על חיים סבתו

גיבור הספר החדש (בינתיים נתווסף אחד נוסף, שכתבתי עליו ביקורת נפרדת – א.ג.) של חיים סבתו, "כעפעפי שחר", עזרא סימן טוב העניו, נוהג לספר סיפורים לגיסו המלומד, הד"ר טוויל. הד"ר מתפלא על עצמו שהוא נהנה ממעשיות פשוטות אלה ואף מקניט את גיסו במילים הבאות: "עזרא, וכי אין בלבך איזו תואנה או איזו טרוניה על העולם לספר אותה, וכי לא פגשת מימיך אדם רע או חבר רע או שכן רע או יצר הרע או עין הרע או לשון הרע, מאותם שמספרים עליהם כל אותם מספרי מעשים(…) וכי כל העולם טוב הוא בעיניך? והלוא העולם מלא מרמה ושקר וחנופה ורודפי כבוד ואוהבי ממון, וכי מעולם לא ראית אותם?". עזרא הנבוך משיב לגיסו הגדול: "איני יודע מה אשיב לך. מה שעיניי רואות ומה שאוזניי שומעות ומה שלבי מרגיש, אותו אני מספר".

מותר לראות בקטע המצוטט הזה וידוי חושפני של מחברו, שהספרות שהוא כותב הואשמה לעיתים בנאיביות. אמנם איני נמנה עם המפריזים בערכה של הפרוזה של סבתו, כמו אותם המצוטטים על גב עטיפת ספרו החדש, "כעפעפי שחר", אך איני מקל בה ראש. הפרוזה של סבתו היא פרוזה בעלת הישגים מתונים ונאים. אך מה שברי לי שהאשמתה בנאיביות היא האשמה מופרכת, אם נגדיר נכון את אופייה המרכזי של הפרוזה הסבתואית כפרוזה של געגוע.

גם ב"אמת מארץ תצמח", ספרו הראשון של סבתו, וגם ב"עפעפי שחר", ספרו החדש, הפרוזה של סבתו מתגעגעת אל עולם נעלם או הולך ונעלם. ב"אמת מארץ תצמח" זהו עולמה של קהילת חלב המעטירה, וליתר דיוק עולמה של הנהגתה הרוחנית נקית הדעת והמלומדת. ב"כעפעפי שחר" זוהי ירושלים של בתי כנסיות קטנים (בין השאר, של יוצאי אותה חלב) ושל שוק מחנה יהודה, של מגהצי בגדים ושל נגני עוד, של פייטנים וחוקרי פיוטים. גם הוויה זו, כמו קהילת חלב שנדלדלה, מאוימת, כפי שמתואר ברומן, על ידי התפתחות העיר ירושלים והשתנות טעמם של בניה הצעירים ולכן יכול סבתו לעורר בנו לגביה את יסוד הגעגוע שהוא, לדעתי, עיקר כוחה של הפרוזה שלו.  

הגעגוע, וכמובן הלשון המיוחדת של סבתו. אבל בלשונו "העתיקה" של סבתו יש לראות סניף ליסוד הגעגוע האמור. את אותו עולם הולך ונעלם מתאר ועוטף סבתו בלשונו התלמודית. כך נוצרת הלימה נאה, המחליקה כשמן זית, בין תוכן לצורה בפרוזה שלו.

כיוון שנושא הלשון, השמנה היא אם רזה, תופס מקום גדול בדיונים העכשוויים על הספרות הנוצרת בארץ, אני רוצה לסטות לרגע ולהעיר הערה בנושא. מ"ימין" ומ"שמאל" מיוחסים לשפה כתרים בעייתיים. כלפי "ימין" יש לומר: אין שום ערך סגולי בשפה "שמנה". יש בה ערך רק אם היא הולמת את נושאה או שהסופר נצרך לה כדי להעלות נושאים דקים המחייבים מינוח מגוון ומרובד. תיתכן בהחלט יצירת מופת ישראלית שכולה לשון סלנג. כלפי "שמאל" יש לומר: ההתמקדות בלשון כמאפיין החשוב ביותר של הרומן הולמת אולי משוררים הכותבים פרוזה, אבל יש בה פוטנציאל מסוכן להובלתה של הפרוזה למבואות סתומים. הלשון חשובה ביותר, כמובן, אבל אין לה בכורה בפרוזה ביחס לרעיונות, פסיכולוגיה, מבנה עלילתי וכדומה.

ובחזרה לסבתו. בשפה של סבתו יש יסוד מאלחש הגורם גם ליסודות הזרים והמפריעים להוויות מעוררות הגעגוע שהוא מתאר "להתגייר" ולהפוך ללא מאיימות. אם אצל עגנון התוכן חותר לעיתים תחת שפת היראים שלו, אצל סבתו השפה גוברת על התוכן "הבעייתי", ממש כשם שבמישור העלילתי, ב"אמת מארץ תצמח", חוזר נכדו של חכם חייא, ז'ק סַפוֹרט, אל חיק היהדות, וב"כעפעפי שחר" מתגבר עזרא על טראומות העבר שלו, בתו שנשתמדה ועיוורונו של חברו רחמים. וזה, חשוב להדגיש, לשבחה של הכתיבה הסבתואית ולא לגנותה. סבתו מצליח להעניק לנו חוויה "מוחלקת" הגוברת, בכוח הלשון והעולם התמים שהיא מצליחה לקומם, על פגמי המציאות.

"כעפעפי שחר" מספר את סיפורו של עזרא סימן טוב איש ירושלים, יהודי תם ו"בינוני", העובד כמגהץ בגדים וקובע עתים לתורה ולתפילה. בלימודו – "מה שהבין הבין, ומה שלא הבין הרגיש מלבו"; בעבודתו – "לא היה עזרא מאותם שאומנותם אומנות קלה, ולא מאותם שאומנותם אומנות בזויה". הקישור בין פרקי הספר אינו עלילתי-סיבתי אלא חותר לתאר את הווייתו התמה של עזרא. בתיאור ההוויה השלימה הזו, המאוימת, כאמור, על ידי כוחות מחוצה לה, עיקר כוחו של הספר. כשמבקשים בניו של עזרא להעבירו לעת זקנתו מירושלים לנתניה אנחנו, הקוראים, זועקים יחד איתו: "לא" לעקירה המוצעת. ההוויה השלימה שמתאר סבתו נוגעת ללבנו ואנחנו לא רוצים שתיחרב. יסודות אחרים בספר עולים פחות יפה: הניסיון ליצור "חטא קדמון", החורץ את גורלו של עזרא בהווה, והכנסתו של דמות "סופר" לרומן הקושרת, כביכול, את קצוות העלילה.

כאמור, "כעפעפי שחר" קשור לרומן הראשון של סבתו "אמת מארץ תצמח", שיצא ב – 1997 וקטף את פרס ספיר, בתארו בגעגוע אפקטיבי הוויה שנכחדה או שעומדת להיכחד. על רקע שתי היצירות הללו מתבלט הרומן "תיאום כוונות" של סבתו, שיצא ב – 1999, בשונותו.

גם ברומן זה מנסה סבתו להפעיל את שפתו המאלחשת אבל קורותיה הקשים של מלחמת יום הכיפורים "מפריעים" שוב ושוב לקרימתה של השפה המאפיינת את סבתו בשני הרומנים האחרים. "תיאום כוונות" הוא ספר מבולבל, המתאר קרעים קרעים, את חוויות המלחמה של המחבר. וזה, יש להדגיש שוב, לשבחו. התיאור המבולבל הולם את הטראומה שעברה על הכותב והשפה שצונחת למשלב רגיל מדגישה את חוסר היכולת של השפה שאפיינה את שני הרומנים האחרים לגבור ו"לגייר" את התכנים הקשים המתוארים ביצירה.

כדי לבאר את הנקודה העקרונית הזו – עקרונית להבנת יצירתו של סבתו ושיש לה השלכות הנוגעות לשימוש בשפה באופן כללי – אביא דוגמה מ"תיאום כוונות" המבהירה את "הכישלון" בשימוש בשפה "העתיקה" והמאלחשת, לתיאור אירועים קשים שאינם מעוררי אותו געגוע. הקטע המצוטט נע בין מחשבות של חייל בחופשה, אחרי שהסתיימה המלחמה, לבין זיכרונות מהמלחמה עצמה. "העולם כולו האיר לי, כל עצמותי אמרו חיים וחופש. רגע שהייתה נכסית (הלבנה) דמה עלי שחשך העולם בעדי. מוראות המלחמה היו חוזרים ועולים, כמו שעלו בחלומותי לילה לילה. הנה טיקטין מתגלגל בוער עם ג'ריקן מים, והמט"ק צועק: תותחן, אש, אש! יורים עלינו! ואני משיב: אבל אין תיאום כוונות! והצריח של הטנק שמולנו מתעופף באוויר וחוזר ונוחת ככדור אש". אם את הציטוטים בדוגמה הזו ניתן לפטור כצורך של סבתו למימזיס לשוני של פקודות מפקד הטנק ותגובת התותחן, יכול היה, לכאורה, סבתו להכניס את השפה החז"לית לקטעי התיאור שאינם ציטוטים. לכתוב, לדוגמה, "ואף אני משיב כנגדו: אבל אין תיאום כוונות! וצריח הטנק שמולנו מגביה  י' טפחים באוויר וחוזר ונוחת כלשון אש". אבל סבתו מבין (ואם לא הוא – מזלו מבין) שהלשון הזו לא תצלח כאן.

לאור זה יובן גם מדוע "תיאום כוונות" היא היצירה היחידה של סבתו שקטעי הציטוטים מהמקורות מופיעים בה בכתיב שונה מהטקסט של הסיפור; כמו לסמל את ההבדל בין הוויית האימה של המלחמה לעולם הזוהר והמאיר של המקורות וכדי לשים גבול נצרך ללשון המוגבהת שסבתו עושה בה שימוש יפה ביצירותיו האחרות.

  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: