ילכו לאלה שהן זמינות יותר.

 

 

 

אפשר לראות בתופעת ה"פיק-אפ" עדות לנורמליות ישראלית חילונית. בהחלט אפשר. צמיחתו של הדיבור על ה"פיק-אפ" מקבילה, בקווים גסים, לשלוש וחצי השנים של האינתיפאדה. בהחלט אפשר לראות בזה מקריות. אבל אפשר גם לראות בקדחתנות של המקומות עצמם, ויותר מכך: בלהיטות של הדיבור עליהם, בלחץ שסוג הדיבור והמיתוס הללו יוצר על "המערכת" בכללותה, עדות לרצון לבריחה מסיוט, לרצון להנאה בכל מחיר על קו הקץ, לפעמים גם לכוחניות. הצמצום של הקיום, כפי שניסח זאת הסופר הצרפתי מישל וולבק, לקיום בשני משתנים: מראה חיצוני וכסף, מובהק יותר בפיק-אפ בארז. וכמו בכל תקופה היסטורית, יש כאלה שמרוויחים מהנורמות המנחות את התקופה, יש כאלה שמפסידים ויש כאלה שחושבים שהם מרוויחים.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ניר  On אוקטובר 20, 2009 at 9:26 PM

    זה אחד המאמרים היותר מעמיקים ומהנים שקראתי בכמה שנים האחרונות

    שאפו!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: