על פרס ספיר – בחירה בינונית; הצגת רשימה אופוזיציונית

ההכרזה על חמשת הרומנים המועמדים סופית לפרס ספיר עוררה בי אכזבה. שלושה מהרומנים שנבחרו הם יצירות מכובדות. אבל כמה וכמה רומנים שראו אור בשנה האחרונה עולים עליהם במידה משמעותית. בקיצור, מהבחירה נידף ריח עז של בינוניות, וחמור מכך, ריחה המנוון של המחלה הותיקה של הספרות הישראלית וביקורתה: החדרת "פוליטיקת הזהות" לשיקולי ההערכה של יצירות ספרות, כמו גם החדרת שיקולי "רלוונטיות" שטחיים (כי ספרות אכן צריכה גם צריכה להיות רלוונטית לחיים; אבל לא רלוונטית באופן שטחי כמו העיתון).

קיבצתי כאן את ביקורותיי על חמשת המועמדים הסופיים:

 

צבי ינאי

 

בוריס זיידמן

 

תמר גלבץ

 

איילת שמיר

 

סמי ברדוגו

 

הספרים של פרס ספיר אמורים להיות הספרים הטובים של 2007. הרשימה שלי לספרים הטובים של 2007 שונה בתכלית מהבחירה הבינונית, לעניות דעתי, שנבחרה.

הנה היא:

רומנים שהתבלטו לטובה ב – 2007: הרומן הראשון של המחזאי יוסף בר יוסף, "לא בבית הזה" (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), מתאר מאבק ארכיטיפי בין אב לבן, ובר יוסף מגלה בו יכולת ייחודית לחבר בין הפיוטי לריאליסטי, בין המטאפיזי למזוהם; "אש ידידותית" של א.ב. יהושע (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), העוקב אחר חייהם של בעל ואישה כבני שישים, הוא רומן שהוכיח שוב כי מחברו הוא גדול בעלי המלאכה, האומנים-המיומנים, בספרות הישראלית; נועה ירון-דיין פרסמה את רומן הביכורים שלה, "מקימי" (עם עובד), רומן אינטליגנטי ומתוחכם שלא פחות משהוא על "חזרה בתשובה" הוא ביקורת חריפה על התרבות המערבית האורבנית ומוסד האצולה המפלצתי שלה: הסלבריטאות; חיים לפיד הגיש לנו מותחן פסיכולוגי מצוין בשם "הצבי הבוער" (חרגול/עם עובד), המשופע בקטעי הומור שחור וממזריות אפלה; ואגור שיף פירסם את "מה שרציתם" (זמורה ביתן), רומן סאטירי-סוריאליסטי מענג שמושתת על הפער בין האירועים החדשותיים הגדולים שבישראל לבין חיי האזרח הממוצע שחי בה.

 

*

דרור בורשטיין כתב אף הוא על הבחירה הלא מוצלחת לפרס ספיר. כאן.

אינני מסכים עם שניים משלושת הרומנים שדרור בורשטיין בחר חלף רשימת המועמדים שהתפרסמה (את יואל הופמן לא קראתי). השניים המדוברים הם רומנים של כותבים מוכשרים בהחלט, אולם, עד כמה שהתרשמתי, כותבים שלא הגיעו עדיין לבשלות, לטעמי, ביצירות המוזכרות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On מאי 4, 2008 at 6:35 PM

    אולי פספסתי משהו. דווקא כן אהבתי את זיידמן (וגם אתה לפי הביקורת שכתבת…).

    האי-הסכמה בינך לבין דרור מעידה לדעתי, שהנחרצות שלו שגויה. הנה, גם מבקר ספרות, שודאי כן שם לב ופוקח עין לצורה ולא שופט לפי תוכן, לא התפעל מן הספרים שלדעתו היו חייבים להיות ברשימה.

  • דודי  On מאי 4, 2008 at 6:36 PM

    ראוי בעיני.

  • אסתי  On מאי 4, 2008 at 7:59 PM

    אחרי ברזניץ המצויין ופשע הכתיבה, הצבי הבוער הוא פלופ.
    רעיון נפלא אבל הפיתוח שלו כושל, לא אמין עד משעמם.

    קוריקולום ויטה לעומת זאת הוא יהלום נדיר.

  • אריק גלסנר  On מאי 4, 2008 at 8:33 PM

    זיידמן כותב באופן חינני מאד, כפי שכתבתי בביקורתי. וזה ספר משמעותי מבחינה חברתית. אבל הוא בז'אנר החמוד-מעט-חנף, זה שיצא משולי אדרתו של אתגר קרת. אני לא יכול באמת להתפעל מספרות כזו, עם כל הכבוד.
    לגבי המחלוקת שלי ושל דרור. לשם ההגינות עלי לציין שלא כתבתי על אותם שני ספרים ביקורת ולכן הרשיתי לעצמי לא לקרוא אותם עד תום כשהבנתי שהטון שהם כתובים בו, ועוד עניינים, אינם לטעמי. עם זאת, אני בהחלט מתכוון לעקוב אחר יצירתם של השניים, כי יש שם יסוד מסקרן.
    הפסנתר הוא הבטחה, אבל כפי שניסיתי להראות בביקורתי בסופו של דבר רומן לא מוצלח, שלא עומד על רגליו שלו.
    לאסתי ולדודי – טוב, אנחנו חלוקים לגבי לפיד. כמו שצריך להיות במילייה ספרותי.

  • דודי  On מאי 4, 2008 at 8:43 PM

    את הצבי קניתי לא מעט בגלל שזכרתי עד כמה התפעלת מברזניץ. ודווקא את ברזניץ – לא קראתי.

  • אסתי  On מאי 4, 2008 at 9:15 PM

    אתה לא היחיד שבעקבותי רץ לרכוש את הצבי הבוער…
    לעומת זאת אריק, אני מסיכמה איתך לגבי הפסנתר שגם אני חשבתי שיש בו הבטחה אבל לא רקר שלא היה קיום להבטחה אלא שההבטחה עצמה לא ממש התקיימה בו.

    ושוב – ממליצה בחום רב מאוד על הקוריקולום.
    ועכשיו אלך לחפש את מה שכתבתי על הספר בזמנו ואעלה לבלוג שלי.
    אולי ישכנע את מי שעוד לא עשה לעצמו את העונג הזה.

    אגב, את הקברט של פרופסור פבריקנט קראתם (אריק ודודי) ?
    ירמי פינקוס?
    אני מתענגת עכשיו על הדפים הראשונים שמרעננים אותי מאוד אחרי הכובד של אשה בורחת מבשורה.

  • הוא  On מאי 4, 2008 at 11:51 PM

    גלסנר, בורשטיין, ואולי גם יקיר וא.ב.
    א.ב? מתי הוא כתב משהו טוב? זה שגרשון שקד אמר עליו שבת.ז כתוב לו מקצוע-סופר
    וסגל – על ספר ביכורים בהתהוות.

  • אריק גלסנר  On מאי 4, 2008 at 11:54 PM

    קראתי את ביקורתך המצוינת על הופמן. עושה חשק!
    את פינקוס קראתי, אהבתי, כתבתי (עליו)

  • אריק גלסנר  On מאי 4, 2008 at 11:54 PM

    קראתי את ביקורתך המצוינת על הופמן. עושה חשק!
    את פינקוס קראתי, אהבתי, כתבתי (עליו)

  • הוא  On מאי 4, 2008 at 11:54 PM

    אתם יענו קובעי טעם הקהל. הייתם מתים. ינוקות נפוחי אגו. טוב הס.טי היא לא ינוקא. היא בתפקיד הגרופי.

  • שואל  On מאי 5, 2008 at 9:49 AM

    היית מסכים שיגישו ספר שלך לפרס הזה
    עזוב את הכסף, פי שלוש מפרס ישראל ופי עשר מפרס ביאליק וברנר. מבחינת השם שהפרס יצר לעצמו – פרס הפקשוש הספרותי.
    עם יד על הלב – מה היית מעדיף את ה 20000 של פרס ביאליק או את ה200000 של פרס מפעל הפיס
    בעיני זה הפך לפרס "בו נפתיע את כולם"

  • אריק גלסנר  On מאי 5, 2008 at 4:06 PM

    אני לא נגד פרסים ספרותיים. אני חושב שפרס, וגם, אפילו, פרס ספיר, תורם בסופו של דבר לספרות. עם כל ההכרעות התמוהות שלו, בלשון המעטה, בעבר. כמובן, אם זוכרים תמיד להתייחס באירוניה לכל נושא הפרסת הפרסים, שתלויים באלף ואחד גורמים שאינם איכות ספרותית. אבל הייתי עושה שני דברים, לו היה זה בידי:
    א. הייתי מפחית בשליש לפחות את הפרס הראשון. יש בזה משהו מנקר עיניים.
    ב. וכאן אני נוגע בדבר, אבל זו דעתי, בלי קשר אלי עצמי: הייתי מחייב שישב בוועדה לפחות נציג אחד מהמבקרים הפעילים היום בארץ. מאלה שכותבים שבוע אחרי שבוע על ספרות. אריאנה מלמד, מיה סלע ועוד מעטים וראויים. המבקרים העיתונאיים הם אלה שמראש מבינים את הזירה העכשווית הרבה יותר מחלק מאנשי האקדמיה. את הזירה על כל הניואנסים שלה. עד כה, למיטב זכרוני, לא היו בוועדה מבקרים עיתונאיים שביקורתם מקצועם. וזו, במחילה, חרפה.

  • שואל  On מאי 5, 2008 at 4:44 PM

    יש לנו חילוקי דעות לגבי המבקרים בארץ. בראש וראשונה זו שהזכרת ושמה לא סלע (בעוונותי לא שמעתי על מיה סלע)יש לי גם בעיה עם אנשים שבסעיף המקצוע כותבים מבקר ספרות וסופר.
    כפי כבר נאמר לידידך דרור ע"י עלמה, ואני מסכים איתה, נראה לי מריח לא טוב שסופר ישראלי יבקר ספרות מקור ישראלית. שיבקר ספרות
    תרגום, ספרות עיון יו ניים איט

    אני לא חושב שפרס ספיר מוסיף משהו לספרות. זה פרס שרוכש לעצמו מסורת של פרובוקציה או "פאטתיה" רק לא יוקרה ספרותית. ולא פלא שמספר הסופרים שפשוט לא רוצים להשתתף בו הולך וגדל. בין אם אלה שנכוו מהקרקס הנודד של הפיס ובין אם למדו מנסיון של אחרים
    .
    אני מסכים איתך שסכום הפרס הוא מנקר עיניים. יותר מכך אני לא חושב שאיזשהו ספר בהיסטוריה של פרס ספיר היה פי 8 טוב מארבעה האחרים
    ובלי שום קשר לדעתי על מי היה צריך לזכות בעבר או השנה, אם היחס היה פי שניים לזוכה
    (ולא לשכוח את עלות התרגום המתווספת) זה היה יותר מכובד. אבל בכלל – כל התחרות הגלויה הזו זה יותר 'סופר נולד' או 'נולד לספור' מאשר פרס מכובד.
    ובכל מקרה – לא ענית לי אם כמי שליד מבקר הספרות מופיע אצלו גם סופר, לא היית מעדיף כסופר את פרס ברנר המכובד והיוקרתי עם הכלום וקצת כסף שלו ע"פ פרס ספיר

  • גלעד סרי לוי  On מאי 6, 2008 at 5:53 AM

    זוכה בפרס "הספר הטוב ביותר שקראתי ב2007"

    אין כסף מזה, וגם הכבוד לא משהו, אבל זה מה שיש לי להציע…

    http://www.notes.co.il/GILAD/30041.asp

  • אריק גלסנר  On מאי 6, 2008 at 2:15 PM

    תודה על הגבתכם.
    לגלעד – אשתדל כשירווח לעיין בספרו של הופמן. אם כי, אני חושד שזה לא סוג הכתיבה שאני מחפש להתפעל ממנה.
    למתי – אנחנו חלוקים, אבל, אני רוצה להאמין, שכדברי חז"ל זו: מחלוקת לשם שמים
    (:

  • יוסי  On מאי 6, 2008 at 4:44 PM

    קראתי את הביקורת שלך על "יתומים" של סמי ברדוגו, ואני, בניגוד לך, כן נשביתי בקסם הכתיבה היפהפיה של סמי ברדוגו. היכולת שלו לתאר מהלכי נפש דקים שבדקים תוך שימוש בשפה המיוחדת של הדמויות (ששיכנעו אותי), הכנות העמוקה החושפת רבדים מגוונים, כולל לא נעימים, "עשו לי את זה". ספר בהחלט ראוי לפרס.
    "שלך סנדרן
    של ינאי, למרות שאינו "ספרות יפה" הוא בכל זאת… ספרות יפה, שובה אף הוא את הלב בגלל האיפוק הנהדר, המצליח, אולי דווקא בגלל האיפוק, לחדור את הלב בסיפור יהודי ואוניברסלי כאחד. גם הוא בחירה ראויה לפרס ספיר.

  • אריק גלסנר  On מאי 8, 2008 at 9:13 PM

    אינני מערער על כך שברדוגו הוא בעל כישרון.
    אבל זיוף קל ברומן הוא כמו כתם נפט שהוטל למים מתוקים. הוא מרעיל את מקווה המים כולו.
    אני מעדיף ספר של סופר בעל כישורים ממוצעים, שאינו משקר או מזייף, על סופר בעל כישרון שאני מזהה בכתיבתו כניעה לתיאוריה שלטת, שתפיסת המציאות שלו נגזרת מדדוקציה תיאורטית.

  • ב.מ  On מאי 14, 2008 at 1:01 PM

    אז הספר שאתה כתבת הוא טיפה סרוחה בכתם שמן ענק.

Trackbacks

  • By המבוקש מס' 2 on מאי 6, 2008 at 1:51 PM

    מזל טוב לסמי ברדוגו על כניסת ספרו "יתומים" למועמדות לפרס ספיר (2008). לדעתי סמי הוא אחד היוצרים המוכשרים ביותר שהכרתי בישראל. התמזל מזלי שהייתי בין העורכים של סיפוריו&n

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: