קצרצרים – בעיקר המלצות ספרים

א. אחד היתרונות הנלווים (המעטים) שיש להיותך מבקר ספרים הוא שאתה –  בהתאם לאיזה היגיון חמקמק אך חמור באופן שאין לערער עליו – מקבל ספרים לביקורת.

היתרון הזה גורר יתרון נוסף: זכותך לא להשלים קריאת ספר שנפשך מאסה בו (אני לא מדבר על ספרים שביקורת נכתבת עליהם לבסוף). תמיד מחכים אחרים בערימה בפינה; זו הערימה המתגבהת של חרושת התרבות, חרושת שסיפחה אליה בסערה את תחום הספרים בעשורים האחרונים .

בחודשים האחרונים יצא לי לזנוח כמה ספרים בעיצומם (הספר החדש של צ'אק פאלאניוק, זה של ג'ומפה להירי, וגם קובץ סיפורים מעניין מאד בחלקו הראשון של סופר וייטנמי הכותב באנגלית ששכחתי את שמו) כמו גם לקרוא כמה ספרים יפים, מאלה שראו אור אצלנו לאחרונה (בהם "שמי הוא אדום", הרלוונטי לישראל, של אורחן פאמוק, "האיש שהיה יום חמישי", המרענן אך מבחינה רעיונית נופל לאין שיעור ותיאור בכלל מ"שדים" של דוסטוייבסקי העוסק בנושא דומה, של צ'סטרטון, "דוקלה", הזבאלדי משהו, של אנדז'י סטאשיוק; ולהבדיל, הספר החדש של חניף קוריישי).

אולם על הארבעה שלהלן אני ממליץ במיוחד: 

1. "ישו" של דוד פלוסר (הוצאת "מאגנס – דביר") – פלוסר מבקש לחבר בין קורות ישו לעולמם של חז"ל, עולמות כביכול רחוקים. אולם עיקר העוצמה בספר היא פרישה נאמנה וממוסמכת של הסיפור האנושי הגדול הזה – אחד מגדולי הסיפורים של האנושות – של הטרגדיה האנושית העצומה, של אי ההבנות, התמהונות, החמלה והאומץ, שהרכיבו את חייו של ישוע מנצרת.

2. "תענוגות וימים" של מרסל פרוסט (הוצאת "זמורה ביתן") – ספר הביכורים של פרוסט ממחיש שהאסתטיקן המעודן הזה היה תמיד גם מוראליסט.

3. "ילדי המלך" של קלייר מסוד (הוצאת "כנרת") – הרומן הזה היה מועמד לבוקר ב – 2006. כתבה אותו מי, שאגב, נשואה למבקר הספרות האנגלו-אמריקאי המדובר, ג'יימס ווד, ושאינה ידידת ישראל, כפי שסיפר לי גיסי, האמון על העיתונות האמריקאית.

ידידה או לא, זה רומן חריף ביותר, העוסק בהווייה האינטלקטואלית בניו יורק ערב נפילת התאומים, ובמרכזו שלושה אינטלקטואלים בני שלושים, שמחפשים מה לעשות עם חייהם. העיסוק של סופרים באנשי רוח, כלומר עיסוק עצמי, הוליד כמה מהיצירות המשמעותיות ביותר בעשור-שניים האחרונים. וניתן להסביר גם למה (בהזדמנות).

4. "טבעות שבתאי" של וו.ג. זבאלד (הוצאת "כתר") – מכל הזבאלדים (המתורגמים), הזבאלד הזה הוא האהוב עלי. ודווקא מפני שאינו קשור במלחמת העולם השנייה (אם כבר, אז בקולוניאליזם), ואינו יוצר לפיכך את הכמרת הלב בקורא מראש – הקורא שבא מוכמר מהבית, בגין הנושא, עוד לפני שנקראה שורה אחת – אלא יוצר את התפעלותו של הקורא בכוחותיו הוא.

ב. על מוני פנאן לא ידעתי דבר עד אתמול. מהתמסרות התקשורת לסיקור פרשת מותו אני מבין שמצבי חמור כמצבה של אותה ילדה במערכון של החמישיה שהתקשתה לכתוב חיבור על יצחק רבין, כי לא ידעה מי הוא האיש.  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורה  On אוקטובר 20, 2009 at 2:52 PM

    אני סקרנית לדעת, בהקשר של הספר 'ישו', מה הוא מלמד על סראמאגו? האם הוא מצביע גם על נאמנות לעובדות (וידע רב) בספרו 'הבשורה על פי ישו'? מצאת אולי דמיון בין הספרים?

  • נועם  On אוקטובר 20, 2009 at 3:02 PM

    התגעגענו (עברה יותר משנה מאז הפוסט האחרון)

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On אוקטובר 20, 2009 at 3:11 PM

    ברוך השב…

  • יפתח  On אוקטובר 20, 2009 at 3:16 PM

    חיסרונך הורגש

  • פן קלאב  On אוקטובר 20, 2009 at 3:18 PM

    יש!

  • ר"ב  On אוקטובר 20, 2009 at 3:30 PM

    ברוך השב

  • אסתי  On אוקטובר 20, 2009 at 3:54 PM

    וכן. גם אני נטשתי את ג'ומפה להירי באמצע.
    וזה כבר הספר השני שלה שזה קורה לי.
    עד עכשיו חשבתי שזו אני. שמחה מאוד לגלות שזה קרה גם לך.

  • אופיר זמר  On אוקטובר 20, 2009 at 4:21 PM

    גם אני שמח שחזרת לכתוב כאן

  • אביגיל  On אוקטובר 20, 2009 at 6:07 PM

    לברכות.

  • אביגיל  On אוקטובר 20, 2009 at 6:08 PM

    לברכות.

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 20, 2009 at 6:32 PM

    על תגובתיכם החמות.
    לאורה – לא זכור לי דמיון מיוחד, מלבד הדמיון המתבקש בין שני ספרים שמשרטטים ביוגרפיה של אותה דמות (גם אם האחת בדויה), אבל סאראמאגו' למען האמת, מטושטש לי.

  • נתן  On אוקטובר 20, 2009 at 6:35 PM

    זה לא נכון, הוא כתב כאן הרבה, תסתכלו בארכיון, פשוט הוא לא פירסם פוסטים חדשים בגלילה בדף פתיחה.
    חוץ מזה אני שמח שחזרת, אני מקווה שהקנאים הטיפשים שהציקו לך אז לא יחזרו.

  • נתן  On אוקטובר 20, 2009 at 6:36 PM

    ויש לי גם שאלה, קראת את "המתבגר" של דוסטוייבסקי, מה אתה חושב עליו בכמה מילים? לי היה מאוד קשה לקרוא אותו, אני חושב שזה הספר הכי מוזר של דוסטוייבסקי שקראתי והכי פחות נעים לקריאה.

  • איריס  On אוקטובר 20, 2009 at 8:46 PM

    גם אני לא שמעתי על פנאן לפני האירוע הזה, ובהתחלה סברתי שמדובר בכינוי בכלל או בבדיחה (פנאן היה פעם הביטוי ל"כיף").

  • *ב*  On אוקטובר 20, 2009 at 8:51 PM

    כיף לקרוא אותך.
    לגבי שאלת פנאן, אתה פשוט מצהיר באמצעותה שאין לך כל עניין או ידע בספורט ישראלי (וכנראה בכלל, זה בדכ מעט חופף). אבל אני חושב שבחרת בדרך הקלה והמתנשאת משהו כדי לעשות זאת. חוסר עניין מוחלט שכזה בספורט הוא דבר סביר כשלעצמו (גם אם תמוה בעיניי רבים!), אך הוא אינו הופך את העיסוק הנוכחי של התקשורת כאן בהתאבדותה של הדמות המאוד מוכרת הזאת למשונה.

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 20, 2009 at 9:43 PM

    "המתבגר" הוא אכן הפחות מוצלח מחמשת הרומנים הגדולים של דוסטוייבסקי. אגב, נסיבות כתיבתו מעניינות כשלעצמן כי זה הרומן שפורסם בהמשכים (כמו רבות מיצירותיו של דוסטוייבסקי) דווקא בכתב העת של השמאל הרוסי, שערך נקרסוב, ולא של הימין או המרכז בהם נהג ד. לפרסם את יצירותיו. עם זאת, יש בו כמה קטעים חקוקים: הראשון הוא נאום לו הייתי רוטשילד של הגיבור, זו הסטה קפיטליסטית למוטיב הגיבור הניהיליסט והאנטי-חברתי של ד. הגיבור לא רוצה לרצוח כדי להוכיח שהוא נפוליאון; הוא רוצה להיות רוטשילד על מנת להתרחק מהמין האנושי בדרך אחרת.
    ויש שם עוד קטע מצמרר על הלאומן שמדבר על התחדשות דתית ושואלים אותו: אבל אתה באמת מאמין באלוהים? ואחרי גמגום הוא עונה: אני…אני אאמין באלוהים.
    זה קטע חזק מאד (אם כי אני מקווה שלא התבלבלתי והוא אינו מופיע ב"שדים" ככלות הכל).
    לב – אתה צודק ולא צודק בדבריך. ואגב, אני חובב ספורט (שאני עושה, או לפחות אשטנגה יוגה(: ).
    אתה צודק שלהביע את בורותך בענייני ספורט זו לא גאווה גדולה. אתה לא צודק – כי זה לא ספורט. המנוח היה עסקן, וההתעסקות במותו ממחישה את העברת ההיסט מהספורט עצמו לכסף הגדול שמסביבו. קבוצות ספורט הפכו להיות תאגידים לכל דבר ועניין ואת מדורי הספורט ניתן למזג במדורים הכלכליים די בקלות. הרי ההתעסקות בשכר ספורטאים היא מזמן ענף ספורט בפני עצמו…האמן לי שלו היה הנפטר שחקן כדורסל בולט במשך כמה עשרות שנים הייתי יודע את שמו. עסקנים לא מעניינים אותי, או, ליתר דיוק, מעניינים באופן עקרוני, לא פרסונלי.

  • שואל  On אוקטובר 21, 2009 at 12:27 AM

    אז למה אתה מערב עסקני ספורט בהמלצות ספרים?
    במה זה תרם לפוסט שלך?

  • *ב*  On אוקטובר 21, 2009 at 2:17 AM

    עדיין אני חושב שזו היתממות מצדך, שאולי נסלחת בשל אי-הכרתך את החומר. האיש הוא ממייצגיה הבולטים ביותר של ישראליות מזן מסוים, גם בלי היותו ספורטאי. הפרצוף שלו היה אורח קבע במשך שנים בחדרי הסלון של מאות אלפי ישראלים.

    מה לעשות, אבל ספורט מקצועני לטוב ולרע הוא הרבה יותר מהספורטאי עצמו, הש"ג במובן מסוים. דוקא מחייו וממותו של אדם כפנאן, "עסקן" כדבריך, ניתן ללמוד הרבה יותר על מה שנקרא מצב הספורט בארץ מאשר המשך הניקור בתוצאות הליגה מהשבוע שעבר או מניתוח תנועה שביצע בניון כלפי מאמנו בנבחרת, שבה ובדומותיה חופרת התקשורת במשך ימים על ימים תוך דשדוש באותם מי אפסיים

  • אסתי  On אוקטובר 21, 2009 at 8:28 AM

    אבל לא הבנתי למה מבקר ספרים צריך להיות בקיא בנבכי עסקונת הספורט של ישראל, ולמה בורות בנושא הזה תחשב כהתנשאות.
    אשמח אם תסבירו לי.

    אגב, חייבת לציין בהכנעה שלמרות חיבתי העמוקה לספורט גם לי לא היה מושג קלוש מי האיש, למה התאבדותו חשובה או לא, ולמה ההתעסקות המרובה בנושא.
    וכאן נשאלת השאלה האם בזמן הפנוי המועט שלי חובה עלי לזפזפ בין תחנות הטלוויזיה מרובות הרייטינג, כדי להיחשב ישראלית או כדי להכיר את הישראליות "מזן מסויים"?
    ואני באמת שואלת, לא מנסה להתחכם או להיות צינית או סרקאסטית.

  • מגיב  On אוקטובר 21, 2009 at 10:04 AM

    מי שלא יודע מי זה פנאן לא יכול להכיר את הספורט מהדפים הפנימיים שלו. ככה זה גם בביקורת ספרות. זה כמו לא לקרוא ספר לעומק ולזרוק דמות מרכזית הצידה בטענה שהיא לא
    לא חשובה או לא מעניינת. זה בדיוק אותו דבר.

    אז הבורות לא רצויה במדור ספרות אבל כן רצויה במדור הספורט, עכשיו גם הבנו מגלסנר למה ההתנשאות. וזה פשוט מאוד
    כי ספורט זה פאנן וספרים זה לא פנאן.

  • *ב*  On אוקטובר 21, 2009 at 1:42 PM

    איש לא טען ש"מבקר ספרים צריך להיות בקיא בעסקונת הספורט" ובורות גרידא בנושא לא נחשבה לאריק כהתנשאות. את כנראה מפספסת פה כמה ניואנסים בדיון הקטן אבל מילא, אם התערבת אז כנראה שהנושא ממש בוער בך.

  • עמיחי  On אוקטובר 21, 2009 at 2:29 PM

    העיקר שחזרת.

  • שלומית  On אוקטובר 21, 2009 at 4:54 PM

    האם כתבי הספורט מבינים בספרות?

    לאו דווקא

    ואתה מבין יופי בספרות, תמשיך לכתוב

  • סופי  On אוקטובר 21, 2009 at 6:05 PM

    למה אין התייחסות לסופרים וספרים ישראליים? ובפרט חדשים…

    חבל

  • דודי  On אוקטובר 21, 2009 at 6:11 PM

    לראות שחזרת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: