על אורלי קראוס-ויינר

כששלום-עליכם פרסם בשנת 1888 את מאמר הביקורת המכונן והמפורסם-בשעתו, "משפט שמ"ר", נגד הרומן הסנסציוני האידי ("שמ"ר" על שם "סופר" הרומן הרומנטי הזול : נחום מאיר שייקביטש) – מאמר רב השפעה שבישר את הפיכתה של היידיש לשפה בה נכתבת ספרות מודרנית בעלת ערך – ספק רב אם חזה בסיוטיו שאותן תופעות בדיוק שהוא מתאר בפרוטרוט במאמרו תחזורנה במדינת היהודים ובעברית מאה עשרים שנה לאחר מכן.    

כי "הרומנים המעניינים לעילא", בניסוחו הסרקסטי של שלום עליכם, כאן ובגדול, ודוגמה מובהקת להם היא "דיוקן הונגרי", שצועד כבר שבועות ארוכים ברשימת רבי המכר. למי שלא היה בארץ לאחרונה, ולכן החמיץ את הפרסומות הרפטטיביות של אלכס אנסקי ברדיו, הרי תקציר העלילה: הגיבורה, דריה שוורץ, דיילת בת 30, נחלצת לעזור במציאת מימון לניתוח יקר לאחותה החולה. חיפושיה אחר הכסף מובילים אותה למסע שורשים בו היא מתחקה אחר קורות סבה וסבתה בהונגריה. החיים בדור הסבים מתגלים לדריה כמלאי דרמות "מרגשות". סבה הרי היה "הגבר היפה ביותר…אולי גם בהונגריה כולה" (עמ' 36) וסבתה "הנערה הכי יפה" (שם). מה אתם יודעים על מה שהלך שם בהונגריה שבין ובתוך מלחמות העולם? ממש כשם שמחלת אחות יכולה להביא לגילוי אוצר משפחתי גדול ("מליונים מתגוללים אצל שמ"ר כאשפה", לעג כבר שלום עליכם), כל אהבה גדולה מהחיים בדור הסבים לוותה בבגידה מסמרת שיער. וזה מעורר מחשבות נוגות, כי הרי האהבות ברומן כל כך גדולות ומרגשות ("האישה היחידה שאהבתי בחיי", מצהיר בדרמטיות אחד הגיבורים, הצהרה לא בלתי אופיינית ברומן), אז מדוע הבגידות? אתמהה. ולא רק בהונגריה מתרחשים האירועים המרטיטים אף לב אבן:  כי הרומן עוקב גם אחרי שניים מאחיו של הסב, שנדדו בקרקס ברחבי אירופה, השתתפו במלחמת האזרחים בספרד, והתאהבו – אבוי! שניהם כאחד! – בנזירה (יפה, בטח יפה!) מלאכית בשם אנחליקה. בכלל, "המשולש הרומנטי" הוא תבנית רווחת ביותר ב"דיוקן הונגרי", אני ספרתי לפחות שבעה משולשים כאלה, כולל בחיי אביה של דריה ובחייה שלה, וזה, איך לומר, קצת מעל שיעור תפוצת המודל הפסיכולוגי הזה באוכלוסייה.  

"דיוקן הונגרי" הוא נציג מובהק למגמה, לשיטפון ליתר דיוק, שמטביע את הספרות הישראלית בשנים האחרונות. רומנים שנמכרים בעשרות אלפי עותקים מערבים באופן מרתיע כתיבה מלודרמטית וטלנובלית מובהקת בצאצא לא חוקי של ז'אנר "הרומן ההיסטורי" (למעשה, בעבודות "שורשים" תיכוניסטיות שעברו סגנון וייפוי "ספרותיים"). על הלחיים השמנוניות האלה מוסיפים סומק על ידי הכנסת מוטיבים מספרות ה"צ'יק-ליט" (הרפתקאות הרווקה בעיר הגדולה), ולַעיסה הדשנה בוזקים התפעלות בורגנית וקיטשית מכוחה של "האמנות" (כאן, מציוריו של אחי הסב) או, לפחות, מערכה הכספי…

אפשר היה לסנגר על הפנייה להיסטוריה ולהסבירה במשבר העמוק שעוברת הישראליות בעקבות האינתיפאדה השנייה, משבר שמחייב אותה להשקיף לאחור ולבחון איך הגיעה עד הלום (או, לפחות, משבר שממריץ לצאת ולגלות אוצרות באירופה, כמו גם אהבה להונגרי יפה תואר, שיסייעו בעת צרה…). אבל, למעשה, ברומנים המדוברים הפנייה לעבר ההיסטוריה נועדה בעיקר להעניק "מכובדות" לכתיבה שכשלעצמה ברורה זולותה. ויש כאן גם תופעה מעניינת יותר. "הסופרים" שכותבים בז'אנר הזה זיהו את הפוטנציאל הטלנובלי של ההיסטוריה היהודית במאה ה – 20. סוציאליזם ולאומיות, שואה, מלחמה ותקומה, כל התהפוכות ההיסטוריות הללו מגרות את חושיו של המלודרמטיסט. אם בשלוש שנים קם העם היהודי מן האפר והקים מדינה, אז דריה שוורץ יכולה בכמה שעות לקום ממיטת חולייה של אחותה ולמצוא אוצר גדול, משרתת יכולה להתגלות כנכדת אדם עשיר וכו' .      

לנתח את הסיבות ל"התקבלות" של הרומן הזה ודומיו נדמה כמעשה לא אינטליגנטי לאור שטיפת המוח הפרסומית, המניפולציה השיווקית, המוזכרת. האם הקהל רוכש את "דיוקן הונגרי" בגלל שהסיפור ההיסטורי עונה על צורך עמוק שלו או בגלל שאנסקי הנלהב קודח עמוק במוחו או המוכרת בחנות הספרים, כמדיניות יזומה, דוחפת את הרומן לידיו ועמוק לכיסו?

למען ההגינות: "דיוקן הונגרי" אינו האקזמפלר הגרוע ביותר שיצא לי להיתקל בו ב"ז'אנר". קראוס-ויינר עשתה, לפחות, שיעורי בית בהיסטוריה ולמעט טעות גסה אחת (אביה שהוסתר "בבית המחסה על שם ראול ולנברג"; ראול ולנברג הציל יהודים ולא קרא לבית המחסה "על שמו") לא נתקלתי בפרכות היסטוריות. אבל הכתיבה, הכתיבה. בצד הסנסציוניות השלטת, הרומנטיקה הזולה, הכל כאן על פני השטח, "לפנים" כפי שאומר העם. והכל בביטויים שחוקים כל כך: ("כמו אריות בסוגר"; עיירת קיט ציורית"; "שווים כקליפת השום"; "מאוהבת עד מעל לראש"; "קשור בכל נימי נפשו"; "טעמו אלוהי"). 

זו התוצאה של מערכת ספרותית בה, אם לחזור לביקורתו השוצפת של שלום עליכם: "כל הקוראים נעשו סופרים; כל הנערים, כל ההולכי-בטל – 'רומאניסטים'". את שמ"ר איש לא זוכר היום. ואת קראוס-ויינר האם יזכרו?

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רותי ינאי-שטרסמן  On ספטמבר 19, 2013 at 9:40 AM

    אריק גלסנר, שלומות

    זה עתה סיימתי קריאת דיוקן הונגרי, בו אתה דן כמו התבקשו משתתפי המאסטר שף העונתי לזהות מרכיבים של תבשיל. אני תוהה אם אנינות טעם , מיומנות טכנית ואולי איתגור המועמדים עד הבכתם בפני הצופים, הם היעדים של מעצבי משימה מסוג זה. שלוש נקודות מבט, שהרביעית שהיא המשמעותית באמת אינה משתתפת בריקוד הזה. רוקח התבשיל, מעצב המשימה והצופה. והטועם? זה המבקש נפשו למות כמעט פעמיים נוכח הנימוחות של תבשיל שבלוטות הריח והטעם גוררות דמעות לגרונו מפאת הגעגוע? סיפור חיים , שיכול שסופר במילים של ילדה בת שש עשרה עם דימוי עצמי מופרך משהו, ויכול שסוטר על לחיים המבקשות להיצבט כמו פעם, כי האדמומיות הזאת , שם הם מרגישים חיים. בין השם לכאן, בין האז להיום, זהו הציר שבו פס הקול הזה תופס אותי. עם סיפור אישי דומה, עם נופים וריחות מוכרים כאילו הייתי משבצת בתבנית הנוף , עם קירבה שרק אנשים שכותבים עליה ככה יודעים שיכולה להתקיים. היכולת להגיע לאיזון בחיי ההווה, כזה שיאפשר לתמונות מן האלבום לא להטביע אותך, ההשתאות הרומנטית מן הקיום שרק כשהיא נושבת בך תוכל לשעות לזאת הנושפת בעורפך ולהרחיק נדוד לקצוות לא ברורים של המלמלה העוטרת את הסיכות האוחזות באתרים במפת השורשים שלך. אלה חמקו מהארותיך. הגם , כשהגעתי אל שמה של הסופרת , תוך הקריאה, התגלה לי קיומו של המאמר שלך, ו אכן קראתי בו בעניין שכלל לא גרע מהנאתי בהמשך הקריאה, נהפוך הוא. חידד את יכולתי להינות ממה שכל כך כן.

  • אריק גלסנר  On ספטמבר 19, 2013 at 5:49 PM

    שלום רותי,
    קראתי את עמדתך והיא כמובן לגיטימית. הביקורת הזו התפרסמה בכל מקרה לפני שנים רבות. אין זה אומר שהייתי משנה את דעתי לו הייתי כותבה היום – אבל בכל מקרה היא מייצגת את עמדתי לגבי ספר אחד נכון לרגע ההוא.

  • שירה  On יוני 14, 2014 at 10:30 PM

    אין לי מושג מתי כתבת את הביקורת, אבל, כל מילה זהב. ספר מאכזב, כתוב שטוח ועלוב. חבל, כי חמר הגלם בעל פוטנציאל. לפחות כך זה נראה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: