על עישון

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"

כאמור בקומוניזם, כך גם בסיגריות: מי שלא עישן עד גיל 30 הוא מנוול, מי שממשיך לעשן אחרי הוא אידיוט. אני שייך לסוג האחרון. אם כי, להגנתי אומר, פעם הייתי שייך לראשון. התחלתי לעשן בצבא, בזמן שירותי בפלוגת הסדר. רק אחד מבני פלוגתי עישן זה כבר. מעניין שבקרב הכיפות הסרוגות רווח פחות העישון משבקרב החרדים. יש יסוד פוריטני בהימנעות מעישון, ובעוד שבתחומים אחרים אנשי הכיפות הסרוגות דווקא פחות פוריטנים מהחרדים, הנה בעישון דווקא מתבלטת הפוריטניות. הוצבנו במחסום בצומת תפוח ואני, קצת מהשעמום, התחלתי לשנורר סיגריות. אני זוכר היטב את הקצין ממוצא רוסי, המסודר והמעומלן, שהיה ניצב בטרמפיאדה בצומת ולבקשותיי לסיגריה היה נעתר ובחיוך דק, מקדים לבדיחה, היה אומר רק: "לבריאות". עישנתי 15 שנה בלהט ובדבקות. אני אוהב את הריח, הטעם, העיסוק שנמצא כך בנס לידיים ובהחלט גם את הפוזה. נכון, מתוך 20 הסיגריות שבקופסה רק חמש אפקטיביות. השאר הן עברות שאדם דש בעקביו, אם להשתמש בביטוי חז"לי הולם (הולם לפחות את סוף העבירה דנן). השאר הן עברות בלי תשוקה וחשק, שעליהן עתיד אדם לתת את הדין: עברה באה לידך ותחמיצנה?! אבל בשום פנים לא הצלחתי לעשן חמש ביום. הכל או כלום.

כשהפסקתי, לפני כשנה וחצי, עשיתי זאת משום שהרגשתי את הכובד בריאות ומחשש מקפיצת הזקנה, לא מסלידה מחוויית העישון עצמה. לא האמנתי שאוכל להפסיק אי פעם, והנה – הפסקתי. נעזרתי בכדור בשם צ'מפקס, הניתן במרשם, ועליו אני ממליץ בחום. הכדור יוצר דחייה מעישון, פשוטו כמשמעו. ההפסקה הייתה כל כך קלה שנדמיתי לעצמי כאותם רשעים עליהם אומרים חז"ל שלעתיד יבוא יבכו מרה עת יַראום את היצר הרע והנה הוא כחוט השערה, מכשול כה קל, והם לא יבינו היאך לא יכלו לכלוא את רוחם ולהתאפק מלחטוא. ועם זאת, אולי העישון אינו חוט השערה ככלות הכל, אלא הר, כפי שנראה, לפי חז"ל, יצר הרע לעתיד לבוא לצדיקים. כי לפני כחצי שנה שבתי לעשן. הדבר היה כך: שבתי משהות של חודש בארה"ב והדייר ששהה בדירתי השאיר בה חפיסת סיגריות. וכעת, צא ולמד ערמומיותו של מנוול זה, יצר הרע. הלז התחפש לחסיד ולחש באוזניי לא לזורקה אלא למצוא מעשן ולתיתה לו, כביכול מעשה צדקה. והלילות לילות ג'ט-לג, והקופסה מנצנצת בחושך בסלון כאורותיהם המנצנצים של בתי הקלון במדינות הים. הקיצור: חטאתי. אותה סיגריה שעישנתי אחרי שנה ללא עישון – לא אשכחנה. ריחפתי בעולמות עליונים, בהתפשטות הגשמיות. מעולם, בגין שתיית אלכוהול או עישון דבר אחר, לא חשתי שלווה כזו. ענייני אהבה והיעדרה, ייסורי אגו ולבטי קריירה, כעשן כלו. די היה לי בעצמי. כלומר, בעצמי ובסיגריה. גם הסיגריה השנייה הייתה חזקה. אבל פחות. וכן הלאה. כעבור יומיים חזרתי להיות מעשן מן המניין. מעשן בפשטות, בלי התפשטות הגשמיות. כל ימיי מאז אני מתכנן להפסיק, אלא שבינתיים אני לוקח לריאות.

לאחרונה, הוצעה בממשלה תוכנית להגבלה נוספת על האפשרות לעישון במקומות שונים. המצור מתגבר. אחת התגובות המעניינות לתוכנית הייתה מאמר של נתן זך ובו מנה המשורר המעשן משוררים עבריים רבים שעישנו. יש, חשבתי, קשר מעניין בין יוצרים חשובים ועישון. לאחרונה, למשל, ראו אור מחדש כתביו של הסופר העברי הגאוני, גנסין, שבספריו "מקטר" הגיבור "פפירוסה אחר פפירוסה". מה הקשר בין שירה או יצירה לעישון? אנשים שנמנעים מעישון הם אנשים פרקטיים, הדואגים לשימור עצמם. המשורר אינו אדם פרקטי. הוא מייצר דברים שלעתים יש להם דורש ולרוב אין. בהתאם הוא גם מעשן. הרי במילא יצר השימור העצמי המהולל אינו מנתבו. אני, כאמור, סבור שאידיוטי לעשן אחרי גיל 30. אבל בחברה פרקטית לעילא, בה אנשים מייצרים רק דברים שצריכים, כמו אפליקציות לאייפון, אני מציע לתת מקום בשוליים גם למעשנים. כמו אותה פיסה לא מטויחת שמשאירים בכותלי הבית זכר לחורבן, כך יזכירו לנו המעשנים שלהיות פרקטי ולדבוק בשימור עצמנו אינן תכליות לעצמן, כל עוד המציאות שסביבנו ובתוכנו אינה גאולה עדיין.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עוגיפלצת  On יוני 12, 2011 at 5:31 PM

    "אנשים שנמנעים מעישון הם אנשים פרקטיים, הדואגים לשימור עצמם. "
    קל, קל מדי… אני לא מעשנת ומעולם לא עברה בראשי מחשבה בריאותית בעניין. זה פשוט הגעיל ומגעיל אותי (הכותבת מעשנת פסיווית כל שנות ילדותה ובגרותה).
    הרבה אנשים לא מעשנים עושים דברים לא פרקטיים ו-counterproductive בעליל – לגוף, לנפש, לפרנסה וכן הלאה.
    בקיצור, דיכוטומיה פשטנית – אך רומנטית, אין ספק.

    אהבתי את לשון הטור.

  • דודי  On יוני 12, 2011 at 6:21 PM

    ניסית לקרוא את ספרו של אלן קאר? אולי הוא יעבוד יותר טוב מאיזה כדור. לא נגמלתי בזכותו כי לא עישנתי, אבל הכרתי אנשים שקראו ונגמלו בקלות יחסית.

    ממה שקראתי בבלוג, יכול להיות שתאהב את רוחו של הספר בלי קשר להצלחת הגמילה. הרעיון המרכזי הוא התבוננות במניעיו של המעשן והבנה שהעישון אינו באמת מספק שום צורך, לבד מצורך מלאכותי בסיגריות שהעישון עצמו יוצר. המעשן משול לפי קאר לאדם שהולך עם אבן בנעל, ופעם בשעה מוציא אותה לכמה דקות ומכניס שוב.

  • אריק גלסנר  On יוני 12, 2011 at 6:35 PM

    תודה על הערותיכם.

    לעוגי, עישון הוא באמת לא רק "לא פרקטי", הוא "אנטי פרקטי". וכן, יש כמובן סיבות פרוזאיות יותר לעישון.

    על אלן קאר יש לי בדיחה פוצית-אליטיסטית של מבקר ספרות: אנשים נגמלו מקריאת הספר כי הם היו בשוק שהם קראו ספר שלם, משהו באני שלהם התערער.
    אני כאמור אנסה עם הכדורים.

  • דודי  On יוני 12, 2011 at 9:25 PM

    אל דאגה, יש גם גרסה מקוצרת, קומיקס, מפעל ספרותי שלם. קאר ניסה גם ליישם את תובנותיו בשדות אחרים, כנראה שלא באותה הצלחה – מה שדווקא מחזק את הרושם שלי שהוא תפס משהו נכון לגבי העישון.

  • תנין  On יוני 13, 2011 at 10:25 AM

    יפה, אבל אתה טועה בעניין "אפליקציות האייפון", למרות שמובן הנסיון לייצר איזה מתח בין הרומנטיות של המעשן-המשורר לבין הפרקטיות המתכתית של המשתמש בסמארטפון. באופן כללי, חלק ניכר ממה שמוצע כ"תוכן" בפלטפורמות טכנולוגיות, כמו כל המשחקים למשל אבל בוודאי לא רק, הוא מיותר/ממכר-מאוד/מטופש ואפילו מסוכן בשימוש מוגזם וארוך טווח – לעיניים לפרקי הידיים ולצוואר (לא מדבר על ענייני קרינה וכו) ,ובוודאי לא "רק דברים שצריכים" כפי שכתבת.
    העובדה שמדובר ב"הייטק" לא הופכת משהו לפרקטי או אפילו כלכלי. זה אולי נתפס בינתיים כיותר "נקי" מאשר עישון, ופחות הרסני (כלומר פחות רומנטי) אבל תקופת השימוש המופרע בטלפון סלולרי תיזכר ברבות השנים כמו הימים שבהם כולם עישנו בתוך מטוס, כולל הטייס. והקסם הרומנטי ייקשר בדיעבד גם אליה: רק חסרי הפחד ימשיכו להצמיד את הנייד שלהם לראש, ולזייף מבט אדיש אל נערה חולפת.

  • אריק גלסנר  On יוני 13, 2011 at 11:07 AM

    לתנין, אתה צודק כמובן. דיברתי באירוניה על האפילקציה כ"פרקטית"…

  • תנין  On יוני 13, 2011 at 12:26 PM

    אירוניה דקה שבדקות, אבל בקריאה שנייה היא הורגשה: כלומר שהטענה המובלעת היא שחוסר הפרקטיות שבעישון דומה לזה שבייצור אפליקציות לאייפון, אבל מסיבות פוליטיות-כלכליות כלשהן נתפס היום העישון כפעילות עודפת ומסוכנת שלא ניתן להצדיקה, ואילו ייצור אפליקציות באייפון נתפס דווקא כאבן-יסוד של חברה מתפקדת? ושימור המעשנים, כפי שאתה מציע, תפקידו יהיה בין השאר להזכיר לנו את הנואלות של פעולות אחרות המתחזות לפרודוקטיביות? מעניין.

  • רונן  On יוני 19, 2011 at 7:45 AM

    כל הגבלה של העישון מבורכת.

  • אסף  On יולי 10, 2011 at 2:19 PM

    אני בעד הגבלת עישון, אבל כדאי אולי לשמוע את 'שיר באמצע הלילה' שכתב נתן זך, כמנגינת רקע לפוסט הזה:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: