על "תמיד פלורה", של יובל אלבשן, הוצאת "ידיעות אחרונות"

כל ספר מכיל שני סוגים פוטנציאליים של הנאה ועניין: אחד הכרוך בתוכן הספר ואחד הכרוך בצורתו  (כלומר: השפה, המבנה, החסכוניות, הקוהרנטיות, ההפרדה בין עיקר לטפל ועוד). ובעצם, גם הצורה של היצירה טומנת בחובה שני סוגים פוטנציאליים של הנאה ועניין: האחד הוא ההנאה והעניין מהאלגנטיות של הצורה עצמה, השני היא התחושה שניטעת בקורא, דרך האלגנטיות הזו, שמאחורי היצירה עומד יוצר אינטליגנטי ומיומן, שיש ליצירה בעל בית. בספרות הישראלית רואים אור רומנים רבים שניתן לכנותם "רומנים של תוכן". אלה מספקים לקורא תוכן מעניין, מרגש, מתסיס, ויש לכותביהם בהחלט מה להגיד ולספר, לרוב מניע אותם גם רצון לגיטימי למסור מוסר השכל וחוכמת חיים, אבל לא נלווית לסיפור צורה אלגנטית, שגורמת לנו התרוממות רוח, את התחושה שיש כאן סופר שיודע את מלאכתו. זה המקרה של "תמיד פלורה".

אי שם בעתיד מוצאת אלה, שבמקור שמה פלורה, מכתבים שכתב לה אביה, נעים, שהתכוון שתקרא אותם אחרי מותו. נעים הוא איש ספר קצת רחפן, שעבד בין השאר כמדריך ב"יד ושם", ובמכתביו מופיעים סיפורים ביוגרפיים על משפחתו. סיפור אחד על אביו האלים אך האומלל, עולה מעירק שחי את חייו הקטנים והחמוצים בקטמונים הירושלמיים בארץ החדשה. סיפור אחר הוא על אהבתו של נעים למרלנה, אקדמאית שברירית ומעודנת מפולין, שהוא עובר לגור איתה בקרקוב מספר שנים. סיפור אחר הוא על החבר'ה מהמילואים של נעים בזמן מלחמת לבנון השנייה (כזכור, הבת קוראת את המכתבים בעתיד הרחוק). סיפור אחר הוא על הרס משפחת אחותו של נעים, התאבדות בעלה ואובדן אמונתה, בעקבות ההתנתקות מגוש קטיף, מקום מושבם. סיפור נוסף הוא על אח אחר, ששקע בסמים. בכל הסיפורים מופיעה פלורה, אחותו הגדולה של נעים, שהוא מעריץ. פלורה היא אקדמאית שוצפת, גרושה פעמיים, הלוחמת את מלחמת החלשים והמיעוטים (מזרחים, ניצולי שואה, נשים ועוד) ומשלמת על כך מחיר בחייה האישיים והמקצועיים. פלורה היא אישה בעלת לב רחב, נשמה גדולה וחוכמה רבה, אם כי נעדרת פיקחות הישרדותית.  

היעדר הצורה בולט בספר. קורות חייו של נעים המתגלים באמצעות מכתביו מדגימים אמצעי שקוף ומלאכותי למסירת אינפורמציה. אולי האמצעי הזה היה מין פיגום שנועד לעזור לנעים לספר את סיפוריו אבל היה צריך להסיר אותו לקראת גימור הספר. נושא הספר המוצהר, פלורה, חייה ואישיותה, אינו חופף את נושא הספר בפועל: קורות חייה של משפחה מהדור השני למהגרים מעיראק, ששילמה מחיר כבד מאוד על ההגירה גם עשרות שנים אחרי התרחשותה ולמרות שחלק מבניה נולדו בארץ. הפיתוח החלקי של חלק מהדמויות, כמו דמותה של הבת, אלה, מבטא חוסר איזון במבנה של הרומן. גם מבחינה תוכנית ישנן כמה פגימות: ניתן היה לדלל אמרות של חוכמת חיים נכונות אך קלישאתיות ("כשאתה מוכשר ויש לך הרבה קלפים טובים ביד… מאחר שיש לך הרבה דרכים שפתוחות לפניך – כל בחירה שלך בדרך אחת מאלצת אותך לוותר על הרבה דרכים אחרות ואז הספק אוכל אותך") ולהרבות באמרות חוכמה מקוריות יותר. לסיום, עניין קטן אך מעצבן: הספר מלווה בביאורי עניינים ותרגומי משפטים בערבית-עיראקית. בצד הסברים נצרכים יש גם "תרגום" של מילים כמו "אהבלה" והקורא מרגיש שמתייחסים אליו בדיוק ככזה.

ועם זאת, יובל אלבשן כתב ספר מעניין, כי התוכן כאן בחלקו חשוב ובעל עוצמה.  יש כמה סצנות חזקות, כמעט מרטיטות, כמו האב המריר שהזהיר חזור והזהר את בניו לא לפתח תקוות גדולות מהחיים כי "אנחנו מן האופים", כלומר ממשפחתו של שר האופים בתנ"ך, שחלם חלום מבטיח ואילו יוסף פתר את חלומו כגזר דין מוות המצפה לו. פלורה, האחות המורדת, "שנולדה לשושלת מפוארת של עבדים ושפחות, וחייתה בחירות שאין גדולה ממנה", מצליחה לפרקים להרשים במרד שלה נגד דרך גידולה ואף בהתרסתה כנגד המוות. בצד נושאים מטופלים יותר בציבוריות הישראלית, כמו מצב ניצולי השואה, פותח הרומן הזה חרך לנושאים מטופלים פחות, כמו השבר הגדול של המפונים מגוש קטיף, בחלקם הגדול בני עדות המזרח וממעמד נמוך ("הרי לא הגענו לגוש כי היתה לנו ברירה. זה היה המקום היחיד שיכולנו לקנות בו כזה בית ולתת לילדים שלנו חיים שלי ולך אף פעם לא היו"). חוויית המילואים חושפת יפה את הפער בין השוויון והרעות שנוצרים בכסות המדים לבין הפערים הכלכליים בין הלוחמים באזרחות.

בכלל, אם אני צריך לבחור בין "רומנים של תוכן" ל"רומנים של צורה", כלומר רומנים שכותביהם רגישים למדיום הספרותי אבל אין להם מה לומר, אבחר ב"רומנים של תוכן" כמו "תמיד פלורה".

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צחי  On מרץ 26, 2009 at 2:24 PM

    מזמן לא נהנתי כך מקריאת ספר. קראתי בכוונה לאט, כדי שלא ייגמר. לא שאין הרבה ספרים טובים, אבל יש מעט שעוסקים בסיפורים, אנשים, וסוגיות שמוצאים מקום בתמיד פלורה. המסע לקטמונים, לירושלים, לימי הפנתרים, למילואים, ועוד תחנות "ישראליות", היה מרתק. לא יכולתי להשתחרר מהמחשבה שיש בדמות של פלורה משהו מויקי שירן ז"ל…אני מאוד ממליץ לקרוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: