על התרבות 4

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"

אבל למרות ששופנהאואר, אותו הצגתי בשבוע שעבר, מציג את העמדה המעניינת ביותר ביחס לאמנות מאלו המוכרות לי, הרגשתי היא שהעמדה הזו אינה ממצה. כזכור, שופנהאואר ראה באמנות את הרגעים הכמעט יחידים בחיינו בהם אנחנו יכולים להשתחרר לשעה מלפיתתו של "הרצון", כלומר מטרחתנו, דאגתנו וכאבנו הנוגעים לאינטרסים הפרטיים שלנו. התרבות היא כמו נווה מדבר בתוך ישימון של סבל, פעלתנות קדחתנית וחרדה.
בעוד אני מקבל לחלוטין את תפיסתו של שופנהאואר על כך שהאמנות, במיטבה, מביאה הקלה גדולה ושההקלה הזו מנוגדת לתשוקה המציקה שמלווה אותנו כצל ביומיום, אני מרגיש שההשקפה הזו אינה מקיפה את חוויית האמנות בכללותה. נדמה לי, בניגוד לשופנהאואר, שחוויית האמנות במיטבה אינה תמיד התבוננות שלווה וצוננת בעולם. חוויית האמנות במיטבה דווקא נוגעת גם נוגעת פעמים רבות לאני הפרטי האינדיבידואלי. יותר מאשר היא מחלצת אותו מתשוקותיו היא, פעמים רבות, ממתיקה אותן. את זאת היא עושה או על ידי עצם ההכרה בהן או על ידי נתינת צורה להן (כולל צורה טראגית).
אביא דוגמה שאירעה בי בשבועות האחרונים. היא נראית במבט ראשון קלת דעת אבל אני מבקש להתייחס אליה ברצינות, כי השפעתה עלי אכן הייתה כזו. נתפסתי בשבועות האחרונים לפתיח של תוכנית ילדים מפורסמת משנות השבעים, שכל מי שבגיל הרלוונטי וודאי זוכר אותה. את הפתיח שר שלמה ארצי, למילים של אוריאל אופק וללחן של אלברט פיאמנטה. ואלה מילות הפתיח המפורסם:

העולם הוא גדול ופתוח
בו כל כך מעניין לבלות
לא כדאי בו לנוח, אך כדאי בו לנוע
ודברים נפלאים לגלות.

דני דינה הולכים בצידי הדרכים
ולפתע שם עף מטוס קל כנף
עננים במרום וחיוך של חלום
ופתאום כל דקה נגלה הרפתקה.

בואי דינה נצא מן הבית
ונבוא אל ממלכת הרחוב
נשלב הידיים ונפקח העיניים
לגלות נפלאות עד אין סוף.

והנה, הפזמון הפעוט הזה, הנו החוויה האמנותית הגדולה ביותר שחוויתי בחודשיים האחרונים בקירוב (למעט הקריאה בשופנהאואר עצמו!)!. שמעתי או זמזמתי אותו שוב ושוב והוא העביר רעד בחוט השדרה שלי והביא אותי כמעט לסף בכי קתרטי.
מדוע זה כך, חשבתי, מה יש בשיר הילדות הזה שמסעיר אותי כל כך? נכון, שופנהאואר צודק בנקודה אחת מרכזית: ההתמכרות לשיר, ההתענגות עליו, חילצה אותי מהאני היומיומי שלי, הדחוק ולחוץ משתוקק. אבל מה שהפך את השיר לחזק כל כך עבורי לא היה רק ייצוג חסר-פניות של העולם, לא הצגת "העולם כדימוי" (כך רגילים לתרגם את הביטוי השופנהאוארי; אבל אולי "העולם כייצוג" מתאים יותר). למעשה, כשניסיתי לנתח את ההתפעמות שלי מפזמון הילדים הזה, ראיתי שהיא מורכבת מכמה וכמה רכיבים (ולא את כולם אני מבין עד תום).
היא מורכבת, כמובן, מנוסטלגיה. אבל הנוסטלגיה עצמה אינה התשובה האחרונה. הנוסטלגיה עצמה מורכבת מהיזכרות ב"אני" שצפה בתוכנית הזו בתור ילד בשנות השבעים, וכך מוחשת ל"אני" הבוגר תחלופת-נשיבת הזמן. אך הנוסטלגיה גם מורכבת מחמלה כלפי "האני"-הילד התמים ומחמלה נוספת כלפי "האני" הבוגר, שכבר אינו תמים, אבל שהיה הרי תמים והזמן האכזר פיסל בו זוויות קשות ומשוננות. בנוסף, רכיב הנוסטלגיה הפרטית, כלומר ההיזכרות בילדות של המאזין, נלווה באופן מצמרר לתכנים של השיר, העוסקים בעצמם בגילוי העולם בילדות. “העולם הוא גדול ופתוח", מתאר השיר את העולם הנגלה לילד. “לא כדאי בו לנוח, כדאי בו לנוע", הן השורות המצמררות ביותר בו. והן מצדן גם פונות ל"אני" המבוגר, היגע: אל תרפה, אל תתייאש, למרות כל השנים שחלפו, למרות שזהו שיר שמיועד לילדים לכאורה. לא, לא כדאי לנוח, למרות שהמנוחה כבר קוראת לך, העולם גדול, כדאי בו לנוע!
לצמרמורות תורם כמובן הלחן הענוג ולא פחות הביצוע של שלמה ארצי, שפוסע בדיוק מרשים בין ריחוק לחום. אבל שלמה ארצי עצמו מזכיר לי "אני" מוקדם אחר, לא זה של הילדות, אלא זה של שנות העשרים לחיי בו ארצי ושלום חנוך היו מעין "רבנים" שלי, כמעט כמו טולסטוי ודוסטוייבסקי (היחסים בתוך שני הצמדים הללו העסיקו אותי מאד).
"דני דינה" מכיל רכיבים רבים, חלקם סובייקטיביים, שהפכו אותו למשמעותי בשבילי. הפתיח התמים הזה המריץ אותי להמשיך לחפש מה זו "תרבות" ולחשוד שהמושג "תרבות" מורכב יותר, ואולי לא קוהרנטי, כלומר לא ניתן להסבר בעיקרון אחד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוניר  On אוגוסט 30, 2011 at 3:43 PM

    אנסה לצרף כאן קישור ל"דר' דוליטל", סדרת אנימציה מתחילת שנות השבעים. הצפייה המחודשת בה החייתה בי "אני" אבוד באופן דומה לזה שאתה מתאר כאן. אני לא מרחיבה בגלל איזשהו באג בכתיבת התגובות כאן ש"מקפיץ" את הטקסט שוב ושוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: