פגישה עם וולבק

פורסם במגזין "מוצ"ש" של "מקור ראשון"

בשבוע שעבר הוזמנתי לארוחת ערב בבית שגריר צרפת עם הסופר מישל וולבק שביקר בארץ וזכה לקבלת פנים חמה, כמעט ממלכתית. נדמה לי שמאז שישבתי עם אמי ב-1994 בתיאטרון הקאמרי לצפות בהצגה "גורודיש", ובשורה לפני ישבו יצחק ולאה רבין – כך שהבליחה המחשבה מה היה לו היה מתנקש יושב במקומי (ככלות הכל הנשיא האמריקאי לינקולן נרצח בתיאטרון!) – לא שהיתי מימיי בקרבה כזו לאישיות בינלאומית. וולבק, סופר חשוב, אולי הגדול בדורנו – כשציטט בפניו המו"ל העברי שלו, שרון רוטברד, את הטענה שלי בדבר חשיבותו, הרהר וולבק מעט ואז אמר לי באנגלית מצורפתת משהו שלא בדיוק הבנתי, אבל לאור חוש ההומור הממזרי והקודר של הסופר, נדמה היה לי שהוא העלה שם של סופרת, אלמונית לדידי ואולי בכלל, שהיא-היא הגדולה בדורנו! – הותיר בי רושם גדול. תראו, אני מתעב  את מוסד הסלבריטאות. יש משהו אנטי-דמוקרטי באופן עמוק במוסד הזה, שמבטא – ביחד עם הערצת העשירים וכמובן גידול הפערים המעמדיים הריאליים – סוג של חזרה לאריסטוקרטיה ואפילו לפיאודליזם. בקיצור, הפיכתו של וולבק לסלבריטאי לא אהודה עלי. אם כי, כאיש ספרות, יש גם משהו משמח בכך שדווקא סופר מקבל תשומת לב כזו. וולבק הפך את הספרות לאמנות הרלוונטית ביותר כיום, אחרי עשורים של דידוי מאחור. הערצה לה זוכה וולבק מאיגי פופ, הרוקיסט ההארד-קורי, היא סימבול משמעותי מאד ליחסים בין האמנויות בהווה. אבל המפגש הכמעט-אינטימי עם וולבק הותיר בי, כאמור, רושם חזק. ודווקא בגלל התנהגותו האנטי-סלבריטאית.

בתחילה, כשהסתובבנו בטרסה המרפסתית הגדולה של בית השגריר ובידינו כוסית שמפניה (אני בא מכפר הרא"ה, בן כפר שראה את המלך – המלך זו השמפניה ולא וולבק! – כמו שאמרו חז"ל הערמומיים והביקורתיים ביחס לנביא יחזקאל, אז סלחו לי על ההתמוגגות הפרובינציאלית), הצטודד וולבק בצד ועישן, כשלצדו השגריר החייכן והשרמנטי. כשהתיישבנו לסעודה החל וולבק לדבר כמעט בלחש, כשהמתרגמת המוכשרת של אחד מספריו, לנה אטינגר, מנסה לשתף את אלה מבינינו שאינם דוברי צרפתית. הוא דיבר על המשפטים שנערכו נגדו (באחד מהם, בעקבות טענתו שהאיסלאם הוא דת מטופשת, זכה בשם חופש הביטוי), על כך שלדעתו אוהדים אותו בארץ בגלל הפרו-ישראליות שלו (בכך הוא טועה, זו לא הסיבה לאהדה כלפיו בארץ, לטעמי – שאגב איני בטוח שעד הביקור הזה ממדיה היו גדולים כפי שנטען במעין wishful thinking – אלא, אם כבר, התהליך המואץ בו הפכה ישראל ממדינה סוציאליסטית למדינה שנמצאת בחוד החנית של הקפיטליזם, ולפיכך לחברה שמבינה טוב במיוחד את ספריו). אגב, יש קשר בין היותו של וולבק סופר גדול למקוריות עמדתו ביחס לישראל. הסכסוך הישראלי-פלשתיני יכול להיתפס בקלות כמלודרמה של טובים מול רעים, אבל הוא מורכב כמו רומן ריאליסטי חריף. מדי פעם תיבל וולבק את דבריו בבדיחות ערמומיות, כשהוא צוחק באופן ייחודי, כמו קורס לתוכו, צוחק לתוך השרוול. ברגעים אלה נראה הסופר הגדול נוגע ללב, כמו גיק בהתקפת צחוק. הערב התפתח לערב ישראלי מאד, מעין ליל סדר כאוטי מלבב שבו בכל חלקי השולחן התנהלו שיחות מקבילות, כשלעתים כמה מאיתנו יוצאים למרפסת וללילה האביבי לעשן. באחת היציאות הללו אמר שרון רוטברד שבהכירו את וולבק נראה שהוא נהנה מהערב, וחשבתי שלוולבק, שמבטא בכתיבתו געגועים לצרפת חמה ועממית, פרובינציאלית, המזג הישראלי המשוחרר קורץ. אז מה הרשים אותי? וולבק לא ניסה להיות נחמד, לרצות ולחייך. אבל מצד שני לא היה באי ההתאמצות הזו גינונים של Star או מיזנטרופיות מודגשת. היה, כמדומה, סוג של מבוכה קרושה מלווה, פשוט, בהתנהגות אותנטית. אני חושד שמתחת לטשטוש ולריחוק המסוימים שלו מסתתר אדם חם. בסוף ניגשתי להיפרד. היססתי אם להושיט יד ללחיצה. עשיתי מעין חצי תנועה בזרועי.  וולבק הגיב להיסוס שלי והניע את ידו לקראתי ואז משך אותה במהירות בחזרה. התעשתתי והושטתי את ידי במלואה והוא לחץ אותה באופן בהחלט לא רפה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • remembertogether  On אפריל 12, 2011 at 3:38 PM

    איזה כיף לך ויפה ומדוויק כתבת, כרגיל.

    (ש', קירבה מדרגה קומה מינוס 1)

  • ש'  On אפריל 12, 2011 at 3:40 PM

    יפה כתבת ומדוייק כרגיל אצלך. ואיזה כיף לך

    ש', קירבה מדרגה קומה מינוס 1.

  • דניאל חקלאי  On אפריל 12, 2011 at 5:33 PM

    מבקר מענג אתה, באמת. בזכות רשימותיך חזרתי לקרוא את זכרון דברים של שבתאי. והתיאור של הסלבריטאות והעושר והתרחבות הפערים כחזרה לימי האריסטוקרטיה והפאודליזם-מדויק לגמרי. אני מתחרפן מזה.

  • אריק גלסנר  On אפריל 12, 2011 at 6:19 PM

    תודה רבה(:

  • דורון  On אפריל 14, 2011 at 8:38 PM

    החזרת לי את החשק להכיר את וולבק. החשק נכבה ,אולי לא בצדק, אחרי ההתרשמות שלי שהוא סתם מעצבן ואחרי הסרט שמבוסס על "החלקיקים האלמנטריים"(אגב,האם צפית? האם הוא דומה לספר?).
    איזה ספר כדאי להתחיל איתו?

    וסחתיין על הפגישה עם הסופר המוערך עליך.

  • אריק גלסנר  On אפריל 14, 2011 at 8:52 PM

    שלום דורון,
    את הסרט לא ראיתי אך שמעתי שהוא אינו טוב.
    הייתי מתחיל מ"החלקיקים האלמנטרים" או מ"הרחבת תחום המאבק".

  • אופיר  On אפריל 18, 2011 at 12:38 PM

    לצד מחאתך (המוצדקת בהחלט) נגד תופעת הסלבריטאות, קשה שלא להתרשם מההערצה הסלבריטאית משהו לה זוכה וולבק אצלך. נשמע שהאינטרקציה שלך איתו הייתה קצרה מאד, אבל כל דבר שעשה קיבל העצמה אצלך, לא משנה כמה שגרתי, יומיומי ופשוט היה. כשהסופר ממלמל משהו לא ברור, מיד זה הופך למלמול גאוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: