על "קציצות", של אילן הייטנר, הוצאת "מודן"

בספרות הישראלית נוצרה דיאלקטיקה מיוחדת במינה: בעוד החברה הישראלית היא גברית-סטרייטית, קשוחה ומיליטריסטית, בגין מאבקי הקיום הישראליים ומקומו של הצבא בחברה הישראלית ובגין גלגולו לימינו אנו של האתוס הציוני הגברי, הספרות הישראלית מציגה תמונה שונה בעליל. הספרות הישראלית מציגה גבריות אימפוטנטית-למחצה ורופסת (למשל, ב"חרוזי החיים והמוות" של עמוס עוז), גבריות פגועה נפשית ונזקקת לחסות נשית (למשל, ב"אישה בורחת מבשורה" של גרוסמן), גבריות זוגית למהדרין (למשל, ב"אש ידידותית" של א.ב. יהושע), גבריות נמנעת ממגע ומתבוננת (אצל קנז), גבריות סנטימנטלית ורגישה (אצל אשכול נבו ושלל סופרים צעירים). הדיאלקטיקה הזו נובעת גם מכך שרוב הקוראים בישראל הם קוראות, אבל היא גם יוצרת את ההטיה המגדרית הזו. אם ג'ונתן פראנזן האמריקאי כתב פעם שהוא רוצה לכתוב רומנים שגם גברים ירצו לקרוא, הרי שבזירה הישראלית, בניגוד לאמריקאית שדווקא משופעת בכתיבה גברית בוטה, החיסרון הזה מורגש שבעתיים.

לתוך הוואקום הזה פרץ בסערה אילן הייטנר, ששלושת הרומנים שפרסם – הראשון, "חוכמת הבייגלה", פורסם כנגד כל הוצאות הספרים שדחו בתחילה את כתב היד – עוסקים במצוקות המיניות והרגשיות של הגבר הסטרייט הישראלי. זה גבר כל-ישראלי, הרבה שוביניסט וקצת גזען והומופוב, הרבה חרמן והרבה מחפש לעשות את המכה והרבה חבר'ה יש לו, שצצים בקומיות בכל פינת רחוב וטופחים בעוז על גבו, והוא גם מעט משכיל ואף מעט צדקן, במפתיע. ב"קציצות", הגבר הזה, התסריטאי אריאל גסטנר, כבר בן 37 והוא מחליט שהגיע הזמן להתחתן, אבל האם הוא באמת בשל? כבר בפתיחת הרומן נראה שלא, כששלושה ימים לפני החתונה הגיבור-המספר נסוג ומסכם עם אשתו לעתיד, הדר, שיתגרשו מייד אחרי החתונה כי, כפי שאומרת גרושתו לעתיד, "ברור שעדיף להיות גרוש, מה אתה רוצה, שיחשבו שאתה משוגע – רווק בן שלושים ושבע?!".

קל למבקר גבה-מצח, לפחות בעיניו שלו, לזלזל בספרים של הייטנר ו"קציצות" בכללם. קל לבקר את השוביניזם של הגיבור, שנטרף מזה שחברתו, הדר, לא יודעת להכין לו קציצות. קל לבקר את הוולגריות של הרומן (למשל, "לאכול מפרום" הוא הכינוי המעודן לפעילות מינית אוראלית שמבצע גבר בעלמה). קל למשוך בכתפיים מול הניסיונות לפזר אבחנות סיינפלדיות בטקסט, אבחנות שברובן לא ממש קולעות ושנונות. קל מאד לבקר את המעשה הלשוני (לא זה שנעשה במפרום) של הייטנר, שמערב, למשל, משלבים לשוניים גבוהים בנמוכים, בהיסח הדעת ובחוסר רגישות לשפה. מתבקש לתהות האם לא היה טוב יותר ל"קציצות" לו היה הופכת לתסריט עם וויס-אובר דומיננטי. הייטנר, בקיצור, הוא לא המקבילה הגברית לצרויה שלו, והרומן הסטרייטי הישראלי המתוחכם עוד מחכה לאבּירוֹ.

ועם זאת, "קציצות" מציג בכנות ובישירות מועקות גבריות שקל להסב פנים מהן (למשל, הסובייקטיביות הנזילה של המבט הגברי, עיוותי הפרספקטיבה המולידים את נזילות ההימשכות של גברים לבנות זוגם), ורב-המכריות שלו ושל קודמיו, אינה דומה לרב-המכריות של יצירות ממוסחרות, סנטימנטליות, מתאמצות ולא-אותנטיות. "למה לא הפסקתי לשפשף על האינטרנט אחרי שגמרתי פעם אחת? למה אני כזה חזיר?", קובל על עצמו הגיבור בפתח הספר. לזין הסטרייטי קמים ברומן כמה מתנגדים רבי עוצמה בתרבות העכשווית: הטיפול הפסיכולוגי, התובנות הניו-אייג'יות והדת. כל האופוזיציונרים הללו מבקשים לשכנע את הגיבור להפסיק לרדוף אחרי הפנטזיות שלו, להיות רוחני, כלומר: להתחתן. והם מצליחים, כי לקראת סוף הרומן הגיבור הופך לצדקן לא קטן: "עד לאן הגענו, עד כמה התרחקנו מהאמת עם תוכניות הריאליטי והשפשופים באינטרנט והאגואיזם?".

"קציצות" הוא מוצר לא מתוחכם ששייך במפגיע לתרבות הפופולארית והעממית, לאד-ליט, המקבילה הגברית לצ'יק-ליט, קל משקל. הוא מדובב את המובן מאליו של ההוויה הסטרייטית המיינסטרימית. אבל בניגוד למוצר נשי פופולארי מקביל, "אשת חיל" של ליהיא לפיד, שדובב את המובן מאליו של הנשיות הסטרייטית של המרכז הישראלי ושאף הוא היה כן וישיר, בכתיבה של הייטנר מתגלה שמחת חיים והומור לא רע לפרקים ואפילו ניצוצות סאטירה (כך נראית פגישת גברים סטרייטית: "'מה קורה תותח?' והשני מחזיר, 'אני תותח? אתה תותח!' … והראשון עונה, 'אני תותח? אם הייתי תותח כמוך היו לי דאגות בחיים?'" וכן הלאה). גם מיומנות עלילתית מסוימת מתגלה כאן: כשם שסוף הסיפור (החתונה) מתגלה כלא-סוף, כך גם מוליך שולל הייטנר את הקורא באשר לתחילת הסיפור בין הדר לאריאל. למרות כל הרוחניות שמנסה הגיבור להעמיס על גבו על מנת לאלף את היסוד הגברי הסורר, הרי שהספר הזה מרענן דווקא בגלל החולין הישראלי שמתגלה בו, מעין הד וזכר לאותו חולין ישראלי בוהק וים תיכוני, משוחרר ומשחרר, שהתגלה במיטב יצירתו של אורי זוהר.    

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סיגל  On מאי 3, 2011 at 1:38 PM

    הספר קציצות מצחיק עד דמעות ,אמיתי לגמרי , נהנת מאופן הכתיבה
    תודה לך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: