על יוקר המחייה

פורסם במגזין "מוצש" של מקור ראשון

בבוקר לא עבות אחד, לפני כשבועיים, חיכו לנוסעי התחבורה הציבורית במרכז הארץ מאות דיילים מסבירי פנים והעניקו להם כשי חוברת מהודרת ובה פירוט הקווים החדשים של "דן". חייכתי בחביבות לדייל מסביר הפנים, העובד מן הסתם בשכר מינימום ומגיע לו לפחות חיוך – למרות שהיה עליו לבחור בעיסוק בפיננסים, היי-טק או סלבריטאות ולהיטיב את מעמדו – נטלתי את החוברת ובפח הסמוך הנחתי אותה באין-פותח. הבאתי איתי חומר קריאה מעט מסעיר יותר. בשובי לביתי, אחר הצהריים, קראתי באתרי האינטרנט שהתעוררה מחאה ציבורית נגד רפורמת הקווים החדשה של "דן". נוסעים מחו על קווים שבוטלו או שונו ובמקרה אחד לפחות המחאה נפלה על אוזניים קשובות והקו הישן הוחזר. כיוון שהקו בו אני משתמש לא שוּנה עברתי לפעולה החשובה באמת שלשמה נוצר האינטרנט (שהנו, כידוע, ההתפתחות התרבותית החשובה של דורנו) – בדיקת מיילים. חלפה כבר שעה מאז שבדקתי לאחרונה את תיבת הדואר הנכנס שלי ואולי מחפשים אותי בעולם על מנת להעניק לי סכום כסף גדול, להגדיל איבר מאיבריי או סתם לומר לי "בראבו" (בְמערכון של חנוך לוין שומע גיבור המערכון "בראבו" ברחוב, זוקף את גבו – סוף סוף! – רק על מנת לשומטו בחזרה כשהתברר שמאן דהוא צעק לרעהו "אברמוב"). אחר הצהריים נזקקתי שוב לתחבורה הציבורית. הפעם שמתי לב לְמה שמשום מה לא שמתי אליו לב בבוקר: מחירי כרטיס האוטובוס עלה מ-6 שקלים ל-6 שקלים וארבעים אגורות. כלומר, עלה בכמעט 7 אחוזים. האם כל רפורמת הקווים החדשה של "דן" נועדה להסיט את תשומת הלב מהשינוי האמיתי שהתחולל, כלומר מעליית מחירי הכרטיסים? לא, לא יכול להיות… זו מחשבה פרנואידית. אבל היותך פרנואיד, כידוע, אינה אומרת שלא רודפים אחריך.
החיים בישראל הופכים יקרים משאת. שכר הדירה שלי בתל אביב עלה בארבע השנים האחרונות בקרוב לשלושים אחוזים (ידידתי משלמת על דירה דומה בגודלה, באפר-איסט סייד במנהטן, סכום גבוה רק במעט; ומרוויחה פי שלוש). יציאה תמימה לסופרמרקט על מנת לקנות מצרכי יסוד (בהחלט לא רק קוטג'!) אינה מסתכמת בהוצאתם של פחות ממאתיים שקלים. המחירים בבתי הקפה ובמקומות הבילוי מטפסים ביציבות. כרטיס קולנוע או שווארמה, כתבתי פה כבר, פסקו מלהיות בילוי ומאכל עממיים כשהפכו להיות שווי ערך לשעתיים עבודה בשכר מינימום. וכעת עלייה במחירי התחבורה הציבורית, לה נזקקים ממילא אנשים רבים שאינם מהמעמדות הגבוהים. הרשו לי לגלות לכם שהמשכורת שלי לא עלתה בשבעה אחוזים בשנים האחרונות, לבטח לא בשלושים. למרות שעיתונות, אולי, אינה דבר חשוב בחברה מתוקנת. גם הוראה, רפואה ציבורית, שירותי רווחה, אינם חיוניים במיוחד לחברה טכנוקרטית ואינדיווידואליסטית. גל השביתות שפקד בחודשים האחרונים את הארץ הוא הרי מחאתם של אותם מקצועות שמיועדים לתת שירותים בסיסיים לכלל האוכלוסייה או לסייע לחלשים יותר בקרבה. חברה שלא מוכנה לשלם כראוי לרופאיה, למוריה ולעובדיה הסוציאליים היא חברה שמסרבת לערבות הדדית ולשוויון, חברה שמסרבת להיות חברה, כי "אין דבר כזה חברה", כמִכתמהּ המלבב של תאצ'ר.
חתן פרס נובל בכלכלה, ג'וזף סטיגליץ, מספק (במאמר שהתפרסם לאחרונה ב"Vanity Fair") את הנתונים הבאים ביחס לכלכלת ארה"ב: האחוזון העליון (1%) בארה"ב מרוויח כיום 25 אחוזים מכלל ההכנסה הלאומית. ואילו במונחי רכוש והון, האחוזון העליון בארה"ב הוא הבעלים של ארבעים אחוזים (!) מהרכוש הלאומי. ואילו לפני 25 שנה, האחוזון העליון הרוויח רק 12 אחוזים מההכנסה הלאומית והיה בעלים של 33 אחוזים בלבד מהרכוש. ואילו במעמד הביניים, מראה סטיגליץ, חלה צניחה בהכנסות. כל הצמיחה כמעט, טוען סטיגליץ, היגרה כלפי מעלה. באופן ברור, המדיניות הכלכלית של העשורים האחרונים בארה"ב, העשורים הניאו-ליברליים, היטיבה עם העשירים והרעה עם מעמד הביניים והעניים. הנתונים ביחס לישראל הולכים ומידמים לאלה של ארה"ב. לאחרונה החלו אפילו המוספים הכלכליים שלנו – לפנים, המעוזים הקנאיים והדוגמטיים של הניאו-ליברליזם – להצביע על כך שהכנסות מעמד הביניים הישראלי אינן עומדות בקצב יוקר המחייה. כלומר, לא רק שהפערים החברתיים בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי, עובדה ידועה לכל או ראוי שתהיה, אלא הם גם הולכים ומתרחבים כל העת.
ממי שאכפת לו מהחברה הישראלית – אם מתוך תפיסה לאומית, אם מתוך תפיסה סוציאל-דמוקרטית ואם מתוך שילובן – המציאות הזו תובעת מחאה פעילה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מפריח השממות  On יולי 17, 2011 at 10:05 AM

    אם אתה תתחיל לכתוב לי על השטויות האלה, מי יכתוב על השמאלנות הלניני-אסלאמיסטית ויזהיר מסכנת השמאלנות הטרוצקי-מיליטנטית???

  • איילת  On יולי 18, 2011 at 2:42 PM

    קראתי בהזדהות את הפוסט. ואני רוצה להוסיף. נחנקים,נחנקים,נחנקים מיוקר המחיה.
    אני עוסקת במקצוע חופשי ומרויחה היום שני שליש ממה שהרווחתי לפני 11 שנה.
    וזה עוד לפני שהוספנו את חישוב יוקר המחיה.
    יום יום אני צופה ועוקבת בחרדה עצומה איך אני ,בעלי ושני ילדי הופכים מחברים במעמד הביניים
    לחברי אלו שנושקים לקו העוני.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: