קצר + קצר-אורח של צור גלסנר

1. התפיסה שמן הראוי שיהיה "הכל במידה" – "שביל הזהב" הארסיטוטלי, הרמב"מי – אינם בהכרח פשרנות עלובה, אינם אנטי-רומנטיים.

הם – התפיסה, "שביל הזהב" – יכולים להיות רדיקליים, יוקדים מתשוקה.

התשוקה להשתחרר מכל הצרכים על ידי סיפוקם המתון; להשתחרר מהסקס באמצעות הסקס – להשתחרר מהאגו על ידי סיפוק מתון של דרישותיו – להשתחרר מרגשות האשמה והרחמים על יד הענקת תשומת לב מתונה ל"אחר".

תשוקת החירות.

 

2. קטע פרוזה קצר של אחי, צור גלסנר:

 

"ערב, ירושלים.  למה תמיד הכל רגוע בערב?  מה כל כך שטני ביום?  חִרְגֵי הקיום מסתאבים ומאביסים על האדם.  ומבאסים.  ישנו אדם, בן עשרים ותשע, שומר, מאבטח, פקיד קבלה.  יו ניימ איט. שומר ב"בית אבות".  אופס. ב" דיור מוגן".  יש למעלה ומסביב נשים.  מן הסתם הרבה מהן היו יפות כשהיו צעירות.  ומתוכן יש גם כמה מאוד נחמדות, שזה דבר לא פחות חשוב.  אבל כשאתה צעיר אתה רוצה גם את אֵרוֹס.  ארוס'לה החמוד.  בקיצור הבחור הזה מוכשר.  אבל מה זה מוכשר? האדם הוא חיה מוכשרת מיסודה.  המוסכניק מוכשר.  המתרגם מוכשר.  המדען מוכשר ואלפי פקידי קבלה ופקידי שרות גם מוכשרים, כל אחד בתחומו. 

אני מרגיש כמו איזה דילן שכותב אוטוביוגרפיה ואנשים קצת מתאכזבים.  בסדר, תתאכזבו".

 

צור, בן 29. סטודנט לפילוסופיה יהודית ולספרות עם ישראל בבר אילן.

   

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת  On יוני 7, 2008 at 1:05 AM

    אגב, הוא פנוי?
    (:

  • שירלי  On יוני 7, 2008 at 7:13 PM

    אני רואה שתפקיד שומרי הספ(רות) רץ אצליכם במשפחה (-:

    http://www.notes.co.il/arik/42623.asp

    ולגבי החלק הראשון,הרמבמ"י, רק בל נשכח שתשוקת החירות במובנה המקורי אינה מכוונת להשתחררות מסקס,אגו, רגשות אשם ורחמים, אלא בסופו של דבר, אמצעי בלבד המכוון להתמזגות בתודעה המקנה רוחב ועומק ראייה החורגים מגבולות אנוש.

  • אריק גלסנר  On יוני 9, 2008 at 10:02 PM

    לאחת – חיובי(:
    שירלי, לא הבנתי בדיוק את כוונתך. תוכלי להרחיב מעט?

  • שירלי  On יוני 10, 2008 at 10:04 AM

    אני מניחה שנכון לעשות פה הבחנה בין מה שכיוונת אליו לבין מה שהרמב"ם /אריסטו התכוונו.
    בנוגע לסיפוק המתון של דרישות היצרים, אני מניחה שאתה מגיב לכל מיני הלכי רוח אופנתיים שמאיצים להלחם באגו, בסקס, באשמה, כדי "להינקות", "להיטהר", וכך מגבירים את הסערות הפנימיות בעוד דרך האמצע מאפשרת לחיות בשלום ובשקט יחסי.
    במובן הזה אני מסכימה איתך.
    במישור אחר,הרמב"ם מדבר על כל זה כאמצעי בלבד, כהכנה. כל ה"שחרור" הזה לא שווה בעיניו אם האדם לא עושה את הקפיצה התודעתית המשמעותית מכל : ההידבקות בתודעה אלוהית (מה שמכנה בעקבות אריסטו כ"שכל הפועל"), מה שמאפשר לתודעתו להיפקח, שתפיסת המציאות שלו משתחררת ומסוגלת לראות הרבה מעבר לגדרות המוסכמות, המוסר, התפיסות הרווחות, מסכי התשוקות שככל שיתמתנו עם דרך האמצע עדיין מתעתעות בו בלי אותה קפיצה. במובן הזה החלק הראשון שהצגת לא באמת משחרר.

  • אריק גלסנר  On יוני 10, 2008 at 6:07 PM

    תודה על ההבהרה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: