על "סמטאות" של אלישבע

"סמטאות" פורש זירה חברתית מעניינת ביותר: חוגי הבוהמה במוסקבה בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה – 20. סופרים ומשוררים, רוסיים בצד ידיים ועבריים, מצליחים בצד כושלים, בשנים הראשונות שלאחר ניצחון הקומוניסטים במלחמת האזרחים, כשהחיים עצמם, שלא לדבר על התרבות, היו שרויים במצב היולי, לא-מעוצב, טרם קרישה.

מאין צנח הרומן (העברי!) הזה אלינו? דנה אולמרט, באחרית הדבר שלה לרומן, מספרת על קורותיה החריגות של הכותבת, אלישבע, שנולדה כרוסיה בשם ייליזבטה איוואנובה ז'רקובה, בריאָזאָן שברוסיה בשנת 1888. אלישבע, שמעולם אגב לא התגיירה, למדה עברית ונישאה לשמעון ביחובסקי (שהיה, בין השאר, חברם של ברנר וגנסין). ב – 1925 עלתה אלישבע עם ביחובסקי ממוסקבה לארץ. כאן, וזו עובדה ידועה לבקי בתולדות הספרות העברית, נודעה כמשוררת.  והנה, מסתבר כעת, שהייתה גם פרוזאיקונית. את "סמטאות" פרסמה בתל אביב ב – 1929, אך הוא התקבל בזמנו בצינה.

לא היה טעם להעניק תשומת לב לרומן שראה אור לפני שמונים שנה, אם סגולותיו היו מצטמצמות לפיקנטריה שמספקת הביוגרפיה של המחברת. אבל הרומן הזה הוא רומן מעניין ביותר, ולא רק בגין הסביבה החברתית יוצאת הדופן שהוא פורש.

גיבורת הרומן, המסופר בגוף שלישי, היא לְיוּדְמילה וִיבְיֶן, משוררת רוסיה צעירה. גיבור הרומן, בצדה, הוא דניאל רויטר, איש הספרות העברית, נשוי ואב, החולם על מעבר לפלשתינה. ליודמילה, כמו הסופרת עצמה, מבקשת מדניאל ללמדה עברית. לכאורה, פוסע הרומן הזה בדרך סלולה וקלישאית של סיפור אהבה הנרקם אט-אט בין השניים. אבל מהר-מהר מתגלה שהיצירה הזו מתוחכמת בהרבה.

עד מהרה חש הקורא שמתחת לפיתולי עלילות חיי אנשי הבוהמה ויחסיהם זה עם זה מונחים תשתית רעיונית ומבנה-עומק ברורים. המשחק המתנהל במוח הקורא בין מבנה העומק הזה לפני השטח של הרומן מענג. מהו מבנה העומק הזה? שינויי סדרי עולם של המהפכה הרוסית, שמנצנצת רק באופק הרחוק של הרומן, הציפו שאלות תהומיות הנוגעות לאורחות החיים הבסיסיים ביותר. דחיית המהפכה את אורח החיים הבורגני יצרה ואקום נורמטיבי (שוב ושוב מתנערות הדמויות מהדגם הבורגני של המשפחה: "'התלוצצנו וצחקנו על 'האושר המשפחתי' הזה, והיינו בטוחים כי אנחנו יודעים איזה דבר אחר"). המשוררים והמשוררות הצעירים והפחות צעירים שברומן מנהלים ביניהם יחסים חופשיים למדי. משוררת אחת, ידידתה של ליודמילה, המעוצבת בתחכום ככפילה פרודית שלה, אינה מוכנה להפסיק את הפלירטים שלה עם אמנים מבוגרים, רבי כוח אך כאלה שחושקים רק בגופה, למרות שהתחייבה להינשא לצעיר תם. על שכמותה מעיר אחד הגיבורים: "סוף כולן לדלדל את נשמתן ואת גופן בעוברן מגבר לגבר". סופר אחר, למשל, חי בביתו עם אשתו החולה והמאהבת הצעירה. בעידן כזה של היעדר נורמות לא ברור מאיזו נקודה ארכימדית ניתן לשפוט מוסרית התנהגויות, כמו למשל זו האחרונה. כפי שאומרת ליודמילה עצמה: "בימינו אין מטיפים דברי מוסר. אולם יש איזה רגש פנימי, בלתי-מנוצח…רגש בחילה". הסכנה הניהיליסטית-כאוטית, של אבדן כל הערכים המוסריים ביחסים בין המינים, ניצבת כלבּה המאיימת להתפרץ תחת פני הקרקע.

ליודמילה עצמה ממחישה את מבנה-העומק של הרומן בהיקרעותה בין שלוש אופציות חיים לפחות. הראשונה: חיים "בורגניים" מהוגנים עם הפקיד האדיב והישר, קרבצוב, המציע לעזוב את אשתו למענה. השנייה: אהבה רומנטית עדינה עם דניאל, "הרומנטיקן האחרון". וחשוב מאד לשים לב לעובדה המעניינת שהציונות של דניאל נתפשת כחלק מהרומנטיקניות שלו! השלישית: ספק גישה ניהיליסטית-אופורטוניסטית גסה, ספק מזוכיזם רומנטי "גדול מהחיים" – התחברות לסופר המבוגר ורב העוצמה, גַלְויץ, שיכול לסדר לליודמילה גם אשרת יציאה לפריז.

זה רומן מתוכם, כתוב בעברית מרעננת ונגישה להפתיע, בעל יסוד ג'יין אוסטיני מובהק (אם כי, יותר נועז) שהלבטים שהוא מתאר אינם שונים מאלה שמעסיקים נשים צעירות בימינו אלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: