ביקורת על "אשת חיל", של ליהיא לפיד, הוצאת כנרת-זמורה-ביתן

שתי נשים מככבות ב"אשת חיל". אחת מכונה "נסיכה" ואחרת "אני", כלומר הכותבת עצמה. הרומן – האם רומן? – מספר לסירוגין את סיפורן של השתיים, כשמדי פעם בפעם שוזרת הסופרת קטעי מכתבים של נשים, שנכתבו אליה כבעלת טור בעיתון. שתי הנשים המככבות חוות חיים לא כל כך שונים – שתיהן מתחתנות, אז יולדות, אז נקרעות בין הקריירה לילדים, שוקלות פרידה מהבעל – עד שנשאלת השאלה האם הן שתיים או אחת.

וזו, בעצם, כוונת הסופרת, להראות שאין "נסיכות" ונשים "רגילות". שכולן, כולן סובלות. נסיכות ולפידיות, פולניות ("אחרי כל כך הרבה זמן שרק נתתי… ושכל כך התאמצתי להיות בסדר") ומרוקאיות. יושבות לבד. בחושך. סובלות. כך מהרהרת "אני" על "הנסיכה": "וידעתי שהעדפתי להאמין שיש אגדות (…) ושרק אני, בכוח הגורל והסטטיסטיקה, הוקאתי מתוכן (…) והקפנו אותה, את הנסיכה האהובה שלנו, זו שעד עכשיו שמרה בשבילנו על האמונה, שבשיניים החזיקה את האגדה שלא תתפוגג".

הכוונה להראות שלכולן בעצם חיים רגילים מצליחה מדי. הכל רגיל בספר עד שלא ברור מדוע הוא היה צריך להיכתב. עוד פעם יסופר על קשיי הלידה, וחורבן הגוף הנלווה אליה, ועוד פעם על הציצי המניק וכאביו, ועל הגבר שלא מבין ולא קשוב, אבל זה לא רק אשמתו, ואיך לכולם יש כל הזמן עצות בשבילךְ איך לגדל את הילד שלךְ, וכמה המעסיקים לא להוטים לקבל אימא כעובדת, אבל איך אפשר להאשים אותם, הם מנהלים עסק! אבל בעצם כן אפשר להאשים, ועוד פעם על האמהות שבוחרות "להשקיע" בילדים ואלה שרוצות גם "קריירה", ועל הנשים הצעירות והרזות האלו, שסובבות כדבורים את בעלך, עולצות, אהה, תמימות שכאלה, חכו, חכו.

כל זה – בניגוד לנימתי העוקצנית  – מאוד אנושי, בכנות, אבל מדוע זה ראוי לספר? המבקר החשוב ברוך קורצווייל כינה זאת "ליטרריזציה של המציאות": האמונה הנאיבית שאם פשוט נכתוב את "החיים" הם יהפכו, מעשה פלא, ל"ספרות". ובעצם, אולי המבקר הוא הנאיבי, ואין כאן שום כוונה להיות מקורית אלא פשוט עסקת בּארטר פשוטה בין הכותבת לבין הקוראים, ובעצם קוראות: אתן, הקוראות, תיתנו תשומת לב, ואני אתן לכן להציץ, אעניק את הנחמה בלהיווכח שגם "המצליחנים" סובלים, ולקינוח אמנע מכן את התחושה הזולה הנלווית למציצנות בכך שהמציצנות לא תלווה בשמחה לאיד אלא בחמלה (איני רוצה להתייחס ליחסי הציבור שהתלוו לספר ולעובדה הביוגרפית הכאובה ומעוררת האמפתיה שהם חשפו, עובדה שמקבלת מקום מצומצם למדי בספר עצמו).   

מתחת למגמה של הכותבת להראות שכולם בעצם אוכלים אותה מטרנה יש בספר תת זרם, לא נשלט, שמתעקש לצעוק בדיוק ההפך: שיש אנשים שחייהם מיוחדים, או אמורים להיות כאלה. בתת זרם החותר הזה, הביטויים "נסיכה", "נסיך", "יורש עצר", "המלכה האם", "הארמון", אינם נכתבים באירוניה אלא ברצינות גמורה. כך נוצר בספר שעטנז מוזר שניתן לכנותו "צניעות בומבסטית". מצד אחד מספרת לנו הסופרת על חוויות רגילות שברגילות ומצד שני יש התפעמות עצמית עצומה מהן. כחלק מהצניעות הבומבסטית הזו, מוצמד לכל פרק פסוק תנ"כי, לא פחות ("למה תבכי ולמה לא תאכלי", נגרר, למשל, בציצת ראשו פסוקו של אלקנה לחנה אשתו מהר אפרים לתל אביב).

יש לספרה של לפיד ערך סוציולוגי. ניתן ללמוד ממנו בכמה היסטריה ומועקה, הסתמכות על "מומחים", התעסקות עצמית והתעסקות בהשוואות, כרוכות החוויות הבסיסיות של הלידה והאמהות בבורגנות המערבית. האמהות המערבית היא המשך הקריירה באמצעים אחרים, גם בה צריך להצטיין: "לא בשביל זה עליתי את כל הקילוגרמים האלה. לא בשביל להיות ממוצעת. עשיתי ילד בשביל להיות נפלאה". אבל כספר, כאמנות, הקינה הנשית הזו אינה מעוררת עניין מיוחד. 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ימימה  On יוני 14, 2008 at 10:55 PM

    בתור לסופר (זה כבר אומר משהו, ואין לי כוח לנסח בדיוק מה, אתה מוזמן) ומהתרשמותי המהירה אני יכולה לומר שאני מסכימה עם כל מילה שכתבת.

  • מירי  On יוני 15, 2008 at 12:43 AM

    לא, לא קראתי את ליהיא לפיד. אני רוצה להתייחס לשאלתך, מדוע זה ראוי לספר?
    אני חושבת שהספר הזה ודומיו מספק לקוראותיו הזדמנות לעבור חוויית הנהון קולקטיבית. זיכוך. הדיבור על הכאבים והלבטים נראה לך בנאלי, כי מן הסתם נתקלת בהמון טקסטים שסובבים סביב פופיק העצמי בפלונטר אמא/אשת קריירה. אבל מה לגבי אותן נשים שאינן קוראות ספרים בדרך כלל, והן מוקפות בחברות שגם הן לא קוראות ספרים בדרך כלל. וקצת רע להן לפעמים ולא נעים להן לדבר על זה, כי ככה. הנשים הללו יקנו, אולי, את ליהיא לפיד כי הן זוכרות את הטורים שלה עם המתכונים הנחמדים מהעיתון, וכי היא אישתו של , ועבור הנשים האלה ליהיא לפיד מנסחת מצוקות שאולי לא מקובל לנסח אי שם (כאן) בפריפריה. הלגיטימציה לצעוק אייי בכלל לא מובנת מאליה. נורא קשה לנו. אנחנו רוצות לפעמים לעשות קרעכצים ולא אכפת שזה נשמע למישהו בנאלי או לא מספיק אמנותי. ליהיא לפיד כנראה מנסחת איזו אמת בסיסית שנופלת על אזניים קשובות. זו לא ספרות, נכון, אולי באמת צריך למצוא מילה אחרת למוצר הזה שנראה כמו ספר. אולי תחבושת.

  • שמרית  On יוני 15, 2008 at 9:06 AM

    הבעיה היא אחרת לגמרי. הבעיה היא שליהי לפיד כותבת את הצד הנשי של יאיר לפיד ולא לחינם
    היא עוסקת בשתי נשים, או בשני חלקים. הרבה מאוד ספרות בינונית מינוס נכתבת היום כי מרבית הקוראים מעדיפים אותה ולא משהו אחר, וספרים זה גם עסק כלכלי, למי ששכח כמה עולה להוציא ספר או להשתתף בהוצאת ספר. בסך הכל זה שבחרת לקרוא ולכתוב על הספר הזה מראה שגם אתה מחפש את הספרות הבינונית מינוס, הרי אף אחד לא הכריח אותך לכתוב עליו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 15, 2008 at 9:32 AM

    ומתנשא, וצר לי על ההתנשאות הנשית משהו שלי, אבל גבר לא מסוגל להבין ……

  • טלי  On יוני 15, 2008 at 11:17 AM

    אבל לצערי ייקח עוד זמן עד שהם ישודרו ברדיו ואוכל לפרסמם גם כאן…

    אני מסכימה מאוד עם כך שכוחו וחשיבותו של הספר נעוצים בהיבט החברתי ולא בהיבט הספרותי, אבל כטקסט סוציולוגי וכטקסט תמיכה- "תחבושת", כמו שהיטיבה מירי לנסח, יש לו ערך עצום.

  • רוני  On יוני 15, 2008 at 11:44 AM

    מרבית הספרים היום אינם "ספרותיים" ואם הם כן, הם מצטטים. הספרות שנכתבת היום ובכלל זה גם
    אצל סופרים גדולים כמו גרוסמן, עוז, ויהושע, עוסקים בנושאים חברתיים, כלכליים , פסיכולוגיים
    וזה עדיין לא הופך אותם לתחבושת, ולא הופך אותם לפחות ראויים. ספרות זה ערך במילון שמגדיר תחומים רבים ושונים תחת ההגדרה. ומי שאת זה לא יודע שלא יתיימר להבין ספרות.

  • מירי  On יוני 15, 2008 at 12:21 PM

    אה, מילון.
    באמת משמח לשמוע שהספרות שנכתבת היום עוסקת בנושאים חברתיים, כלכליים, פסיכולוגיים – ואני חשבתי שהמציאו את הפטנט הזה כבר במאה התשע עשרה.
    רוני – בוא/י נסכים שלא כל ספר הוא ספרות, מה אכפת לך. יש ספרי הדרכה, ספרי בישול, ספרי מתנות.
    החלוקה ראוי/לא ראוי היא קצת אנכרוניסטית.
    אולי ראוי לשאול: ראוי למי?
    אין לי ספק שליהיא לפיד לא מתיימרת להתחרות בג'יימס ג'ויס או בהמינגווי. יש זכות קיום גם לכותרים מעפנים אם הם משרתים צורך אמיתי, הכותב בשבתו כסיוויל סרבנט של נשות הפריפריה העייפות והלא מסופקות. מה אכפת לך. צדיק באמונתו יקרא.

  • רוני  On יוני 15, 2008 at 1:00 PM

    מרגע שיש התיימרות לקבוע ערכים ספרותיים נזילים מאוד, אכפת מאוד. ערכים ספרותיים המבוססים על ספרים "ספרותיים" שרובם מכיל ציטטות והקשרים לספרים אחרים, אינם ספרות הם שייכים לז'אנר של – ספרות ציטטה, זהו.

    עמוס עוז כתב מתחילת חייו ועד היום ספרות פסיכולוגית חברתית ולא ספרות והוא נחשב לאחד הסופרים הכי נחשבים בעולם.

    אין ספרות ואין ספרות , הכל זה ספרות, ומי שמתיימר לקבוע איזה ספר טוב ואיזה ספר אינו טוב חייב לדעת לחפש טוב בתוך הספרות שהוא מעריך את המפגע – ספרות ציטטה. או במילה אחרת- ספרות גנובה.

    אחר כך תבואו לדבר על תחבושות.

  • מירי  On יוני 15, 2008 at 1:17 PM

    מה גנבו לך, רוני?
    אני שואלת ברצינות.

  • אייל  On יוני 15, 2008 at 1:41 PM

    "התחבושת החדשה מאת ליהיא לפיד", "מהדורת התחבושת לשבת עם יאיר לפיד"

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 15, 2008 at 2:09 PM

    מירי, לכי לשוק הכרמל, שם מדברים כמו שאת מקלידה פה.

  • איה מ (לשעבר mאיה)  On יוני 15, 2008 at 2:11 PM

    ולשאול למה בחרת לכתוב דווקא על הספר הזה, מתוך המוני ספרים בכלל, ועשרות ספרים מסוגו. רוב רובם של הספרים מן הסוג הזה נכתבים על ידי אנשים לא מוכרים באופן כללי. אתה בחרת דווקא בספר שנכתב על-ידי אישתו של איש מוכר מאוד יאיר לפיד. בעצם התייחסותך לספר אין ספק בזה שאתה משרת את שיטת הסלבריטיס, שהיא עסק כלכלי רב עוצמה, עסק כלכלי. אם זו היתה כוונתך, אז או.קי. אם יש משהו מייצג מיוחד במינו בספר, (כספרות הרי שאין כך כתבת בעצמך) כתופעה תרבותית במרקם התרבותי הישראלי – הרי שאין לכך ביטוי ברשימתך. לכן, בין אם רצית או לא – רשימתך משרתת את הוצאת הספרים כמרכיב נוסף במערכת השיווק של הספר. אם רצית לומר משהו על ספרים מהסוג הזה – הרי שיכולת לכתוב על ספר ייצוגי לא פחות, ואולי אף יותר, שנכתב על ידי סופר/ת שאינם כה ידועים. סלבריטיותה של הסופרת מייצגת משהו אחר בתרבות מאופי הספר שהיא בחרה לכתוב (המשרתת את הספר) זה על פי רשימתך שלך. לכן הבחירה לא ברורה. ובמאמר מוסגר אך רלבנטי אני רוצה לציין שאין לי דבר נגד תופעת לפיד על נגזרותיה.

    (לאריק, אני מאיה-אם
    איהm
    שמתי את ה-אם במקום הנכון ואם אתה רוצה אתה יכול לפנות אלי כ-איה-אם:)

  • אריק גלסנר  On יוני 15, 2008 at 2:44 PM

    אני בין לבין, כך שאומר משהו שחשוב לי לומר בקצרה ואם ירצה השם ארחיב – לכשירחיב.
    מירי, נכון, יש קוראים/ות שהספר עושה להם טוב. וזה סבבה. אבל זה לא התפקיד שלי להצטרף אליהם/ן, התפקיד שלי כפי שאני רואה אותו. המנדט שלי הוא להצביע על המופתים שאליהם יכולה להגיע אמנות הסיפורת ועל מידת הפער בין הספרים שיוצא לי לקרוא לעומת מופתים אלה. בצד של הסופרים עומדות ההוצאות, החנויות, יחסי הציבור, השיווק, טבלאות רבי המכר. אני לא צריך להצטרף לחבורה. צפוף שם בלעדי. אני מבטא קול אחר.
    לאיה-אם (תתחדשי על השם!): להיות מבקר זה אומר לנסות למצוא איזון בין הבאה למודעות של ספרים שאיש לא שמע עליהם כמעט לבין התייחסות לספרים הניצבים בראש רשימת רבי המכר שבועות ארוכים (כמו במקרה דנן) והבעת עמדה עליהם. גם המשימה הזו חשובה בעיניי ובמקרה של ביקורת שלילית אני לא חושב שהיא משרתת בעיקרו של דבר את הספר המבוקר.

  • מירי  On יוני 15, 2008 at 3:29 PM

    אריק, זה בדיוק העניין, יש כאן טיפטיפונת התחסדות מצידך: "אני מבטא קול אחר", כתבת. אבל במילייה שלך אתה לא מבטא שום קול אחר, הבון-טון הוא לכסח את משפחת לפיד, בעיקר הצעירה.

    "המנדט שלי הוא להצביע על המופתים שאליהם יכולה להגיע אמנות הסיפורת ועל מידת הפער בין הספרים שיוצא לי לקרוא לעומת מופתים אלה"
    האם באמת אתה סבור שמישהו לוקח ליד את הספר של ליהיא לפיד במחשבה שהוא עומד לנכס לנשמתו פיסת תרבות עלזמנית? אין צ'אנס. במידה מסויימת זה פופ, נמכר כפופ, ישכח כפופ. יותר מזה – קל להניח שמי שקורא את ליהיא לפיד לא מתעניין מי יודע מה בטורי הביקורת הספרותיים בעיתוני סוף השבוע. זה פשוט לא אותו קהל.
    הערך המוסף של ספר הזה אינו אמנותי, לא זו הכוונה, כמו שכתבתי גם קודם אני בטוחה שלרגע לא זו הייתה הכוונה, כך שאפשר לעזוב את עמדת המתריע בשער בלב שקט ולהתפנות לספרים המעניינים באמת את שוחרי הספרות.

  • אחת מהצפון  On יוני 15, 2008 at 4:12 PM

    את אומרת שזה ספר לנשות הפריפריה? מעניין.
    4000 הקונים בשבוע האחרון הם/ן מהפריפריה? בדקת, או שזה מתאים לך לאיזו ערפילית במוחך?
    מי הן נשות תל-אביב ה…הו, כה מתוחכמות? ומה קוראות הן?

    לאריק- טוב שכתבת ביקורת ונעצת קוץ בבלון. לא לכל בלון צריך להתייחס, זה נכון, אבל כזה שהופך רב- מכר- ממש חובה.

  • רוני  On יוני 15, 2008 at 4:21 PM

    אני מסכימה עם איה מ. ועם שמרית.
    הבעיה היא שגלסנר כותב כמעט אך ורק על סופרים מוכרים, או שמות מוכרים והוא כמובן לא היחיד שעושה זאת. מרבית המתיימרים לכתוב ביקורת על ספרים, ורובם דרך אגב לא מבינים מהי ספרות, ואיך היא מחולקת, ואיך צריך למדר אותה, לא ברור גם איך הם מחפשים את המנדט שלהם דרך הגב של המפורסמים או הידוענים כבר, אבל זה הכי קל
    לעשות, ככה מקבלים הכי הרבה רייטינג.
    הרי באותה מידה שכתבת על ליהי יכולת גם לכתוב על מפורסמת אחרת שהוציאה במקרה ספר
    גם לא לשכוח שיש מקרים לא מעטים שהוצאות לאור משלמות על ביקורת תהיה איך שתהיה, העיקר שתהיה התייחסות. זאת צביעות ורמייה, ופגיעה ביוצרים ספרותיים לא ידועים ובציבור הרחב.

  • מירי  On יוני 15, 2008 at 4:32 PM

    אחת מהצפון:

    גם בתלאביב יש פריפריה, בדוק ומוכח.
    'הערפילית שבמוחי'?

  • אריק גלסנר  On יוני 15, 2008 at 4:57 PM

    לרוני – אף הוצאה לא משלמת על ביקורת. זה הבל.
    לגבי בחירת הביקורות: יש כמה קריטריונים לבחירה לאלה ספרים אתייחס (וצריך לזכור שבין כה וכה צריך להפעיל בחירה כי יוצאים הרבה יותר מחמישים ספרים ישראליים בשנה). ואינני כותב רק על סופרים המוכרים לרוב הציבור. את מוזמנת להסתכל בביקורותיי לאחור. עם זאת, נכון הוא שבמציאות העכשווית לסופר שהוציא ספר ראשון יהיה קשה לזכות בביקורת יותר מאשר לסופר שזהו ספרו השני.
    למירי – אינני נגד משפחת לפיד. יש בה חן ושכל טוב, לפעמים. ולפעמים לא – תלוי בעניין.ואני משתדל להיות ענייני
    אסביר לך כיצד אני רואה את התמונה: שבועות ארוכים ניצב "אשת חיל" בראש רשימת רבי המכר ואף אחד לא אומר מילה ומחווה דיעה על ערך הספר. לא מסקרן מהו בדיוק טיב הספר? באמונה, ניגשתי אליו אפילו מתוך בדל מחשבה שאופתע, ואגלה סיפור מעניין, אולי. אני לא כותב רק למילייה שלי, כדברייך. אני כותב בתקווה להגיע גם לקוראים אחרים הקוראים "מעריב" ואינם שייכים למילייה שלי או שמקלידים את שם הספר בגוגל על מנת למצוא ביקורת על ספר שבכוונתם לקרוא או שזה עתה סיימו אותו. אני משתדל לכתוב בשפה בהירה כדי לנסות לשכנע גם את הלא משוכנעים ממילא.
    אבל אינני רוצה – במקרה הזה – ליצור את הרושם שיש שליחות גדולה בלקטול את ספרה של לפיד. אני התייחסתי לספר הזה, בסופו של דבר, כעוד ספר בשורה של ספרים שאני מחווה דעתי עליהם. במקרה הספר הזה, כפי שניתן להיווכח מהתגובות, מעורר עניין מיוחד."

  • רוני  On יוני 15, 2008 at 6:30 PM

    אין שום שליחות כלשהי בכתיבה על ספר שהוא רב מכר, זאת כל הנקודה בדיוק, השליחות שלך צריכה להיות לכתוב על ספרים שאינם רבי מכר, שאין עליהם שם ידוע ושהם צריכים חשיפה, ויש כאלה אלפים בשוק.

  • איה מ  On יוני 15, 2008 at 9:04 PM

    אני לא אמרתי או טענתי שגלסנר כותב רק על סופרים מוכרים. ולפי דעתי זה גם לא כל כך נכון. לדעתי הבעיה עם ביקורות בארץ היא לאו דווקא שמות הסופרים או מידת מוכרותם. "הבעיה" כלומר השיטה היא: באיזו הוצאה יצא הספר, ובתוך ההוצאה, באיזו סדרה ומי הוא העורך. לרוב, רבי המכר נמצאים ברשימת ההוצאות המועדפות. זו המסננת. שגם שיקול דעתו של גלנסר עובר דרכה, בבחירת הספרים, כך נראה. אבל זה לא שיפוט מה שכתבתי כעת אלא אבחנה, לא נורא מקורית, וברור שצריך אחזה סינון…. השאלה היא אם לא נוצר כאן איזה אוטומט

  • אדם  On יוני 16, 2008 at 12:25 AM

    הבעיה של ההוצאות לאור ידועה, הם מחפשים שם ידוע על כל מאה לא ידועים כי הוא מביא להם את הרווחים. ההוצאות לאור חולבות כותבים הלא ידועים. עוד לא נתקלתי עד כה ברשימה כלשהי על לא ידועים, לא אצל גלסנר ולא אצל דומים לו

  • אייל  On יוני 16, 2008 at 8:55 AM

    אני בטוח שגלסנר לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו מבחינת העיתון, ואני לא חושד בו לרגע בביקורת מוטה. יש רושם שיש לו עניין אמיתי בביקורת רצינית והוגנת, אז רדו מהתיאוריות החשדניות האלה. אני בטוח שגם הקוראים עצמם לא מעונינים לקרוא רק על אזוטריה, ולפיכך גלסנר דווקא מכסה יפה ובמאוזן את המפה

  • רוני  On יוני 16, 2008 at 9:05 PM

    תיאוריות קונספירטיביות מופרכות. ההוצאות משלמות למבקרים? המבקרים מטפלים רק בסופרים ותיקים? נו באמת.

    רק ברשימה משמאל מצאתי את שרה שילה וניצן וייסמן, אצל שניהם זה ספר ראשון שזכה לתשומת לב יפה מהביקורת.
    מבקר ספרות המקור של כלי תקשורת מרכזי לא אמור לסקור רק את הספרות של רסלינג, כי זו בגידה בקוראים שלו. הקוראים האלה רוצים לדעת איך גרוסמן ולפיד וליטל. זה התפקיד. מי שלא מתאים לו, שיחפש מקורות מידע אלטרנטיביים. ברוך השם לא חסרים כאלה ברשת ומחוצה לה.

    אריק, אחלה בלוג יש לך.

  • עמית פכלר  On יוני 16, 2008 at 9:23 PM

    בעיני, תובנה קולעת. לא קראתי את ספרה של ליהיא לפיד, אבל הרוח הנושבת מרשימת הביקורת מהימנה עלי. נקודה כואבת ביותר – כשמי שאמורה להיות מלכת הכיתה מגלה שזה לא כמו בפנטזיה.
    kwwp up the good work.

  • נתן  On יוני 16, 2008 at 10:06 PM

    הביקורת על ספרה של ליהיא לפיד למעלה היא פיקציה, זה לא ישנה לספרה של לפיד כלום
    לא יוריד ולא יעלה, סתם מכבסת מילים. הדרך הכי נכונה לסקר ספרים זה בדרך הקשה, קריאה רבה, בדיקה, מחשבה ועבודה קשה על הביקורת .
    אחרת בשביל מה אתה מבקר?

  • אריק גלסנר  On יוני 18, 2008 at 3:49 PM

    תודה.

  • ריקי  On יולי 4, 2008 at 6:28 PM

    קראתי את אשת חייל , לדעתי זהו ספר מקסים , כמובן שלגברים תמיד יש מה לומר על כל מה שהאישה מרגישה ,אני קראתי את הספר ביומיים בחלקו הוא נכתב עליי , אני אוהבת מאד את הספר את הטורים של ליהיא בעיתון , יישר כוח מחכה לספר הבא שלך.

  • אורלי  On יולי 18, 2008 at 3:03 AM

    ליהיא עושה שימוש ציני בהיותה אם לילדה אוטיסטית,מאחר והספר כמעט ואינו עוסק בכך.היא נהנת כלכלית ממכירת הספר כי היא אשתו של יאיר המחונן{ואני מתכוונת לכך}לא אתפלא אם היו וויכוחים רמים מצידו של יאיר על כך שאין ליעלי מקום אמיתי בספר. ליהיא מרבה לחזור על מילים בפסקאות רבות.אוצר המילים שלה מוגבל ודל.בריאיון עם אילנה דיין נתגלתה ליהיא כעילגת וכמי שאינה מסוגלת לענות לענין.משפטיה מקוטעים,מדברת, מדברת ולא אומרת כלום.

  • ליאת  On אוגוסט 6, 2008 at 11:52 PM

    אני כן קראתי את הספר ואני לא מתביישת, קיבלתי עליו המלצה מחברה, כתבתי בפורום של ליהיא לפיד ואני רוצה לכתוב שוב, אם רק היינו כולנו פחות קוטריות, פחות מחפשות, פחות בודקות בציציות החיים שלנו היו קלים יותר. זה משהו שלקחתי על עצמי מזמן ואני מאושרת ואני לא מתביישת להגיד שאני מאושרת, גם אם לפעמים יש רגעים קשים ומתסכלים. אולי פשוט נלמד להסתכל כולנו על חצי הכוס המלאה ולא הריקה. אני חושבת שכך יוטב לכולנו.

  • לימור  On אוקטובר 2, 2008 at 8:36 PM

    תכלס, רק אשה ובעיקר אמא תתחבר לספר

  • אלינור  On אוקטובר 7, 2008 at 12:45 PM

    אני קראתי את הספר בהחלטה שלא לשייך אותו לליהיא לפיד וליאיר לפיד ולכל השייכות המשפחתית שאנחנו לכאורה מכירים מטורי הרכילות ומהטורים שלהם עצמם. כך, בצורה ניטרלית ניגשתי לספר ( שהובא לי במתנה) מאוד הזדהיתי עם מה שכתוב שם. כאמא ל4 בנים, צעירה בת 27 שמרגישה שהחברה והמצב בכלכלי דוחפים אותי לעבוד להתפרנס לפתח את עצמי, ומצד שני יש לי את החמודים שלי ואני לא רוצה שעול הפרנסה יבוא על חשבונם. כ"כ הרבה ממה שמתואר בספר היה קשור אליי למרות שאני באה מחברה אחרת (דתית) ומרקע שונה. לכן היה חשוב לכתוב את הספר. אנחנו, הנשים, זקוקות להרגשה הזו שיש עוד אנשים כמונו, שיש עוד בעיות כמו שלנו. זה כמו שתשאל למה עקרות בית נואשות הייתה סדרה מצליחה כ"כ. ובאמת היה שם פרק שאחת האמהות שאלה את חברותיה – למה לא סיפרתן לי ?

    כשאתה בא לבקר ספר אתה צריך לבוא מנקודת המבט שאליו הספר מכוון. כמו שלא תאמר על ספר של רם אורן או יוכי ברנדס שהוא יצירה ספרותית כך אני לא חושבת שהספר הזה הוא יצירה ספרותית. הוא כו כתוב טוב, ויש לו קהל יעד עצום – נשים בחברה מערבית תובענית שאמורות לדעת לעשות הכל – אמא, קרייריסטית, מאהבת…

  • טלי  On אוקטובר 7, 2008 at 2:02 PM

    נמצא כאן http://www.notes.co.il/tali/46327.asp

    לסוגו, הוא ספר שכתוב היטב ומשרת צרכים חברתיים ורגשיים של אינספור נשים, ומכאן חשיבותו. חשיבות ספרותית גדולה אין לו, ונדמה לי שגם לא צריכה להיות לו, זה לא המגרש שלו.

  • שושן פרא  On אוקטובר 27, 2008 at 12:38 PM

    אריק שלום,

    הפתיע אותי לראות בבלוג שלך אזכור של ספרה של לפיד, ומרוב סקרנות נכנסתי לקרוא. כשלעצמי קראתי את ספרה במטרה למצוא בו תיאור של חוויית ההורות לילדה אוטיסטית. לא מתוך רצון להציץ לידוענים, אלא משום שאני עצמי אב לנער אוטיסט, וכנראה שגם לי יש צורך לקרוא פרספקטיבה אחרת על החיים הקטנים שלי.

    ספרה של לפיד אמנם אינו ספרות גדולה ונשגבת, אבל הוא סיפק לי את הפרספקטיבה שחיפשתי. ועל כך תבוא ליהיא לפיד על הברכה.

    ש. פרא

  • גלי  On נובמבר 5, 2008 at 5:17 PM

    קראתי את הספר , הספר רשום בדרך שונה יש בזה משהו הוא יותר סיפור .
    הדרך שליהיא רשמה והחשיפה שלה בסיפור זה פשוט מקסים ,מרגש , ממש רשמה את ההרגשה שלי אמא אישה וכו'… מומלץ

  • ליבי  On ינואר 23, 2010 at 7:12 PM

    אני בוחרת לא להתייחס לשטויות שנאמרו על ליהיא לפיד המדהימה… זה ספר מדהים, מרתק ומעולה !!!!!!!!!!! אני ממליצה בחום!

  • שרית  On מרץ 13, 2010 at 3:54 PM

    לפיד מדברת בשם הנשים וזה פשט מאוס! אם קשה לך, לכי לעבוד באמת וראי מה זה כשאין תמורה כספית לעבודתך! יש לך כסף ולבעלך עבודה מכובדת, מדוע לא תפסיקי להתלונן?? ואל תדברי בשם כל הנשים!!

  • בוקספר  On דצמבר 18, 2010 at 9:07 AM

    גלסנר, זה לא הספר שביקרת מעניין. אלא הרמה האינטליגנטית של הביקורת שלך על ספר /סופרת שאין במילים שלה ולו כלום. משהו כמו סמדר שיר לנשות שנקין העליזות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: