על "צימר מתחת לירח", של שמעון צימר, הוצאת "ספריית פועלים"

פורסם במוסף לספרות של "מעריב" באוגוסט 2010

מפגש עם ספר מוליד בקורא הביקורתי מחשבות. לעיתים, המפגש הזה מוליד התפוצצויות- זיקוקין של מחשבות, הנובעות מהחיכוך באחרוּת של הספר. היותה של היצירה הספרותית תחומה היטב בגיאוגרפיה של גבולות הכריכה; העובדה שמאחוריה עומדת כוונת מכוון של סופר, ויומרה שלו, שלעיתים יש לה כיסוי, לתמציתיות ומשמעות ואמירה, הופכות את המפגש עם האחרות של היצירה הספרותית לטעונה יותר, לעיתים, ממפגש עם האחרות של העולם. זאת מכיוון שהאחרות של העולם אינה תחומה אלא כאוטית; מאחוריה לא עומד "מחבר" אלא אקראיות; והעולם אפילו לא מתיימר להכיל משמעות ובטח לא להיות תמציתי. החיכוך ביצירה, שלעיתים מוליד את זיקוקי הדינור של המחשבה בקורא הביקורתי, הוא אחת מהנאות מקצוע הביקורת (בצד חשבון הבנק התופח והערכה גוברת והולכת מצד הוצאות הספרים הגדולות). והמעניין הוא שהתפוצצות המחשבות אינה קשורה בשאלה האם הספר טוב או רע. אין הכוונה בדברים הללו לאידיאולוגיה המתועבת של ה"קאמפ", לפיה מה שממש רע הוא ממש טוב, אלא שלעיתים ספר "רע" מוליד שורה של מחשבות שנובעות, בעיקר, מהניסיון להבין מדוע הוא רע כל כך.

ההקדמה הזו נועדה לחלוק אתכם את הרגשותיי ומחשבותיי בקריאת ספרו של שמעון צימר. הרגשתי שאין הרבה מה לומר על הספר הזה. כמובן, יכול להיות שזה בלק-אאוט ביקורתי, אינני פוסל את האפשרות, אבל ייתכן שזו גם תכונה אסתטית של הספר: הוא זורם וחלק ואין הרבה מה לומר עליו. וזה, אדגיש, בפירוש אינו ספר רע. זהו אפילו בפירוש ספר טוב, או לכל הפחות הגון במילוי התחייבות צד הסופר בחוזה שנכרת בינו לבין הקורא עם תחילת הקריאה, זה ספר המעניק הנאת קריאה פשוטה.

הספר מחולק לשלושה פרקי זמן: חורף, קיץ ושוב חורף, ומספר, בגוף שלישי, על חייהם של כמה דמויות, שהקשר בין חלקן אקראי. בחלק הראשון אנחנו מתוודעים לעיתונאית בת שלושים וחמש מבנימינה, המחליטה להיפרד באחת מבעלה, ולוקחת את ילדה בן העשר, אבנר, לבית מלון בתל אביב על מנת להתרחק ממנו; לזקנה בת שמונים היוצאת למסע לילי שיעדו לא ברור לה מבית האבות בו היא משוכנת; לבנה, גד, כבן שישים, עיתונאי לשעבר וכיום כותב נאומים לראש העיר. במהלך החלק הראשון בורח אבנר מאמו, פוגש בגד, המתאכסן גם הוא במלון בו שוכנים הילד ואמו על מנת להתרכז בעבודתו, ולבסוף נמלט אל הזקנה וחברה הזקן שמארחים אותו ללילה. הוריו מתאחדים לשעה בגלל הדאגה לשלומו. בהמשך נתוודע ליחסיו המעורערים של גד עם אשתו, לבריחותיו התכופות של אבנר מהבית בגין המריבות התכופות בין הוריו, למותה של הזקנה ועוד. הספר בעל קצביות מצוינת, נטול מהמורות ושומן. צימר גם מפגין רגישות רבה, ראויה לציון, ביחס לדמויותיו. למשל, בתיאור מצוקות הילד. ראו את החסכנות במשפט הבא, המתאר את תוצאות המרדף המשטרתי אחר הילד, שגנב תיק באחת מבריחותיו: "כשהוא מגיע סמוך לפתח המנהרה מצליח השוטר להניח יד על כתפו והוא עוצר ומתמסר לחיבוקו". הגניבה, כמו גם הבריחה שקדמה לה, היו אותות מצוקה, קריאה לסמכות הורית ולתשומת לב מחבקת, שמתגלמת כאן בדמות השוטר הרודף-מחבק. בקצה השני של סקאלת החיים, תיאורו של צימר רגיש לא פחות, בלוויית קומיות מעודנת: למשל, תיאור הזקנה היוצאת להרפתקה לילית כשבסל הקניות שלה מרק עוף שהיא מחפשת למי להעניק אותו. השילוב של גרוטסקה, הומור ורגישות, מוליד קטעים כדוגמת אלה, ממחשבות הזקנה: "היא חושבת על בית הקברות ועל חלקת הקבר שממתינה לה מתחת ללוח השיש, ופתאום היא נתקפת דאגה שיהיה לה קר באדמה. על הקור היא לא חשבה". השילוב הנ"ל מוליד גם סאטירה חרמניסטית: תיאור מצוקותיו ועלילותיו הארוטיות של גד, הגבר המזדקן, שהנן מצחיקות, מכמירות לב ומרתיעות בו זמנית. בכלל, ישנה כאן עמימות מוסרית מעניינת ביחס לדמויות, שמאפיינת סאטירה טובה: הגבר המזדקן דוחה ומעורר אהדה; אביו של אבנר חם ואלים בו זמנית; הזקנה מכמירת לב אבל מתברר שהייתה רודנית בחייה ביחס לבנה.

העמימות מאפיינת את הספר באופן כללי, הוא לא חד, וקשה למקם אותו ז'אנרית. יש בו יסוד מקביל לחוסר מוגדרות הטעם שמאפיין משקאות מסוימים. התוצאה בהתאם, כמו שאומרים עמיתנו המבקרים של תעשיית הבירה, היא מרירות נעימה.

ב

בביקורתו החיובית, ב – NRG, ציין עמיתי רן יגיל, ובצדק, את הקשר בין צימר למסורת שנות הששים והשבעים בפרוזה הישראלית, לשבתאי, קנז ולוין. הכתיבה במסורת הזו, כפי שכותב יגיל, מתמקדת באנשים מנוצחים. אולי זו הסיבה לאילמות הביקורתית שהזכרתי למעלה: הכתיבה טובה, אבל לא חורגת מהמסורת ממנה צמחה. ואולי הסיבה לשיתוק הביקורתי עמוקה יותר. לעיתים מבצבצת כאן התחושה המטרידה שבעזרת חיקוי מוצלח כתיבה טובה יכולה להיות "מיוצרת" באופן סדרתי. לאחרונה, התחושה הזו עלתה בחריפות בספר "אנשים טובים" של ניר ברעם. כפי שהתיאורטיקן הצרפתי בודריאר כתב פעם: ברגע שהמתחזה למשוגע מפתח סימפטומים של משוגע, ההבדל בין האמיתי לחיקוי נפרץ ואנחנו מסתחררים והולכים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידו  ביום אוגוסט 24, 2010 בשעה 7:30 AM

    ב"רע לתפארת" התיר שמעון צימר כל רסן, ויצא לו ספר יפהפה, שחורג לדעתי ממסורת המנוצחים עליה דיבר יגיל, או לפחות מביא אותה כמעט לידי פארודיה. לא קראתי אחרים שלו, אבל בזמנו לא הבנתי איך פנינה כזו זוכה לאדישות הביקורת ולמיעוט מכירות.

    "צימר מתחת לירח" נשמע לפי הביקורת הזאת מחושב יותר.

  • דפנה לוי  ביום אוגוסט 24, 2010 בשעה 1:45 PM

    כמו עדו אהבתי מאוד את רע לתפארת ואילו צימר מתחת לירח נקרא ולא השאיר שריטה. צימר יודע לספר סיפורים ובעיני סופר טוב רק שהפעם לא היתה לו התשוקה המספיקה

  • סיון  ביום אוגוסט 24, 2010 בשעה 8:47 PM

    יש לי שאלה: קראתי ביקורת על הספר בידיעות לפני שבוע, ולמבקר יוני ליבנה היו כמה נקודות בעד הספר.
    מותר לשאול אם אתה קורא ביקורות מקבילות ואם הן מעוררות בך מחשבות מחודשות על מושא הביקורת?

  • אריק גלסנר  ביום אוגוסט 24, 2010 בשעה 8:59 PM

    לסיון,
    אני משתדל לקרוא את עמיתיי המבקרים, בהחלט. ולעיתים מגלה זוויות מעניינות שלא חשבתי עליהן.
    אבל כל זה בתנאי שזה נעשה אחרי שכתבתי את הביקורת שלי. לפני כתיבת הביקורת אני משתדל לשמוע כמה שפחות על הספר על מנת לנסות לגבש את דעתי בצורה לא מוסחת. כך שיוצא שלעיתים אני לא קורא במכוון ביקורת שהתפרסמה לפני שכתבתי את זו שלי, וכך "מפספס" אותה.

    אגב, הביקורת שלי על הספר של צימר בפירוש אינה שלילית. היא אמביוולנטית.

  • סיון  ביום אוגוסט 25, 2010 בשעה 6:31 AM

    כן, לא התכוונתי לציין ביקורת חיובית לעומת שלילית אלא ביקורת שונה בתפיסה.
    על כל פנים תודה על התשובה הכנה.

  • אהרן  ביום אוגוסט 27, 2010 בשעה 1:27 PM

    ראיתי שיש לך כמה ביקורות ומאמרים בכתב העת "אודיסיאה" שמהם הבאת כאן רק את הביקורת על דוקינס.
    יש מצב שתביא לכאן עוד רשימות?
    כמו כן, קראתי משהו על איזה פרוייקט שיש לך שם איזה מכתב גלוי למערכת הארץ, האם נקרא את זה כאן?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: