על חיים באר

 

 

 

בפתח הרומן החדש של חיים באר אומר לנו מספר הרומן – ששמו, כשם הסופר, חיים באר –  כי הרומן נולד מתוך ניסיון לכתוב רומן אחר. כתיבתו של הרומן האחר לא צלחה. "שעות ארוכות הייתי מפקח את הגל, מבקש את נקודת המשען להניף בעזרתה את הסיפור" (עמ' 10) – אך לשווא. השימוש בביטוי המשנאי "לפקח את הגל" (לפנות גל אבנים; ביטוי המופיע במשנה בהקשר של פעולות המותרות בשבת משום פיקוח נפש), מוביל אותנו ישירות ללבה של סגולת היצירה של באר. באר מסמן לנו, באמצעות הביטוי הנדיר, שאנחנו נכנסים בתחומה של יצירת ספרות. אין כאן נפנוף ריק בידע לשוני, אלא תחושה חגיגית שאופפת אותנו מיד בקריאה, שנובעת מהמשלב הלשוני אך גם מהידיעה שהכותב חולש על מרבצי לשון מגוונים ויכול לערוך סלקציה נבונה של מילים בשירותו.

 

עלילת הרומן של באר פשוטה למדי. בעודו נאבק ללא הצלחה בכתיבת רומן, פונה אליו מיליונר בהצעה שקשה לסרב לה. המיליונר, שאיבד את בתו, החליט להנציח את זכרה באמצעות כינוס של מלומדים וסופרים שידונו עמו בשאלות הפילוסופיות הנצחיות. הוא מבקש מבאר להצטרף לסגל החבורה לכינוס שיתקיים על גדת אגם ואנזה הסמוך לברלין. על גדת האגם – שטעוּן כמובן בזיכרון ההיסטורי של "הפתרון הסופי" שנהגה בו – פוגש באר שלושה מעמיתיו לכינוס: רפופורט, סוחר אגדי בספרים יהודיים עתיקים; קתרינה, אשת אקדמיה גרמנייה החוקרת את שירת אלזה לסקר-שילר; ופרופסור בילקר-בולקר, ישראלי לשעבר, המטיף באוניברסיטת וינה לכך שעתידה של היהדות מצוי בגולה.

 

סיפור המסגרת הזה רופף וגם אינו אמין במיוחד, ואף "שיאו", הדיונים המלומדים בכינוס עצמו, אינו מרעיש. ואף על פי כן הקריאה ברומן מענגת ומעוררת למחשבה, שכן היעדר הלכידות מקורו בכך שבאר הוא אמן האנקדוטה, וגם אמן השנינה ודבר-החוכמה היהודיים, ואף שהוא סוטה בשל כך לעתים קרובות מקו העלילה המרכזי, הרי שסיפוריו הצדדיים הם בבחינת צימוקים הנעוצים בחלה. דוגמה לאנקדוטה מהפנטת היא הסיפור שמספר באר לעמיתיו על הביקור שקיים במרתף ביתו של מפקד צוללת גרמני, שם בנה הנאצי הזקן העתק של צריח הצוללת שפיקד עליה (עמ' 84). באר הוא לעתים גם אמן הפורטרט, ואפשר להדגים זאת באופן שבו הוא משרטט את דיוקנו של רפופורט, סוחר הספרים הזקן ואפוף השמועות, שנמלט בילדותו מברלין הנאצית וכעת חי בה שוב. והנה התיאור היפה של דיוקנו הפיזי: "שערו הכסוף המשוך לאחור כדרך האמנים בראשית המאה הקודמת, זקן השיבה הקטן הדומה לקמץ, העיניים שניבטות מהן קונדסות מהולה בתוגת מהפכנים שהתפכחו" (עמ' 45). הדיוקן הרוחני של רפופורט מסקרן אפילו יותר, שכן הוא מוצג כדמות צבעונית ומיוסרת, ניצול שואה הסוחר בספרים אך שונא ספרים.

 

הנקודה האחרונה מובילה למעלתו השנייה והגדולה יותר של הרומן. עלילתו אמנם אינה תורמת ללכידות הרומן, אולם תימה אחת, חשובה ביותר, משמשת לו כציר שעובר שכל אורכו, והיא התימה הנוגעת למקומם של הספרים והספרות בתרבות העכשווית. בעיני זו תימה – ובעצם, מטא-תימה – אקוטית, וכל ספר שעוסק בה בישראל של היום הוא ספר חשוב. הדיון בספרות מופיע כאן בווריאציות שונות. למשל, ברומן שלא נכתב, שהיה אמור להיקרא "מלים ללא ארץ" ושצץ מפעם לפעם ברומן הקיים, מתואר חלומו של סוחר ספרים עתיקים "להקים מחוץ לגבולות ישראל ספרייה שתעלה בעושרה ובאיכותה על בית הספרים הלאומי בירושלים, ספרייה שתהיה מעין תוכנית גיבוי למקרה שהמחשב שלנו יקרוס בשל מפלה צבאית או קטסטרופה קיומית אחרת וכל מה שנאגר בתוכו יימחק" (עמ' 119). הרומן שלא נכתב ממחיש את הספקות המונחים בתשתית הרומן שנכתב: חרדה לעתידה של ישראל, אך גם חרדה לעתידם של הספרים והספרות. פן נוסף באותו דיון הוא הצבתו של חזון הרומן הלא-כתוב כהיפוכו של החזון הנאצי השטני (שרפת ספרי היהודים) אך גם כבבואה לו (שכן נאצים יזמו כינוס מוזיאלי של ספרי היהודים שהושמדו).

 

הדיון על מקומם של הספרים והספרות בתרבותנו מופיע גם בגילומים דרמטיים פחות, אבל משמעותיים ורלוונטיים ביותר, כמו בהצעה המפתה והמערערת המוצעת לבאר למכור את ספרייתו האישית תמורת הון עתק (עמ' 182), או בנזיפה שמקבל באר (הדמות ברומן, עלינו לזכור) מקתרינה, שספק מחזרת אחריו: "מתי כבר תבין סוף סוף שזאת בסך הכל סובלימציה. גם היצירה הספרותית שלך, ששיעבדת לה את חייך, היא סובלימציה. תתיר עצמך מן הכבלים שמרצונך נכבלת בהם" (עמ' 297). מול הספקות הללו בדבר ערכה של הפעילות הספרותית, מופיעה המטא-תימה גם בוואריאציה נוספת, בדבר-החוכמה שנושא באר, בעקבות המדרש, בפני רפופורט, מתעב הספרים, על כך "שהמילה הכתובה היתה מאז ומעולם הסכר שבנתה האנושות כדי שלא ישתלט הכאוס על היקום" (עמ' 102).

 

אבל, אם לחזור לפתיחת הדברים, מה שהופך יותר מכל את הרומן של באר למענג וחשוב זה העברית שלו. באחד הרגעים המצחיקים ברומן פונה אל באר נהגו של המיליונר בדברים הבאים: "אני גולנצ'יק, אחי. אכלתי חרא שנתיים בפלס"ר, מארבים, קו, מבצעית בקסבה, אבטחת שב"כ בבַּלטה, כל הבבל"ת הרגיל (…) רוצה וזלין, אבויה, אחרי שזיינו לך את השכל כל הבוקר" (עמ' 98). הקטע הזה מצחיק כי כולו ניגוד פתאומי ללשון המנופה והמוגבהת של הרומן (הנהג פונה לבאר רגע אחרי שרפופורט מציע כך לעצור ולהשתין במלון מהודר: "נטיל מים בחברותא על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת"). אבל הקטע החריג לשונית גם ממחיש את מעלתו של הרומן. באר מצליח לגעת בעברית שלו במרחב שמתעלה מעל "הבבל"ת" וה"חרא" ו"זיוני השכל" וה"פלס"ר" של המציאות הישראלית המיוזעת, הכוחנית, הממוסחרת, הגלובלית-אמריקאית; המציאות הישראלית הגסה, שמקבלת ביטוי הולם גם בשפה הישראלית העכשווית, שפה שטחית, דלה ונעדרת שורשיות, שפה שמעוררת לעתים תחושה דומה למה שתיאר ביאליק באלמותיות: "ושׂפָתִי, אלוהים, שוּקצה כולה ותהי כשפת פיגולים, ומילה אין בקרבה אשר לא נטמאה עוד עד שורשה, וניב אַיִן אשר לא התעללו בו שפתיים נאלחות, ואין הגיג אשר לא נסחב עוד אל בית הקלון, יונַי הזַכּוֹת, שילחתין לעת בוקר שמיימה, שָבוּ אלי לעת ערב – והינן עורבים מלומדי אשפתות".

 

העברית של באר ניחנה ביכולת להחזיר אותנו באופן פלאי לאטמוספירה בראשיתית, שורשית, טהורה, נקייה, אנינה, אינטימית, להפוך את העורבים מלומדי האשפתות בחזרה ליונים זכות. וכך, השימוש של באר בעברית עונה גם, בעקיפין אך בעוצמה, על סוגיית מקומה של הספרות בתרבות הישראלית העכשווית. 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדי  On דצמבר 11, 2010 at 12:20 AM

    אני ממשיכה לדפדף ברשימות שלך… (אחרי "זכרונות אחרי מותי" שהפגיש אותי עם האתר שלך). תודה רבה על הרשימה הזאת. רציתי להוסיף עוד נושא – הכסף שקונה כל דבר רוחני, והשאלה האם יש איזשהו דבר רוחני שעומד בפני כוח הקנייה של הכסף. תודה רבה, עדי

  • אריק גלסנר  On דצמבר 11, 2010 at 2:01 AM

    לעדי,
    תודה על תשומת הלב לרשימותיי(:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: