על "עלייתו של הכסף", מאת ניאל פרגוסון, הוצאת "עם עובד"

פורסם במוסף לספרות של "מעריב" בפברואר 2011

ניאל פרגוסון (מוזר ששמו תורגם ל"ניל"; ישנן גם תהיות נוספות במהלך קריאת התרגום), הוא היסטוריון צעיר (יליד 1964), סקוטי במקור, שמלמד כיום באוניברסיטאות עלית בארה"ב ומתמחה בכתיבת סיפורים היסטוריים רחבי יריעה, באופן נגיש אך לא פופוליסטי. בהנאה קראתי בעבר את ספרו (שטרם תורגם) על עלייתה ושקיעתה של האימפריה הבריטית. כעת (כלומר ב-2008), בעיתוי מוצלח בגין המשבר הכלכלי, הוא כתב את הספר הזה, על ההיסטוריה הפיננסית של העולם. הספר מחולק לששה פרקים העוסקים (לפי הסדר הזה) במערכת הבנקאות וההלוואות, באגרות חוב, בשוק המניות, בביטוח, בנדל"ן ובארה"ב/סין. הפרקים משרטטים את התפתחותו ההיסטורית של כל אחד מהתחומים השונים שהם מתמקדים בהם, ומגיעים עד להווה ולמשבר הכלכלי האחרון.

העמדה של הספר היא עמדה שניתן לכנותה ניאו-ליברליזם נאור. כמו, למשל, עמדתו של מגזין הדה-מארקר במיתוגו החדש, האנטי-טייקוני. מילטון פרידמן, לדוגמה, מאבות הניאו-ליברליזם, נוכח בספר באופן בולט יחסית ומוזכר באהדה. פרגוסון אינו מה שמכונה "היסטוריון ביקורתי". בספרו המוזכר על האימפריה הבריטית, ועל רקע הבון-טון האנטי-קולוניאליסטי השורר במדעי הרוח, הייתה עמדתו מרעננת: האימפריה הבריטית הייתה לדידו לא רק מנגנון ניצול ועושק, היו לה בהחלט שעותיה היפות. בספר הזה אני מוצא את עמדתו האידיאולוגית של פרגוסון אנמית.  "אני עצמי למדתי רבות בעת כתיבת ספר זה, אולם שלוש מהתובנות שרכשתי בולטות במיוחד. הראשונה שעוני אינו תוצאה של ניצול העניים בידי אנשי כספים חמדנים. הוא קשור הרבה יותר למחסור בגופים פיננסיים, להיעדר בנקים, ולא לקיומם. רק כאשר תימצא להם גישה למקורות אשראי יעילים יוכלו הלווים להימלט מלפיתתם של כרישי ההלוואות, ורק כאשר החוסכים יוכלו להפקיד את כספם בבנקים מהימנים ניתן יהיה להפנותו מן העצלים אל החרוצים או מן העשירים אל העניים". אבל בעקבות המשבר הפיננסי האחרון, ובעצם בעקבות החיים שלנו בעשורים האחרונים תחת הכיבוש הניאו-ליברלי, מתחשק להאזין דווקא לרעיונות רדיקליים יותר. כגון מה בדיוק מיוצר בחברות השפע המערביות? האם מה שמיוצר חיוני? איך הפכה כלכלת הפיננסים המערבית לסוג של קזינו ברישיון? האם אנחנו עובדים יותר מהורינו? האם השיטה הקפיטליסטית עצמה מניבה אושר? האם אכן אין לה אלטרנטיבה?

אך, אם נשים בצד את האידיאולוגיה של המחבר, האם הספר טוב?

פרגוסון כותב בהקדמה כי "אחת המטרות של ספר זה היא אפוא להציע לקורא ההדיוט מבוא לפיננסים, ובמיוחד להיסטוריה פיננסית. אחרי ככלות הכל, עובדה מבוססת היא שחלק נכבד מכלל הציבור בעולם דובר האנגלית הוא בור בכל הקשור לפיננסים". נדמה לי שיהיה הוגן לומר שבמשימה זו פרגוסון לא עומד. למשל, סוגיית הצמדת הכסף למצבורי הזהב שברשות המדינות השונות, מה שכוּנה "תקן הזהב", ואחר כך ניתוק הכסף ממנו, כל זה אינו מוסבר באופן בהיר ל"קורא ההדיוט". בהערת אגב: הבנת עולם הפיננסים העכשווי מסובכת למדי ויש אכן צורך בכותבים בעלי יכולות הנהרה להשכלתם של האזרחים הפשוטים. אבל מותר גם לשאול שאלת תם: כיצד הפך האדם המערבי ל"הומו-אקונומיקוס", קרי לאדם שצריך להבין מערכות כלכליות מסובכות ולהשקיע חלק ניכר מחייו ומהפנאי שלו להבנה זו?

בכל מקרה, החלקים ההיסטוריים כאן, ואף מה שניתן לכנות התודעה ההיסטורית, מעניינים מאד וכתובים היטב. פרגוסון יודע לספר סיפור (היסטורי) באופן שאינו מרדד. מרתק, למשל, תיאור הולדתו של שוק המניות בהולנד בתחילת המאה ה-17 (חברת המניות הראשונה היא "החברה ההולנדית המאוחדת להודו המזרחית" המפורסמת). מרתק, לדוגמה, העיסוק בגלובליזציה של שלהי המאה ה-19, שהייתה מקיפה לא הרבה פחות מהגלובליזציה בזמננו, והובילה, כזכור, למלחמת העולם הראשונה. זו סוגיה היסטורית שיש לה השלכות מפחידות ופרגוסון מציגהּ באופן מעניין. התודעה ההיסטורית של פרגוסון מתבטאת, למשל, בדיון על סין וארה"ב, דיון שמוביל לקביעה כי "אנו חווים את אחד השינויים המדהימים ביותר אי-פעם במאזן הכוחות הפיננסיים העולמיים; קץ עידן שתחילתו לפני יותר ממאה שנה, כאשר דוברי האנגלית הכתיבו את הקצב הפיננסי של הכלכלה העולמית".

בתמצות: פרגוסון הוא היסטוריון מעולה ופדגוג בינוני ומטה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  On פברואר 19, 2011 at 8:21 PM

    שמעתי על הספר הזה, טרם קראתיו. אני תוהה אם הוא עוסק במקום שתופסת החשבונאות היצירתית של ימינו.

  • אריק גלסנר  On פברואר 19, 2011 at 10:28 PM

    מה כוונתך בחשבונאות יצירתית?

  • אהרן  On פברואר 23, 2011 at 4:33 AM

    הסוציאליזם שלך יוצא מכל החורים. אפשר לחזור בשאלה גם בלי להעריץ את הרומנים המשעממים של שבתאי ולהמיר את גרפומניית האב והבן קוק בפורנוגרפיית הסוציאליזם.
    רואים שלא הבנת מילה מספרו של לאש על הנרקיסיזם ומאמרך עליו היא אולי המאמר הגרוע ביותר שקראתי ממך אי-פעם.
    כלכלה היא עסק קשוח והנחת המוצא היא שככל שהשכלתך גבוהה יותר בעניינים כלכליים תוכל לנצל את החירות הכלכלית לטובתך. זה שאתה מעדיף ללקק לשבתאי במקום ללמוד כלכלה זה בעיה שלך, לא של פרגוסון.

    וכן, עבודה היא ערך ולפרנס בטלנים עלול להרוס את ערכי החברה והביקורת שלך על גלדוול הייתה בושה ואולי חוזרני בי מלעיל ומכתיר את מאמרך כאן ועל גלדוול כמאמרך הגרועים ביותר. עוד יותר מאשר הבוסר במקור ראשון שהיה לו מקום כבוסר.

  • אריק גלסנר  On פברואר 23, 2011 at 11:02 AM

    אהרן אני מבין שאתה נסער…
    בכל אופן אני לא חושב שכתבתי שעבודה אינה ערך חשוב. אני מתלבט בנושא בעצמי.
    אגב, אחת ההתקפות המעניינות על המרקסיזם שנעשו משמאל – זו של בודריאר ב"מראת הייצור" – יצאה נגד ערך העבודה והפוריטניות שקיימים ומקודשים במרקסיזם עצמו, לא רק בשורשי הניאו-ליברליזם הפרוטסטנטיים, שאתה שטוף בו, כמדומה.

  • אהרן  On פברואר 23, 2011 at 1:59 PM

    אם היה סער הוא נבע מהצורך להחזיק עצמי ער, תהיה בטוח שזה לא קשור לחרטא שלך כאן. בדרך כלל אני מחבב את הכתיבה שלך, בעיקר עקב המחוייבות להנחות מוצא מנומקות. אולי הטוב ביותר שלך הוא לדעתי העניה מאמרך המבריק על דן מירון למול ברונובסקי שלמדתי מזה רבות.

    ואם מישהו שטוף כאן במשהו זה אתה בשמאטעס סוציאליסטים אופנתיים שהמרת בהם את הזבל הקוקניקי. וגם תעשה טובה תקרא קלאסיקות פילוסופיות ויצירות הסטוריות בסיסיות במקום את הקשקשנים הצרפתיים שאם הם כבר מואילים להגיד משהו זה בדרך כלל משהו שכבר נאמר. בשביל הערתך הבנאלית על מרקס איננו נזקקים לצרפתים זה לדוגמא הבסיס של יעקב טלמון ב"המשיחיות המדינית".

    ככלל, כל הביקורת השמרנית כנגד הרדיקליות מתבססת על ההבחנה בין המרקיסיסטים הישנים שהתחייבו לביקורת מנומקת ואלטרנטיבית, מכאן היררכית, לבין אסכולת פרנפורט שבהדרגה פנו לחבק את זרם הסער הסובייקטיביסטי ואוטופיסטי. וראה הספר של אשהיים על מורשת ניטשה ואבחנתו בין לוקאצ' שתיעב את ניטשה לבין ממשיכיו.

    והנה פשיטא שהביקורת שלך על הקפיטיליזם הינה סובייקטיביסטית ורצון לייחוד עצמי, ולו בשם העובדה שאינך יודע כלום על כלכלה, ואינה ראויה לשם ביקורת כפי שספרי 'חברך' אלמוג בהר אינם ראוים לשם ספרות.
    שניכם רוצים ליחד עצמכם ואם תמשיך לחרטט כאן על כלכלה ללא ידע בתחום אפסיק לקרוא את הבלוג בלי נדר.

  • אריק גלסנר  On פברואר 23, 2011 at 2:26 PM

    אהרן, אני מבקש שתבדוק את עצמך האם הניסוחים הבוטים שלך אינם מוגזמים ולא הולמים, וייתכן ואף עוצמתם אינה קשורה אלי ונובעת ממקומות אחרים. בלי קשר לאיכותם של טיעוניי בעיניך – טיעוניי שבהחלט יכולים להיות חלשים או אף מופרכים, בלי ידיעתי – אופי ההתנסחות שלך פוגעני.

  • יניב  On מרץ 23, 2011 at 12:02 AM

    אהרן, אתה מתלהם. לא מכובד.
    אריק, אל תקח ללב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: