על "האינסופיים", של ג'ון באנוויל, הוצאת "ידיעות אחרונות"

פורסם במוסף לספרות של "מעריב" בפברואר 2011

הספר הזה אינו דומה ל"המוקצה" ו"תיק הראיות", שני ספריו החריפים והמעולים של הסופר האירי ג'ון באנוויל (נולד ב-1945), שתורגמו לעברית; ספרים העוסקים באופן מזהיר באנשים רקובים. הוא דומה יותר בריאליזם המשתהה שלו ל"הים", ספרו המתורגם הנוסף של באנוויל, והפחות טוב משני האחרים (שזכה עם זאת ב"בּוּקר"; אגב, גם "אמסטרדם", ספרו החלש להתמיה של חתן פרס ירושלים השתא, איאן מקיואן, זכה בבוקר, כך שפרסים בריטיים צריך לקחת עם מלח וכשהלשון בלחי). אך הוא פחות מוצלח גם מ"הים". הכישרון של באנוויל, המתגלה גם בספר הנוכחי, עצום, אבל הספר הזה, בחשבון אחרון, הנו החמצה רבתי.

בחבל ארץ שהנו כמדומה אירלנד, וכמדומה בעתיד הלא רחוק (ישנה איזו עמימות לגבי הזמן ההיסטורי בו מתרחש הרומן), בבית אחוזה גדול שנקנה מאצילים שירדו מנכסיהם, מונח על ערש דוויי, בתרדמת, אדם גוֹדלי. גודלי הוא מתמטיקאי גאון, ששמו נודע בכל העולם בעקבות פריצות הדרך המדעיות-פילוסופיות שלו. אל הבית נאספים כל בני המשפחה: אשתו, בתו ובנו, וכן אשתו של הבן ומחזרה של הבת, עוזרת הבית והחצרן ועוד אורח מסתורי. המְספר של רוב הרומן אינו אחר מאשר האל היווני המשעשע והזדוני, הֶרמס, הבא ללוות את נשמתו של אדם אל השאול. בליוויו של הרמס אנחנו גם עוברים בין הדמויות, על מחשבותיהן, רגשותיהן ויחסיהן ההדדיים, ושומעים ממנו הערות רבות ומעניינות על ההבדלים בין האלים לבני התמותה. הרמס הוא ריאליסט סבלני, והוא אוהב תיאורי נוף, מזג אוויר, חפצים ומבנים, המסופרים באופן מענג למדי אם כי לעתים (רחוקות) מתיש.

קצבו של הרומן אטי אך כישרונו הגדול של באנוויל הופך את הקריאה למהנה. ההחמצה מתחילה להתמחש רק כשעובר הקורא את מחצית הספר והדרמה, שכמדומה הובטחה ולכן גם חיכה הקורא בסבלנות, אינה מפציעה. הספר מבשיל לאט מדי, מאוחר מדי ובסופו של דבר אף מעט מדי. נדמה שבאנוויל לא היה סגור על הדרך הנאותה בה יש לסגור את ספרו: האם בהתפרצות של דרמה משפחתית עזה? האם בחשיפת ההשלכות ההרסניות של המטפיזיקה שהציע המתמטיקאי המנוח לעולם, שרמזים מעורפלים לה מפוזרים לאורך הספר? האפשרות האחרונה קשורה להחמצה העיקרית של הספר, ההחמצה הרעיונית. באנווייל רצה לומר משהו חשוב מאד בספר הזה אבל לא הצליח לאמרו. הדבר החשוב הזה מנמק לאחור את הבחירה החיננית, אך שנדמתה כשרירותית, לספר את הסיפור מבעד לעיני האלים.

בהתחלת הקריאה חשבתי שבאנוויל מנסה לחקות את וולבק של "החלקיקים האלמנטאריים", בכך שגיבורו הראשי הוא מדען גאון שהציע לאנושות דרך חדשה. להשערה הזאת שלי סייעה ידיעתי החוץ-ספרית שבאנוויל הוא הסופר החשוב ביותר שיצא בשלב מוקדם להגנתו של וולבק (אולי שהותו של וולבק באירלנד הפגישה ביניהם), והדגיש את חוש ההומור המיוחד של וולבק במאמר שכתב עליו. אבל לאט לאט הסתבר לי שבמובן מסוים זה ספר, או ניסיון לספר, הפוך ל"החלקיקים האלמנטאריים": גאולת האנושות לא תבוא מהמדע.

במהלך הרומן נוצרים באופן מכוון דמיון ואף זהות בין המדען לבין האלים היוונים. האמצעי הפשוט ביותר שבאנוויל משתמש בו ליצירת הדמיון והזהות הוא הענקת גוף ראשון לאדם גודלי המדען, בצד הרמס, המספר הראשי של הספר, כך שכמה פעמים מטושטש המעבר מהמדען הגוסס לאל. אמצעי נוסף הוא הדגשת אי היכולת לאהוב שמאפיינת את האלים ואת המדען כאחד.

הרעיון שבאנוויל רצה לבטא הוא כמדומה זה: האלים הם אינסופיים, ולפיכך האמונה בהם ניכּרה את האדם בן התמותה מעצמו (כמו שניסח זאת כמדומני הפילוסוף הגרמני המטריאליסט, לודוויג פוירבאך, בעקבות הֵגֶל). באופן דומה, גילויי המדע המודרני: העמקת הידע האנושי עד לחלקיקים הקטנים ביותר, הגדלתו עד למרחבים העצומים ביותר, פרישתו עד לקצה הזמן הרחוק ביותר, כבר אינם אנושיים. החקירה המדעית הזו, והיישומים הטכנולוגיים שהיא מולידה, מנכרות גם הן את האדם בן התמותה מעצמו. הרעיון האדיר המבצבץ כאן הוא שאולי ההומניזם היה פסק זמן מבורך אך מזערי בהיסטוריה, בין שלטון הדתות באנושות לבין שלטון המדע בה, קרי שלטון עבודת הדורות האינטלקטואלית שנקרשה וכעת מתייצבת כנגד האדם ורומסת אותו תחתיה. ההתקדמות המדעית כבר אינה אנושית; היא אינה מובנת לאדם הפשוט אך גם לא מותאמת ליכולות המנטאליות, הרגשיות והפיזיות שלנו.

הנושא הזה כביר. אך רק ניצנים שלו פותחו ב"האינסופיים".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: