כמה הערות על "דוקטור פאוסטוס" – חלק ראשון

כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  On יולי 6, 2011 at 8:59 AM

    מזכרוני, נדמה לי שבספר הזה יש לדון תוך התייחסות הדוקה יותר לשגעון. כלומר, שגעון לא רק כרובד עממי וקדמון, פרה-תרבותי, אלא כמצב א-תבוני, כתהו ובהו המאיים לחזור לקדמת הבמה. אבל יכול באמת להיות שהשגעון מקבל משנה עוצמה בחלק השני של הספר, אליו עוד לא התייחסת.
    מהבחינה הזו, נדמה לי שתומאס מאן רומז שהבינוניות (הבנויה על סדר טכני, כמו בלשנות) היא מחסום יעיל יותר בפני השיגעון ואילו הגאונות (המיוצגת ע"י המוסיקה) היא מעין חיפוש נתיב אל אותו שיגעון עצמו. והמסקנה, שעשויה לעלות בקריאה, היא כי דווקא מאחר והעם הגרמני הוא עם בעל ניצוצות גאונות רבים יותר מעם רגיל (בייחוד בתקופה האמורה), בעל רוח התרה אחר הגאונות, דווקא בגלל זה הוא השתגע.

  • יעלי  On יולי 6, 2011 at 11:11 AM

    תודה אריק. אני סבור שטכניקת ההלחנה של לוורקין כפי שבאה לידי ביטוי למשל בפרק 22, אינה אלא שיטת שנים עשר הטונים של ארנולד שנברג. בכלל, כשרונו של לוורקין ודמותו כמלחין-יוצר יונקת הרבה משנברג, עד כדי כך שהמדורות מסוימות של הספר כוללות הערה מקדימה של מאן שבה הוא מציין ששיטת 12 הטונים היא רכושו הרוחני של שנברג

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: