רשימות קיץ על רשמי קיץ; רשימות בחטף משהות ראשונה בניו יורק

היי ה.,

מה שלומך? מה נשמע בארץ?

אני מבלה בניו יורק. אוכל מצוין ואפילו זומם ללכת לפיטר לוגר ולאכול את הסטייק הטוב בעולם. למרות הבאזז סביב ג'ונתן ספרן פויר וספרו הצמחוני, אני מחזיק בהשקפה שצדקנות יתר יכולה לגרום לפריצה של אגרסיות במקום אחר (בבחינת, "במקום שלא צולים בעלי חיים, ישרפו בני אדם"). התרבות שלנו מלבה את התשוקה והאגרסיות ביד אחת ומרחיקה את הלגיטימציה לספקן ולו במעט בידה האחרת. יש גם קשר בין הקיטש של ספרן פויר כסופר לעמדה הצדקנית שלו.

עם זאת העיר מתגלה כמאד סטרילית ומאד מבוייתת. לא פרועה כמו לונדון וברלין. כמו מומייה של העיר הפראית מהקולנוע של שנות השבעים ("נהג מונית", לדוגמה, ואפילו "הרומן שלי עם אנני"), גופה שהוציאו את תכולתה החיונית ושמרו את חיצוניותה, סימולאקרה של כרך אורבני מלא אפשרויות וסכנה, ששוחזר בלי האפשרויות והסכנה (כך הן, במחשבה שנייה, גם יצירותיהם המאוחרות של היוצרים הניו יורקים הגדולים של שנות השבעים…). כולם יפים וסטרייטים (במשמעות המקורית של המילה) עד השורש. כאילו הם לא ממש מזדיינים. במיוחד הגברים מטרידים משהו: אלה גברים נונשלנטיים, רזים, מטופחים, חתוליים, לא יוקדים במבטי זימה כמו בארץ (כך מדווחת ק', שבכלל גורסת שאנשים נעים כאן במסלולים צפופים אך מקבילים, שכביכול לעולם לא ייפגשו, הלכסון, של המבט או המחווה, נחווה כלא יאה). אבל התחושה שלי היא שהם נענים באופן מתוח, כמו מיתר פנימי, לקול של הנשים, מתאימים את עצמם לסוג הגבריות הנתבעת מהם (אדישה כביכול, מטופחת וכו'; מושג ה-cool  על שלל משמעויותיו המתגלות כמסרסות), צייתניים. פעם כתבתי על "צופן דה וינצ'י" שבמרכזו מצוי המתח בין התרבויות הפרוטסטנטיות לאלה הקתוליות בכל הקשור ליחסים בין גברים לנשים. הקתולים חווים את הפמיניזם האנגלו-אמריקאי הפרוטסטנטי כמסרס. ויש משהו בהשקפה הזו לדעתי. כך גם סבורה ק'.

ניו יורק (מנהטן) בקיצור היא מגרש משחקים גדול של ילדים, זה הרושם שלי. לא מאיימת, נוחה ומציעה תענוגות מתונים כמו אוכל וכדומה. ניו יורק היא הרבה יותר "סיינפלד" מאשר "סקס והעיר", הרבה יותר משחקית-ילדותית מאשר סקסית-פרועה. לא נראה לי שאמצא כאן מסיבות הדוניסטיות פרועות כמו בלונדון גם אם אחפש, ואולי אחפש. בכל מקרה, הערב נלך לברוקלין כי על פי שמועה ברוקלין מעט יותר פראית וססגונית.

העיר גם הרבה פחות אינטלקטואלית מלונדון (ויש קשר כנראה בין אינטלקט לסקרנות מינית, כמו שגורס הדוקטור הווינאי): הרבה פחות עיתונים רציניים (וגם פחות צהובונים! כי יש קשר אולי בין שפע אינטלקטואלי לשפע טראשי?) וחנויות הספרים שדגמתי עד כה מכילות מבחר בדיחתי בהשוואה ללונדון. "בארנס אנד נובלס" בשדרה החמישית המכריזה על עצמה "החנות הגדולה בעולם" היא בדיחה בהשוואה לחנויות לונדון. ומדפי ה"קריטיקל תיאורי" שלה מצויים, כמו להמחיש את אי-אינטלקטואליותה, ממש מאחור, כמעט ברחוב האחורי, באזור שלא סיימו לבנות, לטייח ולצבוע בחנות. בבחינת: מי שרוצה להיות אינטלקטואל ולקרוא את בודריאר – זה המקום שלו. עם זאת ק סבורה שהעניין הוא שכאן המסחר האינטרנטי בספרים דומיננטי ומייתר את החנויות, ואל לי להיחפז ולקפוץ למסקנות. עם זאת 2: אנשים קוראים ספרים בווילג' היכן שק ודירתה המדהימה נמצאות. וספרים מרשימים בעיקרון.

ק טוענת שהאמריקאים הם אומה צייתנית ומסורסת. אומה של ילדים טובים. אני רואה שיש אמת בדבריה וזה מעורר אותי למחשבה על ההבדל בין הפראות האמריקאית של הסיקסטיז אותה אני חוקר בעבודת הדוקטורט שלי למבוייתות ולמשטור של ההווה. אומה של "רובוטים מאושרים" חזה הסוציולוג הרדיקלי מילס בשנות החמישים. התחושה שלי היא שהרובוטיות היא השאיפה, ופה ושם מבצבץ כמו להכעיס האדם: בכעס מזדמן, בתשוקה לא הולמת, בעלבון חושף תכולה בשר ודמית ולא מחווטת.

הסירוס הכללי מסביר אולי את הסרקזם האמריקאי המיוחד, הנשי משהו כשהוא מבוטא מפי גברים, הטון המתלונן-אגרסיבי, רב ההמצאה לעיתים בביטויי התלונה-אגרסיה. העוינות הכבושה שאין לה פתחי מילוט מוצאת לה אפיק מילולי כשמתאפשר לה.

לק יש גם תיאוריה משעשעת על האתוס הפרוטסטני:לדעתה יש הרבה אבטלה סמויה אצל האמריקאים אבל בגלל האתוס של "עבודה, עבודה, עבודה" הם מתחזים בפני אחרים ובפני עצמם לאנשים עסוקים מאד שלא מבטלים רגע. כך אנשים משתמשים ברטוריקה של "וורק, וורק, וורק" בעוד בעצם הם לא עושים הרבה…כפי שגרסה ק', ונוכחתי בכך הבוקר, כחמישה אנשים עובדים יחד בעסק גדול בגננות מול ביתה, שוקדים על עקירה ושתילה שלא ברורות תכליתן ולא ברור הצורך במצבת כוח אדם גדולה כל כך לתכליתן הלא ברורה הנ"ל. אבל סבר פניהם רציני ושקדני.

ק נהייתה קצת ציונית בעקבות השהות בניכר כי היא סופגת עוינות אנטי ישראלית פה ושם וזה מעניין גם כן.

ואולי האכזבה החלקית שלי מהעיר נובעת מכך שניו יורק כבר אינה בירת אימפריה? האימפריה נדדה מכאן, ונמצאת במקום אחר.

טוב, זהו בינתיים, אולי אקח כמה משפטים מהמייל הזה ואכתבם בימים הקרובים בבלוג המתייבש שלי אבל לך הם נמסרו הראשונים!

נשיקות

א.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • המושיע האקדמי  On יוני 23, 2010 at 7:38 PM

    אריק,

    מצאתי בשבילך אתר מה-זה בול שיסייע לך בדוקטורט.

  • סיון  On יוני 23, 2010 at 7:47 PM

    הגברברים שאתה מתאר רווחים גם בלב תל אביב זה כמה שנים טובות. כבר לפני חמש שנים בערך הייתי במסיבה הכי קולית בעיר ולא היתה בה טיפת מיניות, לפחות לא "באוויר". תתפלא אבל זה לטעמי, כי זה הכי קרוב ל"שוויון" שמייחלים לו כל כך בכל מקום אבל לא יודעים על מה הם מדברים, בהיעדר מודל אמיתי. מה גם שהמיניות מגיעה אבל בדלת האחורית (ולא יתקבלו כאן מובנים פיזיולוגיים כאלה ואחרים).
    מייצגים של הגבריות הזאת הם למשל ניסן שור שמכריז בגאון על "נקניקיותו", ואולי גם רצ"א מהפוסט הקודם שלך שדווקא נוחל הצלחה בקרב הבנות בשיטות אנטי מצ'ואיסטיות מובהקות.
    (ולדעתי) בלי שום קשר, מצער מה שאתה כותב על ניו יורק, אם כל הסיטיז, ויש לקוות שעל אף תכניותיו של ראש העיר כאן, זה לא יקרה באיחור אופנתי גם לתל אביב.

  • שאול, ניו יורק  On יוני 23, 2010 at 7:49 PM

    אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שכתבת אבל התאורים מצויינים ולעיתים קולעים בול.

  • שלי  On יוני 23, 2010 at 8:42 PM

    שורט כמה שזה חד.

  • אריק גלסנר  On יוני 24, 2010 at 3:01 AM

    תודה על תגובותיכם.

  • רני  On יוני 24, 2010 at 4:30 AM

    להיות צמחוני זה צדקני?

  • talila  On יוני 24, 2010 at 6:29 AM

    הי אריק!
    שורה תחתונה – מה המזג אוויר שם עכשיו? 🙂 אתה יודע, יש מבינינו שצריכים להתחיל לארוז אוטוטו ותוהים אם גם יש צורך לקנות איזה חולצה… הבנתי שספרים עדיף להביא מהבית.
    ומעניין שדווקא התיאור החתולי של הגברים נשמע לי מפתה למדי… (כן, לי. טוב, אולי זה אומר הכול).

  • אריק גלסנר  On יוני 24, 2010 at 12:34 PM

    היי טלי, מזג האוויר כמו בתל אביב פחות או יותר.

  • אלי א.  On יוני 24, 2010 at 5:17 PM

    אכן חד ביותר. מנהטן לא מעניינת וכייפית כמו ברלין למשל. חייבים כסף, הרבה כסף, כדי ליהנות שם.
    ןהתיאור של ההיפסטרים – מעולה.

  • דוד  On יוני 24, 2010 at 9:14 PM

    אני מניח שהתכוונת במיוחד לגברים הלבנים וזה מוביל לכך שהגבר האפרו-אמריקאי הוא כנראה אחת הסיבות לסירוס הגבר (הלבן). הוא חתולי יותר ומיני יותר, בדימוי וכנראה גם במציאות, ולכן גם בעצם תופס את המשבצת הזו. בניגוד לשנות השישים והשבעים, האפרו-אמריקאי נטמע יותר בחברה הלבנה הצעירה במנהטן, לפחות במובן הזה שלכמעט כל צעירה לבנה רווקה, יש מכרים אפרו-אמריקאים במעגל השלישי לפחות (כך אני מניח). אז גם אם לא תמיד יש קשר, יש קשר מיני.
    ולכך נוספת הארכיטקטורה והגודל של העיר. הזיין התל אביבי לא היה מצליח לבטא את מיניותו ביום-יום באותה צורה, לו היה חי בניו-יורק. יש משהו בגודל הזה ובכך שהיא מלאה אפרו-אמריקאים שאולי דוחק את המיניות של הגבר הלבן אל מתחמים סגורים יותר: מסיבות, חדרים וכו'.
    והאמת שלא הייתי במנהטן למעלה מ- 20 שנה אז אולי אני טועה

  • דרור  On יוני 26, 2010 at 12:40 PM

    בעניין הבשר: זה היגיון מוזר. "מחשש שאם לא אעשה רע – אעשה רע, לכן אני עושה רע". גפ לגופו של עניין זו תיאוריה די חלשה. כי לפיה ההודים היו אמורים להיות האומה האלימה ביותר בעולם, והאמריקאים, זוללי הבשר – אומה שוחרת שלום ומלאכית.

  • אריק גלסנר  On יוני 26, 2010 at 2:42 PM

    לדרור,
    במקרה של ההודים ייתכן והאלימות מופנית פנימה. במובן מסוים הבודהיזם למשל הוא תשוקת מוות. ובמקרה כזה ניתן לעניות דעתי למתוח קו בין צמחונות-שנאת הגוף-הזנחה-תשוקת מוות.

    אבל בכל מקרה אני לא נגד צמחונות. אני נגד הפיכת הצמחונות לנורמה מחייבת, או את אכילת הבשר למשהו שבחברה מוסרית מקומו לא יכירנו.

    (ואני לא רוצה להשתמש בקלישאה הידועה על הצמחוני המפורסם ביותר בעולם, זה שמתחרז עם הימלר).

  • מאיה ג  On יוני 27, 2010 at 8:31 AM

    הי אריק,
    אהבתי את התיאור של מנהטן. אני ממליצה לך ולק' היקרה, לצפות בסדרה MAD MAN כל עוד אתה שם, מעניין להשוות בין שנות השישים של ניו יורק לעיר כפי שהיא היום.
    וחוץ מזה, הבאצ'ו כל כך שומם בלעדיך…

  • current londoner  On אוגוסט 22, 2010 at 7:00 PM

    An excellent analysis. Well-done. Indeed, NYC lost its genuine passion and hunger and is a Capitalistic disney land, unlike Berlin and even London, which despite serving as a financial center still has something original to offer.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: