שניים קצרצרים על מוספים כלכליים

1. התפיחה של מוספי הכלכלה הישראליים ידועה. אנשים המכירים ממני את העיתונות הלא ישראלית מדברים על כך שהפרופורציה בין מוספי הכלכלה לעיתונים עצמם, יותר נכון היעדרה של הפרופורציה, היא תופעה ישראלית מובהקת (ממש כמו הטוקבקים; נסו פעם וראו כמה משעשע לישראלי לקרוא טוקבקים, ואפילו "זועמים", בעיתונות האנגלית). התפיחה הזו מעוררת מחשבות נוגות, הגובלות באנטישמיות (אנטישמיות בדיוק באותה מידה שהביקורת הציונית על העיסוק היהודי בכסף הייתה "אנטישמית").

אבל לתפיחה הזו יש צד חיובי מפתיע. את הדפים הרי צריך למלא, התקציב לעיתונאים במוספי הכלכלה, אני משער, נדיב יחסית (יחסית לשאר חלקי העיתון), הקוראים, מטבע הדברים והנושאים, רגילים לדיווחים רציונליים ומורכבים יחסית (יחסית לשאר חלקי העיתון), ולכן מופיעות לעיתים בעיתונות הכלכלית כתבות מרתקות ומקיפות כמו הראיון עם פרופ' אליה לייבוביץ' ב"כלכליסט" היום. מתי רואיין איש רוח או מדען לא לרגל ספר או פרס במוסף הכללי של עיתון כלשהו?

"Culture follows money", ציין פעם פיצ'ג'ראלד. בזעיר-זעיר אנפין האמרה מתגשמת היום בשוליים של מוספי הכלכלה.

 

2. צריך להבין את ההתקפה של דבּרי "דה-מרקר" – נחמיה שטרסלר במאמר פובליציסטי השבוע; גיא רולניק בטור הפותח שלו למוסף (תופעה מפליאה בפני עצמה) "דה מרקר" היום – על צה"ל ותקציב הביטחון בקונטקסט הנכון.

זו לא התקפה "שמאלנית". זו התקפה "ימנית". התקפה של ימין כלכלי, של נציגי האליטה הפוסט-תעשייתית בישראל – אליטת המידע, הטכנולוגיה ומה שמכונה בסוציולוגיה בשם המטעה בענוותנותו: ה"שירותים" –  של הסקטור הפרטי על הסקטור הציבורי, של חסידי ההפרטה על החברה הממשלתית הגדולה ביותר בישראל שעוד לא הופרטה: צה"ל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  On אוקטובר 23, 2009 at 2:44 PM

    הטוקבקים הישראלים אכן מרושעים או ציניים במקרה הטוב, אבל הם כאין ואפס לעומת הטוקבקים ב CIF (coment is free) ב- Gardian. במיוחד בנושאים הקשורים בישראל. שם תוכל להתמרח באנטישמיות מכל הסוגים, במנת שנאה שתרווה אותך לשנים.

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 23, 2009 at 4:22 PM

    תודה על המידע.
    אבל הוא קצת מחזק את ההערה שלי, לא?
    אלא אם כן הטוקבקים לא מוגבלים רק לנושאים ישראליים (כלומר לא נכתבים בעיקר בידי ישראלים, יהודים ומוסלמים)

  • איתמר  On אוקטובר 23, 2009 at 5:10 PM

    בכל תחום – אפילו תרבות – מרושעים לא פחות. ב"טיימס" הלונדוני התחילו באחרונה לפרסם תגובות לכתבות וקשה להאמין מה אנשים כותבים שם. אבל לרוב הישראלים, וכמובן גם לבלוגרים באתר שאני ואתה כותבים בו, נוח לחשוב שזה רק בישראל

  • תמר  On אוקטובר 24, 2009 at 11:12 AM

    מסכימה לגמרי עם מה שנאמר. כתבתי משהו דומה ב-26.8.09 (לא מצליחה לעשות קישור).

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 24, 2009 at 2:16 PM

    אתייעץ, אם כך, עם מקורותיי(: ועדיין, מעניין לערוך השוואה מדעית – ואולי יש שכבר עורכים מחקר השוואתי כזה בסוציולוגיה או לימודי תקשורת – לגבי היקף תופעת הטוקבקים ומידת אלימותם בהשוואה בין מדינות, בין ישראל ומדינות אחרות.
    לתמר – אשמח אם תמצאי את הקישור ואוכל לקרוא. תודה על תגובתך.

  • דודי  On אוקטובר 24, 2009 at 5:46 PM

    באותה מידה כמו באתרים ישראלים, אך מה שבטוח שהפרופורציות בינן לבין הכתבות עצמן אחרות לגמרי – כפי שנטען בצדק בפוסט.

  • ניר  On אוקטובר 26, 2009 at 12:14 AM

    אין דבר כזה, "הטוקבקים". אפילו האתר הצנוע ביותר מאפשר מחיקה ועריכה של טוקבקים. כל עתון מקוון שאינו שולי לגמרי מסנן טוקבקים כחלק מהשגרה. הטוקבקים אולי נכתבים ע"י הקוראים (בלא מעט מקרים אפילו זה לא נכון, כולל מיני-אימפריות רשת כמו גאווקר שהתברר שהכריחו את הכותבים לטקבק אחד לשני בשמות בדויים) אבל הפרסום לחלוטין בידי העתון.

    כך שאם הטוקבקים בטיימס או בגרדיאן נדמים צהובים פחות מאלו שבווינט, זה פשוט מעצם העובדה שזה הסטנדרט המערכתי, בדיוק כמו בחומר שמייצר העתון עצמו. וכמובן גם באנגלית הדברים תמיד נשמעים רכים מעט יותר, למי שזו לא שפת אמו.

    לגבי המוספים הכלכליים, אני חושב שזו תופעה כלל עולמית. בזמן שטיים וניוזוויק מתקשים לשרוד, האקונומיסט עולה כפורח – וגם הוול סטריט ג'ורנל הפך לאחרונה לעתון הנמכר בארה"ב, והיחיד שמגדיל את התפוצה:
    http://www.reuters.com/article/industryNews/idUSTRE59904820091010

    אני יכול לחשוב על שתי סבות לעליית הכלכלנים: מול השיח הפוסט מודרני המטושטש, עתונים (וספרים, כמו פריקונומיקס) כלכליים מביאים מספרים ונתונים שמי שאינו פילוסוף צרפתי מסוגל להבין ולפחות נראים כמו עובדות. במישור הפרוזאי יותר, רבים מהקוראים של העתונים האלו מקבלים אותם כחלק מתנאי העבודה שלהם, כלומר התשלום הוא מחשבון ההוצאות של החברה.

  • אריק גלסנר  On אוקטובר 26, 2009 at 12:20 AM

    תודה על תגובתך. לגבי מדיניות מערכתית: אז השאלה הנשאלת בשנית – "וחזר הדין" – היא מדוע קיים הבדל מערכתי.
    לגבי כתבי עת כלכליים בחו"ל שמנית. כלומר, עיתונים. אולי מה שבולט בזירה הישראלית, במקרה של "הארץ", מה שבולט ומה שכואב זה הפרופורציות. בניגוד לעיתונים המיועדים לכלכלה מלכתחילה. הסיבות שמנית לעליית מדורי הכלכלה נראות לי נכונות. ועליהן יש להוסיף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: