שניים קצרים על גז וגזענות

1. פרשת חלוקת רווחי הגז ומסקנותיה הסופיות הממותנות של ועדת ששינסקי (כלומר, נוחות יותר לבעלי ההון מאשר מסקנות הביניים) – שאפילו הן, במיתונן, לא בטוח שייושמו ולא יטורפדו בכנסת – היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר שקרו בישראל בשנים האחרונות.

מצטייר כאן בצלילות לא שכיחה מאבק מעמדי.

אחת הסיבות לצלילות הזו הוא המאבק שמתנהל בכנסת בין נבחרי הציבור מחד גיסא ונבחרי הציבור+לוביסטים של חברות הגז מאידך גיסא. בדרך כלל השוק מתנהל כביכול מחוץ לדמוקרטיה. הוא דבר מה ניטראלי. שאין מה לעשות מולו. הוא לא מפריע לאף אחד ולכן לאף אחד אסור להפריע לו. הוא אוטונומי.

ואילו כאן מתבהר בצלילות איך השוק מנסה, חזיתית, לבלוע את הדמוקרטיה. איך הדמוקרטיה יכולה בעתיד להצטמצם לזכותם של העניים לישון מתחת לגשר, כניסוחו הסרקסטי של מארקס.

אבל מה שמוסיף באופן דרמטי לצלילות המאבק המעמדי, שהתערפל כל כך בעשורים האחרונים, היא העובדה שמדובר כאן בכלכלה ישנה. יש משאב טבע. גז. משהו שניתן להריח אותו אם לא למששו. לא מדובר כאן בספקולציות פיננסיות מסובכות. לא מדובר כאן בטכנולוגיה מתוחכמת שהאדם ההדיוט מתקשה להבינה.

יצחק תשובה מזכיר את "הברונים השודדים" של שלבים מוקדמים יותר בקפיטליזם (הקפיטליסטים האמריקאים הגדולים של סוף המאה ה-19; למשל, אלה שעליהם נסב הסרט "זה ייגמר בדם"). אם נציב אותו, נגיד, מול מארק צוקרברג. צוקרברג שלכאורה לא לוקח כלום מאף אחד (צוקרברג קודח בזמן הפנוי שלנו ושואב אותו; הוא משתמש בפיתוי ולא בכוח לוביסטי).

2. הקמפיין הלא רשמי נגד הגזענות, למשל זה של עמודי הפובליציסטיקה של עיתון "הארץ", הוא פרויקט חביב אבל בעיניי חסר ערך.

אסביר: לטעמי, יש להבין שהגזענות הישראלית החדשה, שנאת הזרים והערבים ואף "השמאלנים", נובעת גם מטמטום ואטימות ודמגוגיה של המחוקקים דהאידנא (כמו גם מטמטום וקהות-חושים של חברה מותקפת גירויי מדיה מגוונים; זו גזענות מטומטמת והלומה של "פני שטח", לא גזענות מושרשת ותהומית), אבל התפשטותה בחברה נובעת מחוסר ביטחון אישי כלכלי+היעדר זהות קולקטיבית. במילים אחרות, בניגוד למראית העין: אין כאן עדות מדאיגה לעודף של זהות קולקטיבית אלא דווקא להיעדרה.

ויש קשר בין שני המרכיבים שמניתי: בחברה שבה אתה סובל מחוסר ביטחון אישי-כלכלי, כלומר בחברה תחרותית באופן קיצוני, הזהות הקולקטיבית מתכרסמת והולכת מבפנים.

או אז, כשאתה לא בטוח בגורלך האישי ולא בטוח בזהותך הקולקטיבית, בשיוכך הקולקטיבי, כשאתה בחרדה קיומית כזו, כשאתה מעורער, אתה ממהר לפצות על זה בהגדרות "חזקות" והיסטריות של זהותך ושיוכך: אני בתחרות עם כל היהודים האחרים, אני לא יודע איך ייראו ימי הזקנה והפנסיה שלי בקרב כל היהודים האחרים, אני מרוויח רק 4000 שח בחודש בקרב כל היהודים האחרים, אני חסר דירה בקרב כל הבַּלֶבַּתים היהודים האחרים, ולכן אכריז ביתר תוקף על שייכותי ליהודים האחרים.

אי אפשר להיות נגד גזענות בחברה הישראלית בלי לרצות לשנות רדיקלית את עוצמת התחרות בחברה הישראלית ואת חלוקת העושר בה (ואפילו, יש לשער, אי אפשר להיות נגד גזענות בלי לאהוד סוג מסוים של שייכות קולקטיבית לאומית שתעניק ביטחון עצמי וזהות יציבה יחסית, שהם המבוא והמפתח לנדיבות כלפי האחר).

זו הרי הייתה המסקנה ממלחמת העולם השנייה שהביאה להולדת מדינת הרווחה. המסקנה הזו נשכחה והלכה בעשורים האחרונים, כורסמה והלכה. חלוקה לא שווה באופן קיצוני של העושר בחברה+תחרות לא מרוסנת הם אלה שהביאו לעליית הפאשיזם.

לכן, כל פובליציסט (נגיד, גדעון לוי) שמתפלץ מהגזענות בחברה הישראלית, צריך לתמוך בהקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית ראויה לשמה, לפחות באותו להט שהוא מגלה במאמריו נגד הגזענות. אחרת, הוא וכל הפובליציסטים האנטי-גזעניים הדומים לו, יהיו לא יותר מאידיאולוגים של הניאו-ליברליזם, שמציעים לחברה הישראלית ניתוח פלסטי ("להילחם" בגזענות) בעוד היא זקוקה לכימותרפיה.

תוספת מאוחרת בעקבות חלק מההערות:

אני רוצה להוסיף דיוק לטיעון שלי: גם אם ייתכן שאת הגילויים הגזעניים ניתן לייחס לגורמים שפעלו גם בעבר, כלומר שמבחינה זו "אין כל חדש תחת השמש", הרי שאת האדישות של הציבור הרחב לגילויים הללו ניתן לייחס למשיכת כתף של אלה שכל העניין אינו נוגע אליהם, כי הם עסוקים בהישרדות או בהתמודדות עם חזונות מבעיתים של התמוטטות כלכלית. הצווחות נגד גזענות נשמעות באוזניהם כלא רלוונטיות ולא מגייסות מתוכם את אותה השתתפות רגשית, את אותה אמפאטיה לחלש ולזר, את אותה הגינות בסיסית, שמצויות אצל מי שביטחונו האישי מובטח.

בספר "למאטיס יש את השמש בבטן", של יהודית קציר, ספר לא טוב במיוחד (בניגוד ל"סוגרים את הים" המוצלח), יש בכל זאת משפט אחד שאינני יכול לשכוח: "הישמר מלהזדקק לרחמיהם של אלה הזקוקים לרחמיך". נדיבות רגשית קשה לחלץ ממי ששרוי בעצמו במצוקה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נחום  On ינואר 5, 2011 at 12:18 PM

    אהבתי מאוד את הניתוח שלך. כשאתה כותב פשוט ומובן, אתה זוכה להתיישב על הלב הרבה יותר מאשר כשאתה מצטט פילוסופים עקלקלים ומתפלמס איתם.

  • איה מינסטר  On ינואר 5, 2011 at 12:39 PM

    צוקרברג גונב את הדעת. תשובה גונב משאב טבע. ואם כבר גנבות, אז אני "מעדיפה" את צוקרברג, כי מולו יש לי נשק ברוך השם אני יכולה לא לשתף פעולה או להתגונן

  • ארז  On ינואר 5, 2011 at 2:28 PM

    תיקון לסעיף 1: נאמר, גם לעשירים וגם לעניים אסור לישון מתחת לגשר (ונדמה לי שלא מרקס אמר את זה, אבל בזה אני לא בטוח).

    (וסעיף 2: בהחלט)

  • אסתי  On ינואר 5, 2011 at 3:00 PM

    גזענות מטומטמת וקהת חושים. – בדיוק ככה.

    לניתוח המצויין הזה היה כדאי לצרף את הסיכול הממוקד שהמדינה הזו עשתה בשני העשורים האחרונים בחינוך ובתרבות – מה שהביא ליצירת אותה קהות חושים מטומטמת. כי ללא שאיבת המוח שבוצעה בהצלחה כה גדולה ע"י שרי החינוך והתרבות אי אפשר היה להגיע למקום הזה של חוסר יכולת הציבור לניתוח הכי בסיסי של מצבו.

    • arsitectura  On ינואר 5, 2011 at 11:51 PM

      גם בראשית שנות השמונים, בדיוק לפני עשרים שנה, הציף את ישראל גל עכור של גזענות.
      כך שהפגיעה בחינוך ובתרבות בשני העשורים האחרונים כנראה אינה קשורה לעניין.

      • דודי  On ינואר 6, 2011 at 8:51 AM

        ברוח טיעוניו של אריק גלסנר, אפשר לייחס את הגל ההוא להשלכות האינפלציה, שערערה קשות את הביטחון הכלכלי של שכבות רחבות. אבל אני לא משוכנע בעצם קיומם של הגלים האלה.

  • בועז  On ינואר 5, 2011 at 5:35 PM

    מאידך תשובה מוכר מוצר אמיתי שממנו ניתן להפיק אנרגיה וחשמל צרכים אמיתיים. גילוים ויצורם דורשים השקעות עתק, לקיחת סיכונים, יזמות, ויכולת ארגון. צוקרברג מוכר בידור, לא לוקח סיכונים, ובנה מערכת ש 10 מתכנתים יכולים ליצור בחודש.
    אפרופו גזענות אפשר להוסיף את שנאת העשירים והמצליחים לרשימה,(גם את החרדים שכחת מעניין למה?) או במילים אחרות כל אחד והשנאה שלו.

  • אריק גלסנר  On ינואר 5, 2011 at 6:20 PM

    לבועז
    יש הבדל בין קבלת רווחים כמידת הסיכון לבין חזירות וחמדנות. התחושה היא שהמקרה הזה חרג מקבלת שכר על עמלך ונטילת סיכוניך. הרווחים המדוברים כאן הם עצומים וחוסר-ההתפשרות והנוקשות של בעלי ההון כאן פנומנאליים. אגב, אפילו מבחינה תדמיתית, לו הייתי יועץ תקשורת שלהם (ברר לי, אגב) הייתי ממליץ על גילויי התגמשות. יש משהו לא נעים בחוסר הפשרנות הקיצוני והבכיינות שמגלים בעלי ההון בסוגיה הזו.

    כמו כן, המעורבות הבוטה של לוביסטים וכיפוף בפועל (וכיפוף מסתמן עתידי) של מסקנות וועדה מקצועית ונבחרי ציבור מעוררים דאגה חמורה.

    תשובה יכול לקנות סניגורים מתוחכמים יותר מרוב נבחרי הציבור שלנו. וזה מדאיג.

    את הערתך האניגמטית לגבי החרדים לא הבנתי (יש טאוטולוגיה במשפט שלי, נכון). אינני שונא אותם.

  • עמיחי  On ינואר 5, 2011 at 8:17 PM

    מצויין, אריק. ניתוח מעולה ל(ספק)גזענות שכה מדברים עליה לאחרונה. תודה, איש!

  • אמיר  On ינואר 6, 2011 at 4:21 AM

    אכן ניתוח נהדר וקולע (לדעתי). עם זאת, האין הארץ/גדעון לוי גם הם מבחינת תגובה לאותה חוסר בהירות ? בשל כך איני רואה אפשרות לצפות מגדעון לוי (או אפילו מ"הארץ") לתמוך בניסיון ליצור מרכז חדש לחברה הישראלית וכמובן שחבל, חבל מאוד שכך הם פני הדברים.

  • דוד  On ינואר 6, 2011 at 6:08 AM

    הניתוח על גזענות מעניין אך מוטעה לדעתי. לא ברור לי עד כמה קווי העומק שאתה מותח בין ההיפר קפיטליזם להתבטאויות הגזעניות הם פרי של תובנה בהירה. זה אמנם מפתה לחשוב כך אבל אני חושב שחוסר ודאות כלכלית ותחושה של תחרות התקיימו גם לאורך עשרים השנים האחרונות, גם אם בעוצמה נמוכה יותר, ואין בהבדל הזה כדי להסביר את הגל הנוכחי. בוא נגיד שבאופק האוטופי זה אמנם מתחבר- אם חלוקת העושר תהיה הוגנת אז יהיו בני אדם טובים יותר וגזענים פחות, אבל לא מעבר לזה.
    לדעתי, התשובה פשוטה יותר- האינטרנט הוא אמצעי התקשורת האמיתי ביותר, מאחר והוא הפלורליסטי והכי פחות מסונן. קבוצות שלמות שלא ניתן להן ביטוי, או שנציגיהן תמיד התבטאו בהתאם לנורמות שנכפו ע"י קבוצו אחרות, יכולות לפתע להשמיע את קולן ולכן שומעים גם הרבה יותר קולות ברורים נגד הומוסקסואליות, למשל.
    בקיצור- "עכשיו אפשר להגיד בגלוי את הדברים שתמיד חשבנו".
    לראייה- הגזענות הזו ברובה מילולית ולא מלווה במעשים והפגנות, פרט לאותם שוליים ימניים שתמיד עשו בלאגן. מה שכן השתנה ברמה המעשית זו התעוזה של חברי כנסת לבטא את דעתם הלא פוליטיקלי-קורקט בפומבי, ומכאן הצעות חוק אלו ואחרות.

  • אריק גלסנר  On ינואר 6, 2011 at 8:06 AM

    לארסיטקטורה ולדוד: אני מסכים שישנם עוד משתנים שצריך לשקללם בניסיון להסביר את הגל הנוכחי. לא הפחות בהם הוא האינטרקציה בין המדיה עצמה להתרחשויות כאלה: לשני הצדדים יש אינטרס ליצירת אירוע מדיה. אבל בהחלט ישנם עוד. אני דיברתי בעצם על סוג של פונדמנטליזם, והרקע לפונדמנטליזם הרבה פעמים הוא חוסר ביטחון קיומי. וזה האחרון נובע לדעתי בחלקו הלא קטן ממציאות כלכלית קשה ותחרותית.

    • דודי  On ינואר 6, 2011 at 8:48 AM

      איך יודעים שהחברה עוברת גל גזענות? תופעות של גזענות קיימות מן הסתם כל הזמן. האם ה"גל" אינו למעשה עניין חדשותי גרידא?

      זכור לי מחקר שנעשה על עיר אמריקנית כלשהי, שעיתוניה דיווחו קיץ אחד על "גל פשיעה". התושבים, בעקבות הדיווחים, קיבלו את גל הפשיעה כנתון, אע"פ שבדיקה ברישומי המשטרה לא העלתה היה שינוי משמעותי בכמות הפשעים, או בחומרתם.

  • נטליה  On ינואר 6, 2011 at 10:22 AM

    הקשר בין ההיפר קפיטליזם לגזענות קיים, אך לא ממצה. אתה מתעלם טוטאלית מהאידיאולוגיה הציונית, שבמשך שנים מפמפמת את הסלידה מהאחר שאינו יהודי (דוגמה – יהודים לא יכולים להתחתן בארץ עם לא יהודים. עוד דוגמה – התעמרות בגדה בשאינם יהודים), בלי קשר לתהפוכות הכלכליות.

  • אריק גלסנר  On ינואר 6, 2011 at 11:06 AM

    לנטליה,
    זה נכון שיש קשר בין לאומנות לגזענות. אך התחושה שלי שהגל האחרון אינו נובע מהאידאולוגיה הציונית המקורית (שאותה אני אוהד, אגב, למען הגילוי הנאות; וגם, צריך להבחין בין גזענות לבין סלידה לאומית שהייתה קיימת למשל בין גרמנים לצרפתים עד מלחמת העולם השנייה. יש הבדל חשוב; קל וחומר שצריך לזכור את המניעים המקוריים של חוק השבות, שלא היו גזעניים כלל וכלל. כיום, ייתכן שהמצב השתנה), אלא דווקא מהיחלשותה ולכן "חיזוקה" באלמנטים היסטריים של גזענות. כלומר, גם "הציונות" העכשווית בגילומיה הקיצוניים היא תולדת הפונדמנטליזם ואינה לאומיות במובנה המקורי.
    כמו כן, ייתכן אטביזם, המשכיות, ב"צורה" של שנאת זרים, בעוד ה"תוכן", הלהט החדש המוזנק אל אותה "צורה" נובע ממקור חדש, שהוא לטעמי אי היציבות (הכלכלית; אבל יש יסודות אי יציבים נוספים בחברה המערבית הכללית היום)

  • אסתי  On ינואר 6, 2011 at 2:18 PM

    והרשוני לחזור כמו קאטו הזקן לעניין החינוך הותרבות ולהתלות בתוצאות של משרד החינוך , כלומר התלמידים
    ולצטט את הכתבה שהיתה ראשית לשתי דקות בווי-נט ברגעים אלו:
    הדברים החמורים שאמר בשבוע שעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, ד"ר צבי צמרת, שתיאר את תלמידי ישראל כ"דור חסר פוטנציאל" וככאלה ש"אינם יודעים לקרוא טקסט מנוקד ולא מכירים מילים", הצליחו לעורר דאגה בקרב רבים. מי שדווקא לא הופתעו מטענותיו הם מומחי לשון ופדגוגיה, שמתריעים כבר תקופה ארוכה על הליקויים בשיטות ההוראה ועל החידושים הטכנולוגיים, שבין כה וכה מביאים לדילול השפה של הדור הצעיר בישראל.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4008793,00.html

    ואל תגידו לי שאין קשר בין זה לבין הגזענות המטומטמת, העילגת והחפה מכל חשיבה מינימלית

    • עידו  On ינואר 6, 2011 at 9:30 PM

      האמת, נכנסתי לכתבה וזה נשמע כמו הולך ופוחת הדור של כל דור… אז לא ידעו מה זה שיעור הילודה, נו. יש ויש. יש גם ילדים מבריקים. תלוי באיזה בית ספר. הדיבור על "מערכת החינוך" מחביא, מאחה, מאגד כל-כך הרבה תופעות. למעשה אפשר להצביע עליו כדיבור אידיאולוגי (סליחה, אני קורא אלתוסר עכשיו). איך אפשר להשוות את הדמוקרטי בחדרה לממלכתי בראשון? את תלמה ילין בתל-אביב לטכני בלא יודע איפה? אין כזה דבר "מערכת החינוך". זאת פיקציה של עיתונאים לא מעודכנים.

  • מומלצי הבלוגוספירה  On ינואר 13, 2011 at 2:49 PM

    אני מסכימה עם חברי דלעיל.
    הגזענות היא סימפטום קיים מזה דורות, שצץ לגבהים הרבה יותר בעידן התקשורת האלקטרונית של זמננו.
    ניתוח בהחלט מושך למחשבה…
    מומלץ במאמרים
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/201-131.html

    אסתי כ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: