מאמר ראשון

לקראת ספרות פוסט-פוסט-מודרנית

המאמר כונס בספרי, "מבקר חופשי" ("הקיבוץ המאוחד, 2019)

https://www.kibutz-poalim.co.il/a_free_critic

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תודה על המאמר  ביום יולי 29, 2008 בשעה 7:02 PM

    בכ"א תודה.

  • באיחור-מה, כנראה  ביום אוגוסט 27, 2008 בשעה 11:29 PM

    ולדעתי – לא;
    משום שלא ניתן להגיע לעומק במובנו העמוק מבלי להזדקק לתשתית מטאפיזית
    ("עומק", ניתן, אולי, ליצור תוך התעלמות מהתשתית הזו)

  • איילה  ביום ספטמבר 24, 2009 בשעה 7:09 AM

    על רשימה מרתקת, נוגעת ללב ולשכל.
    קראתי בצמאון את רוב הרשימות באתרך. שמחה שגיליתי אותו.

    גמר חתימה טובה

  • אלעד-וו  ביום ינואר 22, 2010 בשעה 9:29 PM

    המאמר נקרא כאילו אתה מבכה את היעלמותה של הספרות ה"רגילה", שלא מלאה התחכמויות ברמת המטא, אלא פשוט מספרת סיפור. כלומר, נמאס לך מהפוסט-מודרנה, אבל אתה לא מדבר על הפוסט-פוסט.

    אכתוב כאן למשהו שאני טוען כבר הרבה שנים באוזני חברים. לדעתי התשובה היא מורקמי. הרוקי מורקמי, לדעתי, כותב ספרות פוסט-פוסט מודרנית פר-אקסלנס. היא מודעת לשבירת האחדויות, ולחוסר התוחלת ולמות המחבר ולא מנסה לטוות עלילה אחדותית, אבל עדיין יש לה נראטיב ומטא-נרטיב ואפילו (האם אני מעז?) מסר. היא כתובה ברמה אישית אבל מכילה מסר חברתי. יש בה דמויות שאפשר להיקשר אליהן, אך בד בבד הן באופן ברור סימבוליות. ואני לא מתכוון סימבוליות כמו אצל סופרים קלאסיים. אני מתכוון סימבוליות ממש, הן סמל, הן לא בן-אדם, ולא יתכן שהן מייצגות בן אדם. סימבוליות אחושרמוטה. הן משמשות להעביר מטה-מסר. אני יכול להשוות את זה ליצירות אחרות שחולקות מאפיינים מסויימים עם כתיבתו של מורקמי. "הסופרנוס", למשל. סרטיו של קים קי דוק (לא כולם; אבל אפשר לציין במיוחד את "nine iron") גם את "ארוחה עירומה" אפשר להזכיר. ויש עוד הרבה. אבל מורקמי, יותר מכל יצירת אומנות אחרת שנחשפתי אליה, מצליח להעביר מסר שמכיל ומבין את הפוסט-מודרנה ואת שבירת האחדויות, ומצליח לעבור מעבר אליהם, ולהגיע למקום חדש, שמצייר חברה ותודעה חדשות, שמכילות ועוברות מעבר למשבר האקזיסטנציאליסטי, מעבר לניתוק בין מסמן ומסומן, מעבר למות האל.

    ואם כבר הגעתי לאל, זה מצחיק שאתה מקדיש לו חלק שלם במאמר. וכותב "ספרות פוסט-פוסט-מודרנית צריכה לתת על כך את הדעת. האם ניתן לשוב ל"עומק" מבלי לשוב לאלוהים?" וכו'. זה מצחיק כי אני אישית לא נותן לאל תפקיד כזה מרכזי אבל כתיבתו של מורקמי אכן מכילה מרכיב חזק של אלוהות. זו לא אלוהות מערבית מונותואיסטית, אלא השד יודע מה, אני לא מבין בזה. איזושהי תפיסת "אלוהים הוא סכום כל הדברים כשלעצמם", קארמה, כאלה. זה לא ניו-אייג', וזה משולב באיזושהי הבנה על איך אמורה להיראות חברת בני אדם. האלוהים שלו מבוסס על הומניזם (הייתי מרחיק וטוען שהוא-הוא ההומניזם). בכל מקרה, בקריאת מורקמי אי אפשר להתעלם מרוח הקודש ששזורה בכתוב.

    זו כמובן רק דעתי, אבל אני חושב שמורקמי משמש נביא לזן חדש של ספרות, שראויה לתואר פוסט-פוסט מודרנית, במידה מסויימת היא סינתזה של המודרנה עם הפוסט-מודרנה. היא משלימה עם המשבר האקזיסטנציאליסטי ולא מתייחסת אליו כמשבר אלא כעובדת חיים בסיסית ולא מרגשת. זו ספרות הומאנית מאד. מורקמי הוא הסופר היחיד שאני מכיר שכותב כך, אבל לא אתפלא אם זה זרם שילך ויגדל.

    אגב, צריך לומר שהכתוב לעיל לא מתייחס לכל הספרים של מורקמי. כדי לא להתחיל למיין, אומר שאני חושב על "הציפור המכנית" בתור הדוגמה העיקרית. "ספוטניק אהובתי", "מרדף הכבשה" ו"קפקא על החוף" גם הם דוגמאות טובות לחלק מהנאמר לעיל.

  • מיק  ביום ינואר 22, 2010 בשעה 11:04 PM

    מעניין לקרוא מאמר על ספרות פוסט מ 2003. לרוב הספרות "הזו" נחשפתי רק בשנים האחרונות באופן מעמיק יותר.
    אלעד, אני כרגיל מסכים ומבקש להוסיף.
    הסוג הזה של הרוח אצל מוראקמי מרגיש לי כמו תנופה שפינואית (א-לה שפינוזה), ממספר טעמים והעיקריים שבהם הם תחושת האלוהות הברורה בחרכי היומיום (סצינת הבאר וכו'), ובעיקר תפיסת הגורל הנשגב, אם אפשר לכנות זאת ככה. אבן שמבקשת להיזרק וגו'.

    בעניין הסוג הזה של הכתיבה אני יכול להזכר בקלות ב"מוות והפינגווין" של אנדריי קורקוב. משך מאוד את תשומת ליבי הסימון של הפינגווין עצמו. באותה נימה שמתי לב גם למשקל הגדול של קרחונים אצל מוראקמי. לבסוף כל זה הזכיר לי קטע של דאגלאס אדאמס

    "…about a tenth of the cabin trunks were full of vivid, and often painful or uncomfortable memories of her past life; the other nine-tenths were full of penguins, which surprised her"
    לא בטוח שצריך לבאר את כל זה, אבל אם כן, ואם כבר חזרנו לפסיכואנליזה, אף אחד לא אומר לאקאן?!

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 23, 2010 בשעה 12:33 AM

    על הארותיכם. מורקמי הוא סופר מעניין, ואולי אקרא יצירות נוספות שלו על אלה שקראתי בעקבות המלצתך הנלהבת. ממה שקראתי התרשמתי "יער נורווגי" והתרשנתי פחות ("קפקא על החוף" וספר הסיפורים "ריקוד האדמה" ועוד ספר שברח לי כרגע, נדמה לי).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: