הערה על "תרגיע"

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"

ידידה שלי הייתה בעברה עוזרת פרלמנטרית. היא טענה בפני שאני חייב לראות את "פולישוק", כי, אל"ף, זה טוב, ובי"ת, כי זה בדיוק ככה במציאות. יום אחד צפיתי ברוב פרקי העונה הראשונה. לא סבלתי במיוחד. בשבוע שעבר צפיתי בפרק הראשון בעונה השנייה החדשה. גם הפעם לא סבלתי. אבל פחות. אני בספק אם אמשיך לצפות.
שתי קלישאות: הראשונה, בישראל לא יודעים לעשות קומדיות. השנייה: תקיפת הפוליטיקאים היא התקפה על חלשים, הכוח אינו מצוי היום בעיקרו בידיהם, אלא בידי בעלי ההון. על הקלישאה השנייה יש לי לומר רק דבר אחד: היא נכונה. על הראשונה: ואיפה כן יודעים לעשות קומדיה?
שלוש האמנויות שמשפיעות עלי בעוצמה הגדולה ביותר הן אמנות הרומן, שיר רוק חכם אך מלא פאתוס אמין וסטנד-אפ. בתוך הסטנד-אפ, אמנות שכשהיא במיטבה היא נעלה ממש, מצליחה להמתיק את הכאבים הגדולים ביותר, אני כולל גם כמה קומדיות גדולות, שחלקן אכן נוצרו בידי סטנדאפיסטים. מי שמצליח להצחיק אותי אני אסיר תודה לו מאד. זו החופשה הטובה ביותר מהמציאות. זה, אגב, נכון גם לספרים מצחיקים. "גולד שווה זהב" של ג'וזף הלר או "כסף" של מרטין איימיס הם מהספרים האהובים עלי ביותר. אך זה לא תקף לרוקנרול. זמרים מצחיקים, כמו סנדרסון או גלעד כהנא, אני רק מחבב. ברוק אני מחפש טרגיות.
כל זה על מנת לספר לכם שאני כבר כמה שבועות בקריז. אחרי שנים של חיפוש קומדיה מצאתי לפני כמה שנים את "תרגיע" של לארי דייויד. ולפני כמה שבועות סיימתי לצפות בפעם השנייה בכל העונות. הזמנים הטובים נגמרו. לפני ארץ ישימון נטולת קומדיות. אני מלומד אכזבות מקומדיות. חלק גדול ממה שמשודר היום פשוט לא מצחיק אותי. דחוק כך ולחוץ, החלטתי בכל זאת לנסות ולצפות בסדרה עכשווית עליה המליצו בחום בסביבתי, "רוק 30". צפיתי בשלושה פרקים ברצף כשאני הולך ורוצה לבכות. איפה "תרגיע"? רוצה "תרגיע"! מה זה הקיטש האמריקאי הכאילו-מתוחכם הזה?! "תרגיע"! סרקתי נואשות את ההוט-וי.או.די. לשווא.
החיפוש הביא אותי לחשבון נפש. למה, בעצם, אני נהנה במיוחד מ"תרגיע" ולא מכל כך הרבה סדרות קומיות אחרות? נכון, לארי דייויד גאון, גם בבנייה והסיגור האלגנטיים, החסכוניים והלא מתפשרים של קווי העלילה שלו, גם באבחנות קולעות על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום, על רגעים קטנים מביכים או מעצבנים. נכון, יש משהו אמין באופן נדיר, ולכן מעורר כבוד ואף מחשבה, בתחושה שהסדרה – בה דייוויד משחק את עצמו, יוצר "סיינפלד" שפרש עשיר כקורח ללוס אנג'לס – מעבירה על שוליותה היחסית של ההצלחה בשינוי דפוסי אופי קמאיים. דייוויד כמעט, ואני הולך להשתמש במילה שאני שונא, בין השאר בגלל שימושים אינפלציוניים בה כמו שאני עושה כעת בדיוק, חתרני ביחס למוסד "ההצלחה". אבל למה סדרה שמעצבנת חלק גדול מהאנשים, כלומר הם בפשטות מתעצבנים על גיבורה הנרגן ועל התנהגויותיו האנטי-סוציאליות, מעוררת בי כזה עונג?
עשיתי סקר קטן בקרב מכריי למצוא מי מהם אוהב את הסדרה הזו והאם ניתן למצוא קווי אופי משותפים להם. אני חושב שמצאתי. הממצאים מעלים תובנה לא מחמיאה ותובנה מחמיאה. אנשים שאוהבים את "תרגיע", או כך לפחות עולה מהסקר שלי, הם אנשים בעלי רגשי תוקפנות לא זניחים. זה החלק הפחות מחמיא. אך מאידך הם אנשים בעלי סופר-אגו מפותח, וזה החלק המחמיא, שאינו מאפשר להם לבטא את אותם רגשי תוקפנות בחיי היומיום, כפי שכה מומלץ ובריא כידוע. אנשים כאלה הם הקהל של דייויד. כל הקומדיה שלו בנויה על חריגה אינסופית מכללי נימוס והתנהגות מקובלים, חריגה שמולידה התעמתויות אינספור בינו לסביבתו, סביבה אמריקאית כל כך, כלומר כזו שנמנעת ככל שניתן מעימותים.
בשבוע שעבר נמצאה לי הגאולה. "הממלכה הקטנה בארה"ב". צמד הבריטים המופרעים שהגיעו לארה"ב ועושים בה מה שדייויד עשה בה זה כבר. עוד סדרה על אנשים שעושים ואומרים כל מה שלא נהוג ומקובל לתענוגם של אנשים שלא מעזים לעשות זאת. למרות שלפעמים היו מאד רוצים.

נ.ב.

1. במחקר הקטן שהוצג לעיל התגלו יוצאים מן הכלל, כלומר, אנשים (מתוקים, אגב) עם אגרסיות ובלימות-אגרסיות מרשימות, שעם זאת לא סובלים את "תרגיע".

2. מה שמוביל להשערה שאולי יש עוד משתנה שתורם לאהדה ל"תרגיע": משיכה גדולה לאורח חיים שכולל בעיקר אכילה במסעדות יוקרה, גולף, מסיבות ובטלה במסווה של עבודה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ציפי  ביום מאי 22, 2011 בשעה 12:49 PM

    הניתוח הפסיכולוגיסטי שלך מגוחך ומיותר. אבל אני לחלוטין מזדהה עם הקרייבינג הנוראי לפרקים נוספים של תרגיע. סדרה קומית אדירה. מצלמים עכשיו עונה נוספת אגב.

  • כיכר המיואשים  ביום מאי 22, 2011 בשעה 6:18 PM

    אנחנו בדיוק נבסיבוב השני בעונה ה4
    אכן גאון.
    את ארסטד דיבלופמנט ניסית?

  • אריק גלסנר  ביום מאי 22, 2011 בשעה 9:05 PM

    היי כיכר,
    טרם. אני מבין מכם שמומלץ.

  • עוגיפלצת  ביום מאי 23, 2011 בשעה 12:19 PM

    סטנד-אפ במיטבו הוא אמנות של ממש. לסטנד-אפיסטים, מלבד לשון חריפה, גם עין חדה כתער. יש סטנד-אפיטסים שהם פשוט מבקרי תרבות, לא פחות. אבל גם כשהם לא "מבקרים תרבות" אלא סתם מצחיקים – אי אפשר שלא להתפעל מהאבחנות המבריקות שלהם. אני משוגעת על דניס לירי וכריס רוק, ותמיד תמיד בחיפוש אחר הסטנד-אפיסט הבא שיפיל אותי מהכיסא. גם אדי מרפי וג'ים קארי היו מעולים פעם – אין לזה זכר מאז הלכו להוליווד!
    מקומדיות אני בכלל לא מצפה שיצחיקו אותי. אבל הקומיקאי הבריטי הארי אנפילד הוא גאון בעיניי.
    אגב, את "תרגיע" – אני לא אוהבת… אני יכולה להעריך את המצב הקומי – אבל הוא סתם מביך אותי…

  • רות  ביום מאי 23, 2011 בשעה 1:44 PM

    ומה עם המשרד (האנגלי)?
    ויותר ממנו-Extras
    מומלץ בחום

  • אריק גלסנר  ביום מאי 23, 2011 בשעה 3:20 PM

    תודה על תגובותיכן.
    מהמשרד האנגלי לא התלהבתי במיוחד, אם כי הוא היה בהחלט חינני.

  • איתי כ.  ביום מאי 24, 2011 בשעה 1:00 PM

    אם אתה מחפש סדרה שאומרת אמת בפרצוף, נסה את Peep Show הבריטית:

  • עמרי רוזן  ביום יוני 13, 2011 בשעה 9:22 AM

    1. תרגיע חוזרת עוד חודש לעונה חדשה, שצולמה בניו-יורק.
    2. תראה את Party Down, שלצערי בוטלה אחרי שתי עונות. היא שונה מתרגיע, אבל חולקת איתה כמה מאפיינים שאני חושד שעלולים למצוא חן בעיניך.
    3. ונסה גם את Eastbound and Down. מאוד וולגרית, לוקח לה זמן להמריא, אבל ברגע שהיא ממריאה אי אפשר לעצור אותה.

  • ניצבים לסדרות  ביום ספטמבר 5, 2011 בשעה 10:47 AM

    שלום אריק. כתבה מעניינת.. ידוע שבישראל לא יודעים לעשות קומדיות וכל המדינה צופה בסדרות זרות כמו “prison break” וכל סדרה אחרת בסגנון.. וגם לא בקולנוע שגורם לאי התפתחותו.. למרות שבזמן האחרון אני באופן אישי התחלתי לראות סרטים ישראלים וליהנות..

  • סדרות ישראליות  ביום ספטמבר 5, 2011 בשעה 12:00 PM

    שלום רב. מסכימה איתך לגבי הסטנד-אפ.. זאת אחת האמנויות אשר התחלתי לאהוב בתור ילדה כיוון שהיא היחידה שהצליחה להשיב ולהחזיק אותי על הכיסא תוך שעה בלי לזוז ורק לצחוק..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: