המלצה קצרצרה על מותחן פוליטי חריף

החיפוש שלי אחר חומר קריאה מענג בקיץ הזה משיק כבר לקוֹמי (לפחות אותי זה מצחיק – (: ).

השיא היה שלשום בערב, כשבזה אחר זה קראתי כשלושים עמודים בממוצע מארבעה ספרים וזנחתים מסיבות שונות. זוהי בררנות קיצונית, שאני מתיר לעצמי כשאני מחפש חומר קריאה להנאתי המושלמת.

את "קליסטו" ("כתר"), מונולוג של צעיר אמריקאי פיקח ועילג (שכתבו סופר בעל פסבדונים), המבקש להתגייס למלחמה בעירק, זנחתי כשהופיעה הגופה הראשונה (עוד על אדמת אמריקה!). רצח ברומן כמעט תמיד נחשד על ידי כניסיון ליצור דרמה כשכלו כל הקצין (או הכישרון).  

את "ילדים קטנים" של טום פרוטה (זמורה ביתן), שדווקא התחיל טוב מאד ומילא אותי שמחה, רומן, שלפחות בתחילתו, מתאר בדקות ובהומור חיים מוחמצים בפרברים, של גבר ואישה (קלישאה שמוגשת כאן ברעננות), הבנתי פתאום שאני מכיר. כי ראיתי את הסרט עם קייט וינסלט, נזכרתי! נדכא – תוך כדי החדווה על ההיזכרות – מכך שעלי לזנוח את הספר, שאיבד את הקסם של המסע בארץ לא-נודעת.

"הגלים" ("פן" ו"ידיעות ספרים"), של וירג'יניה וולף, לא משך אותי מייד בתחילתו. בניגוד ל"גברת דאלוויי" המופתי, דרשה ממני כאן הקריאה בפתיחה מאמץ שלא היה ברור לי שיישא פירות. אולי אחזור אל הרומן.

"פגאסוס נוחת" ("אריה ניר"), מותחן בלשי של ג'יימס לי ברק, נראה לי כמו הסרט שיעשו – או עשו ממנו? – שגם אליו לא אלך.

 

ואז נחתתי על הרומן הסופר-סופר-אינטליגנטי והמענג-מענג הזה: "סופר צללים" של רוברט האריס ("זמורה ביתן"; תרגום: מרדכי ברקאי). למעשה, יש כאן כמה רגעים בהם אתה מרכין ראש בפני אינטליגנציה מתוחכמת של הנעת עלילה ושימוש חסכוני בכל פיתולי העלילה, שקרובה, להרגשתך, ליכולת של מחשב מליכולת אנושית. לא, לא עומק – זה אין כאן, והסופר, באמצעות גיבורו, אף חושף באחד המשפטים בספר את רגשי הנחיתות שלו מול סופרים-סופרים – אבל תחכום יוצא דופן.

הרומן ראה אור באנגליה רק לפני שנה. גיבורו הוא סופר-צללים, שנשכר לשפץ את האוטוביוגרפיה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, תומך נלהב במלחמתה של ארה"ב בטרור (וכמובן, ממודל על טוני בלר). עבודתו כסופר צללים חושפת גילויים מסעירים על ראש הממשלה הזה וחושפת את הסופר לסכנות חיים. ההנאה מהרומן עצומה (כמובן, הנאה למי שאוהב את ז'אנר המותחן הפוליטי). הדו-קרב שעורך הסופר מול מוחו של הקורא, בו הקורא מנסה "לתפוס" את הסופר, לפצח את הפתרון לתעלומות כבר באמצע וכך לגבור על הסופר, דו-קרב המוחות הזה, לפחות במקרה שלי, ולמרבה השמחה, הסתיים בתבוסתי ובניצחון הסופר. יש כאן חלקים בלתי נשכחים של שימוש בטכנולוגיה עכשווית כדי להניע את העלילה (שימוש בחיפוש ב"גוגל" – ! – ובניווט באמצעות ג'י.פי.אס), בצד דקויות, שנינויות ומתורבתות בריטית מענגות. מעבר לכך: יש כאן אמירה – אוי, אני מתנצל על הקלישאות, "אמירה", נו, באמת, אבל זה בלוג, לא? מותר להשתמש בקיצורי דרך, וקלישאות הן לעתים קרובות בדיוק זה, קיצורי דרך – על יחסי בריטניה וארה"ב. "יחסים מיוחדים" – שאותי מאד מעניינים (כי החריזה, הו – היא הדבר הבא).

בקיצור, בז'אנר המותחן – לא נתקלתי ברומן כזה מזמן.

 

ואז קראתי בכריכה האחורית שפולנסקי עובד על סרט מהרומן הזה. לסרט של רומן אולי אלך.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פזית  ביום אוגוסט 10, 2008 בשעה 4:30 PM

    ממליצה לתת עוד צ'אנס לקליסטו. בלעתי אותו בכמה שעות ממש הבוקר, והוא מעין מקבילה ל200 גרם פיסטוקים היישר מתנור הקלייה.

  • דפנה  ביום אוגוסט 10, 2008 בשעה 5:06 PM

    הי אריק,
    גם אני אהבתי מאוד את הסרט "ילדים קטנים", אולם למיטב זכרוני כשביררתי פרטים על הספר באינטרנט נכתב בבירור שיש הבדלים מהותיים בין הגירסא הקולנועית לגירסא הספרותית.
    גם אני בד"כ לא אוהבת לקרוא ספר שכבר ראיתי עיבוד קולנועי שלו ולהפך, אבל נראה לי שבמקרה הזה יתכן וכדאי להמשיך ולקרוא 🙂
    יום טוב,
    דפנה

  • אסף  ביום אוגוסט 10, 2008 בשעה 9:03 PM

    התיאור שלך ל"סופר צללים" מאד מזכיר לי את דו"ח המלך דוד לשטפן היים שתורגם לאחרונה לעברית.

    קראת אותו?

  • אסף  ביום אוגוסט 10, 2008 בשעה 9:03 PM

    התיאור שלך ל"סופר צללים" מאד מזכיר לי את דו"ח המלך דוד לשטפן היים שתורגם לאחרונה לעברית.

    קראת אותו?

  • שחר ש'  ביום אוגוסט 10, 2008 בשעה 10:08 PM

    מוכרים לי. הרבה פעמים יש לי הרגשה שזה הלך רוח יותר מתפלות ממשית. אני מתקנא בדור של הורי, שיש להם מחוייבות לקרוא ספר באדיקות דתית: אם נכנסו הם ייצאו בסוף המסלול ובלי קיצורי דרך. זה בקשר לפוסט הקודם שלך כמדומני, שהוזכרה בו דגילה בחופש קריאה מוחלט, שעדיין נתפסת בעיני כרשלנות יותר מחירות

  • שאלה  ביום אוגוסט 10, 2008 בשעה 10:56 PM

    מה דעתך על אדפטציות של יצירות ספרותיות לקולנוע? מה דעתך על הכיסופים של הרבה סופרים לזכות בתהילת המסך אבל לאבד את הבכורה על יצירתם, כי פעמים רבות הסרט משתלט על תודעת הקהל כבעלי היצירה (על הדרך הסגרתי משהו מתחושותי, אבל דעתך מעניינת אותי)

  • אריק גלסנר  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 12:40 AM

    דו"ח המלך דוד הוא ספר נאה אבל מאכזב ביסודו, ואפילו בעייתי.התייחסתי אליו בקצרה באחד הפוסטים בעבר. המאכזב הוא, אם זכרוני אינו בוגד בי, שהחתרנות שהיים מייחס לסופר הצללים שלו עומדת למעשה ביסוד הפרוייקט המקראי, שהוא פרויקט נגד בעלי הכוח (הפרדיגמה היא אברהם המתווכח עם אלוהים על סדום! אחד הפרקים המפעימים ביותר בתרבות העולם. כשאדם מתווכח עם בעל הכוח האולטימטיבי. ואילו היים מנכס את החתרנות לספרו הוא ולגיבורו הוא.
    שחר ש', לגבי הפיכת ספר לסרט יש לי הרבה מה לומר אבל אני לא במצב – אחרי כמה כוסיות ערק – אנסה להתייחס לזה בעתיד.
    לדפנה – קשה לי לדעת מה העלילה, ולו בקווים כלליים, ולהנות ממהלך הדברים כאילו איניו יודעם. מה גם שדפדפתי בספר ונתקלתי בכמה סצינות מפתח הזכורות לי מהסרט.

  • דפנה  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 12:07 PM

    הגיוני שיש חפיפה לא מועטה בין הספר לסרט כי הסופר השתתף בכתיבת התסריט. למעשה, זה משהו שמאוד אהבתי בסרט (ואני יודעת שצרם לאחרים) – קולו של המספר יודע הכל ברקע. הסרט כ"כ נהדר בעיני, דוקא בגלל התובנות שמתרחשות בראשן של הדמויות ומתוארות בקול רם – נראה לי שאתן צ'אנס לספר ולו בכדי להינות שוב מהחויה ההיא וגם לבדוק עד כמה יש הבדלי גירסאות (כמובטח) 🙂
    ולגבי עיבודים קולנועיים לסרטים – סליחה שאני מתפרצת לדיון, אבל באופן כללי לא אהבתי עיבודים קולנועיים לספרים שאהבתי…הדוגמא הבולטת שעולה לי לראש כרגע היא "הכתם האנושי" של פיליפ רות' שלמרות השחקנים הטובים, הסרט נעדר את העומק ואת אותן תובנות המתרחשות במוחן של הדמויות שכ"כ אהבתי בספר, שלא לדבר על כך שחלק מהדמויות זכו לייצוג כ"כ שטחי (במיוחד דמות הבעל פארלי, יוצא מלחמת ויאטנם) או שלא זכו לייצוג כלל. בגלל ההשטחה הזו – המניעים של הדמויות נותרו לא ברורים ולא מעניינים במיוחד (וכך גם הסרט כולו). במקרה של האריס, טרם קראתי את הספר, אבל אני כ"כ אוהבת את פולנסקי שסביר להניח שאצפה בסרט בכל זאת 🙂

  • בלה  ביום אוגוסט 11, 2008 בשעה 12:29 PM

    בכלל כל האסכולה של ג'ויס, פרוסט, וולף וכו' מיועדת לאנשים שיודעים הכל על ספרות חוץ מאשר איך ליהנות ממנה!!!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 12, 2008 בשעה 1:48 PM

    מזדהה עמוקות עם החיפוש הקומי (קיומי) אחר ספר… אני טסה מחר לחו"ל וחיפשתי הבוקר משהו לטיסה ולשהות, אך לא מסוגת ספרי הטיסה. אייך פספסתי את הרשימה שלך בחצי שעה! כזה, כמו שאתה מתאר, בדיוק רציתי. בסוף בחרתי בקובץ סיפורים באנגלית של אליס מנרו, אחד שלמיטב ידיעתי טרם תורגם. מקווה לאהוב אותו ולהתעצב איתו כמו עם קודמיו שלה שקראתי עד היום בתרגום.

  • אביבה  ביום ספטמבר 10, 2009 בשעה 12:11 PM

    ומיוחד במינו. עבורי היתה זו הצצה ענקית לעולמם של סופרי הצללים. ספר שקראתי בשקיקה ובמתח בלתי פוסק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: