על "משפחת יאסין ולוסי בשמים", מאת דניאלה כרמי, הוצאת "עם עובד"

ספרות ישראלית לא אסקפיסטית, הורגלנו לחשוב, היא ספרות שעוסקת ב"מצב". ו"המצב" הישראלי, חונכנו לחשוב, פירושו יחסי יהודים-פלשתינים, עם קורטוב דתיים-חילוניים ומזרחיים-אשכנזיים. רק כך, לימדונו, תיבדל הספרות הרצינית מספרות הפנאי השאננה.

התפיסה המושרשת הזו, לטעמי, מולידה שורת טעויות בדרגות שונות של חומרה. הטעות הראשונה היא שהספרות שנוצרת כתולדה של תפיסת העולם הזו היא ספרות אידיאולוגית. לא מסע והרפתקה אליהם יוצאים הסופר והקוראים בלי לדעת לאן יובילו אותם, אלא ספרות שיודעת כבר מראש את הנכון מוסרית, ספרות שמבוססת על הנחת המבוקש. הטעות השנייה היא התפיסה הסיקסטיזית הנאיבית, הצדקנית ונטולת-הרשעות, הנלווית בדרך כלל לספרות הזו; התפיסה לפיה הבעיה במציאות הישראלית היא המלחמה והפתרון המלא הוא השלום. ספרות עמוקה, גם כשהיא אנטי-מלחמתית, יודעת שהחיים בזמן שלום הם המשך המלחמה באמצעים אחרים, שהמצב האנושי אינו פטור ממתחים בלתי פתירים. למעשה, זו בדיוק הסיבה למלחמות, לקתרזיס שהן יוצרות אצל בני האדם: הוצאה מהאור אל החושך של המתחים הקבועים של הקיום באזרחות. אבל הבעיה הגדולה ביותר של הספרות הישראלית המבקשת להיות רצינית היא אי-ההבנה העמוקה של מה שהתחולל פה משנות התשעים ואילך: אי ההבנה ש"המצב" הישראלי כבר אינו מציאות המצויה שם "בחוץ", אינו רק מציאות כזו ליתר דיוק, אלא הפך להיות מוצר של המדיה. זהו מוצר מוצלח כי הוא מצמיד את צרכני המדיה אל המקלטים/העיתונים/מסכי-המחשב באמתלה של עיסוק ברציני ובמציאות, בעוד מדובר במופע. המדיה מייצרת ללא הרף את "המצב" כמו שתנובה מייצרת גבינות. אנו צורכים גבינות ו"מצב" בארוחות ערב מול הטלוויזיה. וכל מי שמתייחס ל"מצב" כפי שהוא מיוצר ומעוצב במדיה עובד בחינם בשביל המדיה ולא נוגע בהכרח במציאות הישראלית הממשית. הספר שוחר-הטוב ומפגין-הכישרון-הספרותי של דניאלה כרמי נופל בבורות הללו.

יש כאן שתי נובלות. שתיהן ניצבות על הגבול שבין הריאליזם לפנטסיה. שתיהן מפגינות יכולת הולכת סיפור קלילה ואתלטית. שתיהן עוסקות ב"מצב". בנובלה הראשונה, הטובה מהשתיים, נדיה וסלים, זוג ערבים ישראלים חשוכי-ילדים, הוא מוסלמי והיא נוצרייה, מקבלים לאומנה נער יהודי שתקן, נתנאל, שקרב ניטש בין אביו הדתי לאמו החילונית, ושהדרך היחידה לתקשר איתו היא דרך שירי הביטלס. המספרת היא נדיה, המספרת את סיפורה בטון של אישה תמה שאינה מצפה להרבה מהחיים ומתרגשות עליה פתאום הרפתקאות מוזרות, אישה תמימה שמשתאה לגלות בעצמה אי-תמימות. הסגולה הבולטת של הנובלה היא ההומור שמפיקה כרמי מהמציאות הקרנבלית הישראלית. למשל, בעקבות התראה של האם, שהזהירה את נדיה וסלים מלהעניק לנתנאל חינוך דתי: "בשבועות הבאים חיינו קצת כמו שהיהודים האנוסים חיו בספרד, איך שלמדנו עליהם בתיכון. כבר לא תראו אותי משאירה את הציציות של נתנאל על החבל, לאור היום". עוד דוגמה: נדיה, עובדת סוציאלית המטפלת במשפחה עולה מרוסיה, מתבקשת על ידי אם המשפחה להתקשר לברר בצבא דבר-מה הקשור בבעלה: "'עם המבטא שלי – יטרקו', מרינה אומרת. 'והמבטא שלי?!'". הנובלה השנייה, המסופרת בגוף שלישי, היא סיפור חברות בין שתי נשים, האחת פילפלית השנייה מופנמת ושתיהן עניות. שתיהן גם ניצבות ליד מיטת בניהן שנכנסו לקומה במסגרת שירותם בצבא. גם כאן יש איכות קומית בולטת, ואולי "גרוטסקית" היא המילה המתאימה, כי כשמתעוררים הבנים ניטשת מלחמה בין האמהות לבנים המורעלים, שרוצים לחזור ליחידותיהם ולמלחמות ישראל הממתינות להם.

אבל שתי הנובלות מצייתות לאידיאולוגיה מצמצמת ונאיבית, ואף מציגות התפעלות עצמית מההומניזם שהן מפגינות. נדיה, סלים ונתנאל, למשל, מוצאים מפלט בפאב של גייז: "ובין השדיים המבריקים של הדיוות והמדונות (…) איש ואשה רוקדים להם בשלווה, והם חובקים נער חבוש כיפה". כך מופגן הפלורליזם הנאור של הטקסט. שירי הביטלס, כלומר המערב הנאור, משתמע עוד מהנובלה הראשונה, הם התרופה לחשיכה הישראלית. גם ה"סיסטרהוד" בנובלה השנייה היא היענות למודל אופנתי של נאורות עכשווית (מה שקרוי "העצמה נשית"). גם ההתנגדות הנשמעת בנובלה השנייה להפרטת בתי החולים היא צדקנית (למרות שהיא נכונה; אבל ספרות אינה מאמר פובליציסטי). במיוחד אידיאולוגי, צדקני ואופנתי היא ההתעמתות הנשית עם האטימות הגברית הצבאית. אבל מלבד הנחת המבוקש האידיאולוגי, האופנתיות, ההתפעלות העצמית מהנאורות, התמימות הסיקסטיזית, חוטא הרומן בפרשנות המצמצמת שהוא נותן למצב הישראלי, פרשנות הזהה לפרשנות המדיאלית, לפיה יחסי יהודים-ערבים הם, בעיקר, "המצב" הישראלי. ההימלטות מאסקפיזם אחד היא נפילה לחיקו של אסקפיזם אחר.  

    

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: