קצרים

1. משלל התכונות האנושיות המרתיעות, לא האחרונה שבמרתיעות היא תכונתם של אנשים מסוימים לפרש התנהגות חביבה של זולתם כלפיהם כסימן לחולשתו של הזולת הנ"ל. 

האנשים בעלי התכונה המרתיעה הזו אוהבים את אלה שהם מפחדים מהם, אלה שהם חושבים למסוכנים, ובזים לאלה הלבביים כלפיהם, כשאת הלבביות הם מפרשים כהתרפסות.

2. מילה טוב למולו"ת הישראלית: אינני זוכר תקופה כל כך עשירה ביצירות מתורגמות משובחות הזמינות לקורא העברי כמו החודש-חודשיים האחרונים, כשעשרות כותרים מתורגמים ראויים ומסקרנים מאד ראו אור בבת אחת.

 3. ובכל זאת: את "המדונה של הרוצחים", יצירה מעניינת ו"ספרות לאומית" לכל דבר למי שחשב שהמושג אינו קיים עוד, לא הצלחתי לסיים. מרגע מסוים התחושה היא סטטית. הרומן מתחפר בחול ולא זז.  

4. חלק ממה שמדכא בהאזנה לגלגל"ץ – וההאזנה לגלגל"ץ מדכאת – נובע מהתחושה שהפלייליסט, שמפצח בצורה כמו-מדעית את הטעם הישראלי, הוא גם מטפורה לשיר הבודד, המהונדס גם הוא לפיצוח הטעם של המאזין. במילים אחרות: השיר הבודד הגלגל"צי מוחש כסינקדוכה לשיטה כולה, שהיא "פצוח מדעי" של הרגש האנושי. הרגש האנושי המסתורי, המתפעם ממוזיקה, הופך פתאום לגווייה קרה תחת אור פלוארסצנט בוהק בבית ספר לרפואה ויוצרי המוזיקה מתגלים פתאום, תחת האור הנ"ל, כמהנדסים שבמקום לעסוק במחשבים פנו פשוט לתחום הסאונד.

בפרפרזה על "איש המחתרת" של דוסטוייבסקי: אתה מתחיל לא לאהוב את השירים שגלגל"ץ משדרת פשוט כי אתה אוהב אותם (בחלקם). האדם לא רוצה להיות כל כך צפוי. 

יש גם סיבה טריוויאלית יותר כמובן לדיכאון בהאזנה לגלגל"ץ: השעמום מהחזרה האינסופית על השירים, תחושת העולם המוגבל שהחזרה הזו מעבירה בלא מודע למאזיניה. כל העולם כולו צר מאד, משדרת גלגל"ץ באופן תת-סיפי למאזיניה, זה מה יש, חבוב, ואם אתה חושב שהעולם מגוון דע לך כי העיקר לפחד הרבה ולא לחרוג חלילה מהשביל כי בצדדים ממתינה התהום.

5. הבעיה שלנו עם צריכת רגשות סינתטיים היא בעיה של פיגור טכנולוגי. הרגשות הסינתטיים שאנחנו מתבקשים לצרוך עדיין מוחשים לנו, האנינים, ככאלה, כלומר כסינתטיים, נותר פער בינם לבין הרגש האותנטי אותו הם משכפלים. אנחנו בעידן ביניים, בקיצור. בעתיד, ייתכן מאד והרגשות הסינתטיים ישתכללו כדי כך שנוכל לצרוך אותם – אפילו אנחנו, האנינים – בלי טעם הלוואי הסוכרזיתי העכשווי. 

6. יש איזו אי הבנה לגבי "ארץ נהדרת" וב"ארץ נהדרת". הסאטירה אינה רק על כך שהפוליטיקאים מגוחכים, אלא על כך שהפוליטיקה, בעידן הטלוויזיה, הפכה לספקטקל, ולכן למגוחכת. ולכן הסאטירה היא על החדשות עצמן, על הטלוויזיה, לא פחות משהיא על הפוליטיקה. קיציס ה"מפוכח" והמבוגר האחראי כביכול, בים השוטים הפוליטיים, הוא היוצר הסמוי של ההשתטות שלהם, האחראי לה, ולא רק המתעד שלה. לא ברור שכותבי ארץ נהדרת מודעים לכך

(ואינני מדבר על כך שהתוכנית היא פרסומת סמויה לטלוויזיה עצמה, בכך שפוליטיקאים ודמויות מ"האח הגדול" כאחד, זוכים בה לחיקוי, ובכך להעמדה על אותה רמת מציאות וחשיבות. אני, למשל, למדתי על הדמויות מ"האח הגדול" דרך "ארץ נהדרת", מעט בדומה לאותם בני נוער ש, כך נטען, לומדים על הפוליטיקה מהתוכנית).

7. אתם מכירים את הפרסומת לרדיו עם התאונה שקורית לפתע באמצע שיחה משפחתית שלווה? שיא הוולגריות. הקול של הקריין בפרסומת דומה לקול של טל פרידמן, לא? ובאמת, הפרסומת נראית כמו איזה מערכון מוטרף שלו. באופן דומה לכך שהשפלת השגריר הטורקי, עם עיקרון הקומדיה דל'ארטה הפרימיטיבי שלה, דמתה למערכון של "ארץ נהדרת" שפרץ למציאות.

8. אתם מקשיבים אולי למודי בראון ברדיו, שמכריז באי חשק ובשעמום גלוי הכרזות שונות ומשונות בשם דיסקונט, בתום שידורי החדשות ב"קול ישראל"? כך הפך האדם הסופר-מוכשר הזה להיות הרפי גינת של דיסקונט; מִשדר ספורט אינטליגנטי לכרוז מטופש.

לפעמים יש שכר ועונש גם בעולם הזה. מי שנמכר לתאגיד – משלם על כך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On ינואר 28, 2010 at 10:54 AM

    מי שנמכר לתאגיד – משלם על כך…?

    לא יודעת. הדלקת אותי. הולכת לכתוב פוסט.

  • דודי  On ינואר 28, 2010 at 12:03 PM

    אהבתי. נקודה 4 מעניינת מאד. לגבי 2, תוכל לפרט?

    שוב אני לא מסכים בעניין מודי.

    אם יהיו לנו עוד "הכל אנשים" – אז מצדי שיפרסם בדרך גם במבה, מסטיק אורביט, ביטוח ישיר ושוופס. מזכיר, שלאה גולדברג כתבה ססמאות פרסומת.

  • נועם  On ינואר 28, 2010 at 12:05 PM

    1. חשבתי שאתה מדבר על פוליטיקה. גם היא מתנהלת אצלנו כך.

    4. שמעתי שיחה באחת מתכניות התרבות של הבי-בי-סי על שיר הנושא של אווטאר. נאמרו שם דברים דומים למה שכתבת כאן. כולמר על פיצוח הקוד ויצירה סינתטית של שיר של כלום, שאהוב כביכול על כולם.

    6. אתה ממעיט בערכם של כותבי ארץ נהדרת (לפחות הראשונים, אלה שיצרו את הדמות של קיציס שם). על הדמות שלו עומדת כל התוכנית. זה לא קרה במקרה וללא מודעות.

    7. על הפרסומת הזו כתבתי גם אצלי בבלוג. אמא שלי היתה בטוחה שזה תשדיר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

    8. גם אני שמתי לב שהקול של מודי בראון בתשדירים האלה הוא כשל מי שנלכד והסתבך והפך ל"שפוט". תהיתי אם רק לי זה נשמע כך. אולי אני שומע מהרהורי לבי ולא את מה שמושמע? עכשיו אני יודע ששמעתי נכון.

  • אריק גלסנר  On ינואר 28, 2010 at 12:10 PM

    על הערותיכם.
    לדודי, רשימת הספרים השווים לקריאה על פניו שראו אור בשבועות האחרונות: הספר של זיגפריד לנץ, תרגום לספר של נבוקוב, "בדרכים" עליו כתבתי, "הגן של פינצי קונטי" שראה אור מחדש, תרגום חדש לסיפורי שרלוק הולמס, הספר של הסופר הארגנטיני שבורחס העריץ (ברחו לי חלק מהשמות), ויש עוד מלאן ת'לאפים ששכחתי כרגע.
    אדווח עליהם לכשאקראם.
    לנועם – הבחירה בקיציס היא מודעת ומוקפדת מבחינה קומית בהוותו אנתיתזה ורקע "נורמלי" לטירוף של הדמויות. מבחינה קומית יש כאן תחכום רב, כמובן. אבל לטעמי יש כאן גם טשטוש שמה שקיציס מייצג, כלומר את התקשורת, היא חלק קריטי ביצירת הטירוף ואווירת הקרנבל הכללית. כלומר, לא כרקע שפוי שמבחיט את הקרנבל, אלא כפקטור משמעותי ביצירתו.

  • שלומית  On ינואר 28, 2010 at 12:16 PM

    מפני מכוניות וזוהמה. עד לאן הגיעו המפרסמים בהתעקשותם למכור לנו מוצרים .

  • נועם  On ינואר 28, 2010 at 12:31 PM

    אריק – מפליא אותי שאינך רואה שזה היה תפקידו של קיציס מלכתחילה. על הדבר שגילית – שקיציס הוא המניע המרכזי של הטירוף – עומדת כל ארץ נהדרת.

  • אריק גלסנר  On ינואר 28, 2010 at 12:39 PM

    אני לא בטוח. אני צריך לחשוב על הערתך.
    ההכרה של ארץ נהדרת בספקטקל הטלוויזיוני באה לידי ביטוי בדמויות כמו אלה של רוני דניאל, וגם שם עיקר הפרודיה היא על השוביניזם הגס שלו, ולא על עצם הדרמטיזציה של החדשות.
    במקרה של קיציס, כמדומני, עיקר תפקודו הוא להיות נגטיב של הטירוף. אמנם ישנה פרודיה על הדרמטיזציה של החדשות ביישור הדפים הדרמטי וברשימת ההערות לעצמו, בכובד ראש מופרז, אבל העיקר הוא לא זה, כך נדמה לי.
    ובעניין אחר לחלוטין, עוד דוגמה לתרגום חדש מסקרן הוא התרגום החדש של שרווחד אנדרסון.

  • נועם  On ינואר 28, 2010 at 1:19 PM

    למשל, היחס הענייני שלו, הרציני, החמור, לכל טירוף שמתרחש מול עיניו, הפנייה המנומסת לדמויות פרועות שמציג טל פרידמן, הניסיון כביכול לפנות להגיונם של המטורללים סביבו. כל זה הוא מתן לגיטימציה ועידוד להשתוללות. זה נעשה כמובן בצורה מתוחכמת ונסתרת, ולכן הוא נתפס כמבוגר האחראי, בשעה שהוא בדיוק ההפך מזה. זו תוכנית חתרנית (או לפחות היתה פעם כזו פעם).

  • אריק גלסנר  On ינואר 28, 2010 at 1:30 PM

    זו תוכנית טובה מאד ואני אוהב לצפות בה. אבל יש לה "שטח מת" הנוגע לליבוי הערך של הטלוויזיה, בכך שהיא מעודדת את ראיית הטלוויזיה כמה שאסור להחמיצו, כמציאות ישראלית, בכך שהיא עורכת פרודיה על גיבורי תוכניות טלוויזיה משל הם פוליטיקאים או מציאות ישראלית ממשית אחרת. כלומר, האינטרס העמוק ביותר של "ארץ נהדרת" הוא שרידותה העצמית, כמו אצל כולנו. כלומר, אינטרס עמוק יותר מאשר ביקורת הפוליטיקה או החדשות (במקרה שאתה צודק והתוכנית אירונית כלפי החדשות הפומפוזיות) הוא שגשוגה של הטלוויזיה.

  • נועם  On ינואר 28, 2010 at 2:26 PM

    בזה אני מסכים אתך לחלוטין. בתוכנית האחרונה התקשיתי להבין על מה מדברים. הבן שלי נאלץ להסביר לי. התוכנית מגיבה על מה שקיים במדיה, ומי שלא עוקב אחרי המדיה באדיקות יחמיץ הרבה. גם זה מסר. כלומר, גם חתרנות שנעשית בפריים טיים משרתת בסופו של דבר את המולך.

  • דוד שליט  On ינואר 28, 2010 at 3:02 PM

    אני מרגיש 'נפילת סוכר' אחרי חצי-שלושת רבעי שעה, קם ומוותר. השבוע אספתי את הקטעים מהרשת, דרך טובה לעקוף את השיטה.
    בעניין קיציס, לא הייתי מפליג רחוק. בז'רגון הבימתי הוא הסטרייט מן, לכל השגעונות שעפים מסביב.
    לגבי מודי בראון, בשפת ארץ נהדרת הוא נהיה מודי מהבנק.

  • עמיחי שלו  On ינואר 28, 2010 at 3:32 PM

    היום עלתה לי מחשבה שרוב התרגומים הטובים שנחתו פה בזמן האחרון הם תרגומים שניים לספרים שכבר יצאו בעבר בעברית: קרואק, נבוקוב, רות' וכיו"ב

  • אריק גלסנר  On ינואר 28, 2010 at 4:45 PM

    הערתך נכונה. אבל עדיין גם תרגום חדש ורענן ליצירת מופת הנו דבר משמח. על הספרים שמניתי שראו אור לאחרונה אני מבקש להוסיף את "שתיקת הים" שיצא בהוצאה שנקראת "אסיה" ונראה ספר מסקרן שציפיתי לקוראו זה מכבר(הוא מככב כמדומני ב"מהי הספרות?" של סארטר

  • דוד  On ינואר 28, 2010 at 10:23 PM

    ארץ נהדרת תוכנית אפסית, כי היא בעצם מלגלגת על כל אידיאל שהוא ועל כל אדם שהוא. הרי לא משנה מי ייבחר להיות ראש הממשלה הבא, אם ארץ נהדרת עוד תחיה, היא כבר תלגלג עליו. ז"א שזו תוכנית שמראש לא מאפשרת לשום מנהיגות ציבורית לצמוח וגם לא לכל אידיאל. הרי מה יותר קל מלקחת איזה אידיאליסט ולהציג אותו כמנופח/הזוי/שלומפר וכו'. למעשה, היחידים שיכולים להימלט מהירידות של התוכנית הם אנשים חסרי ייחוד (אותו אפשר לנפח ולהגחיך). הדבר היחיד שטוב בז'אנר הביבים הזה שהוא הופך את הסלבריטאות לחרב פיפיות מסוימת

  • דוד  On ינואר 28, 2010 at 10:25 PM

    ארץ נהדרת תוכנית אפסית, כי היא בעצם מלגלגת על כל אידיאל שהוא ועל כל אדם שהוא. הרי לא משנה מי ייבחר להיות ראש הממשלה הבא, אם ארץ נהדרת עוד תחיה, היא כבר תלגלג עליו. ז"א שזו תוכנית שמראש לא מאפשרת לשום מנהיגות ציבורית לצמוח וגם לא לכל אידיאל. הרי מה יותר קל מלקחת איזה אידיאליסט ולהציג אותו כמנופח/הזוי/שלומפר וכו'. למעשה, היחידים שיכולים להימלט מהירידות של התוכנית הם אנשים חסרי ייחוד (אותו אפשר לנפח ולהגחיך). הדבר היחיד שטוב בז'אנר הביבים הזה שהוא הופך את הסלבריטאות לחרב פיפיות מסוימת

  • נועם  On ינואר 28, 2010 at 11:29 PM

    בחבובות היתה איזו ציפור גדולה (נשר?) שתמיד, אחרי איזו השתטות הגונה, אמרה משהו בסגנון הדברים שלך.

  • מאיה  On ינואר 29, 2010 at 9:38 AM

    הבעיה לא בסאטירה אלא בתכנים שלה שהם דאחקות והסטלבטויות ירודות למדי בסגנון מסיבת סיום של תיכון. לקבל חיקוי בארץ נהדרת נהיה סמל סטאטוס, הוכחה שאתה קיים. ככה שבצד הפדיחה יש גם רווח של שדרוג המעמד כסלב.

  • דוד  On ינואר 29, 2010 at 10:46 AM

    ועצם זה שהייתה דמות כזו בחבובות, שמראש הגחיכה את מי שמפנה אצבע מאשימה כלפי המגחיכים, רק מראה עד כמה עמוק השיח הזה ועד כמה קשה להשתחרר ממנו. זה מין נוגדן שהוזרק למוח, ככה שכאשר יבוא איזה אדם בשם אידיאל, הוא מיד יכונה כצדקן, מוסרני, חופר ושלל מילים שנועדו להשתיק. זה כמובן לא אומר שלא צריכה להיות סאטירה, אבל במקור סאטירה דווקא הגיעה ממקום מוסרי, החושף באמצעות הומור את ההבל שמנחה רבים מהפוליטיקאים ומהתופעות החברתיות. ארץ נהדרת זו תכנית שמגחיכה הכל, אבל עזוב שטויות, העיקר שאתה איזי כזה ושאנשים כמוני גורמים לך לקורת רוח מבודחת. דרך אגב, אני מנח שאם היית עובד עם האנשים שאני אוהב איתם (קורבנות השיטה וגם השיח), אולי גם אתה היית מפתח אף מעט נשרי ומעוקל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: