רדיו

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"

לאנשים כמוני, תחנת רדיו ישראלית אופציונלית יש אחת בלבד – 88 FM. את הכוס הגדושה תמיד של הפטפטת הפוליטית לא מעניין אותי לגמוע, כך שגל"ץ ורשת ב' אינן תחנותיי. ברדיו – מעניינת אותי מוזיקה. אבל כשגלשתי, לעתים, למחוזות אחרים מ-88FM, ושמעתי, למשל, את הלהגנות הרווחת בין השירים אפילו בתחנה אלטרנטיבית וסימפתית כמו "קול הקמפוס", שלא לדבר על העינוי האינדיאני של טחינת להיטים באוזנך עד לזרא בגלגל"ץ, על האתנוצנטריות הישראלית של רשת ג', על החזית המזרחית שפתחו נגדי חלק מתחנות הרדיו האזוריות, ועל המאגניבות המאוסה והמעושה, למעשה חסרת הביטחון, של שדרים בתחנות רדיו תל אביביות, שלא לומר "צלאביביות" – הבנתי שאין אלטרנטיבה. אגב, המלצה: מי שרוצה לחוש דיכאון קיומי באופן מהיר וללא השקעת זמן ומאמץ, יכול להאזין לפרסומת לאתר היכרויות טלפוני החוזרת ונשנית בתחנת רדיו צל אביביצ בולטת. יש בפרסומת הזו ביטוי חד פעמי לניצול הכמיהות הרומנטיות של בני האדם למטרות עשיית רווח, כמו גם שימוש אירוני-בלי-דעת בקול פתייני וסקסי של הקריינית על מנת לקדם, אנחנו אמורים להאמין, קשר רציני ואהבת אמת. דוחה לתפארת.
בקיצור, לעומת כל הלהג והוולגריות, הרי ש88FM מזדהרת כמגדלור, על האינטליגנציה והאינטליגנציה הרגשית של שדריה, האיפוק והאצילות של רובם, הידע המוזיקלי העשיר שלהם והקו המוזיקלי שבו בחרו, הנע בתווך החמקמק שבין המוכר-לרובנו-אך-עדיין-לא-מובן-מאליו לבין זה הפחות מוכר; מבלי לגלוש לפח הגלגל"צי של טחינת המוכר לעייפה אך גם לא לפחת של השמעת האקספרימנטלי-בכוח, האזוטרי-בצדק והמבאס-לאללה. שדר עילוי כמו בועז כהן, המשלב באופן חד פעמי בין חום טבעי לאיפוק בריטי, בין ידע עצום לצניעות, אין באף תחנה אחרת. אני, בקיצור, אוהב את 88FM, שבה נהניתי מהמוכר ונהניתי להכיר. אני אוהב את התחנה והלוואי שיכולתי להאזין לה.
אבל אני לא יכול להאזין לתחנה. אני לא יכול להאזין לה כי את תועפות הכישרון והטעם הטוב של המגישים קוטעות פרסומות בהמיות באופן שלא ייאמן ובמינון לא הגיוני. ג. יפית וג. מאיה, למשל, מי שמכיר מכיר ומי שלא – אשריו, שיא הטמטום הפרסומאי, חוזרות לעתים לא אחת, אלא פעמיים [!] בתוך הפסקת פרסומות אחת [!]. ועוד פעם אחת לו אשמע את גבי גזית ולבנת טוענים ש"יש מה לעשות" – אהנהן וארסק את הרדיו. צעקנות הפרסומות וחזרתיותן המונוטונית עומדות בניגוד חריף כל כך לעדינות, למקוריות ולטעם הטוב של המגישים ב-88FM, כך שצריך מאזין מסוגו של ד"ר ג'קיל ומר הייד, על מנת לעמוד בחילופי האווירה החדים. אני איני כזה. ולפיכך, בצער רב, אני מלמד את עצמי לא להאזין ל-88FM.
לכשתרצו, הנה לכם דוגמה איך קפיטליזם חמדני מכשיל את עצמו. הרי איך העניינים מן הסתם השתלשלו? בתחילה כלל לא היו פרסומות ברשות השידור. ככלות הכל תחנת רדיו ציבורית ממומנת מכספי המסים של הציבור ואין לה עקרונית צורך בפרסומות. או אז החליטו פרנסי הרדיו (ברור לי שהשדרים עצמם סולדים מהפסקות הפרסומות התכופות לא פחות ממני) לנצל את הפלטפורמה ואחוזי ההאזנה המסוימים ולהכניס פרסומות מעטות לתחנה. להרוויח קצת. או אז, התיאבון גדל, והוחלט כי זמן הפרסומות ילך ויתפח. לכאורה, החלטה "רציונלית". אבל כך, בטווח הארוך, התחנה תלך ותאבד את אותם מאזינים שנמשכו אליה מלכתחילה בדיוק בגלל שחיפשו קצת שקט ומוזיקה אנינה ללא בלבולי המוח של האקטואליה ולבטח לא של הפרסומות.
אני אוהב רדיו. בניגוד לאפשרויות האינסופיות שישנן להאזנה היום דרך האינטרנט, אני אוהב את התחושה שמישהו משדר אלי ולא אני משדר לעצמי; את התחושה שיש עוד אנשים, קהילת מאזינים, ששומעים יחד איתי את מה שמשודר; שמישהו עם טעם מוזיקלי מגובש וידע מוזיקלי רב משלי חולק אתי את הידע שלו ומגלה לי דברים שלא הכרתי. אני אוהב רדיו. אבל זו אהבה חד צדדית. רדיו שמשדר פרסומות רבות כל כך – כבר לא אוהב אותי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 1:56 PM

    מהמוצדקים שבטורים. אכן, הפרסומות הרבות מפריעות מאוד להקשיב לתחנה.

  • קרן  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 2:41 PM

    תודה אריק.

    קול המוזיקה הוא התחנה שלי, והוא נטול פרסומות.

    אני אוהבת תוכניות אקטואליה מסויימות ברשת ב' אבל חדלתי להאזין להן בדיוק מאותה הסיבה. הפרסומות הכריעו אותי.

  • איילת  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 2:43 PM

    אכן המצב עגום.מזדהה עם כל מילה.
    הפתרון שלי [או יותר נכון של בן זוגי שזכה בצדק בתפקיד משק התרבות המשפחתי]
    הוא: icast.co.il שם אתה יכול להאזין דרך האינטרנט להמון תוכניות אהובות בלי להתענות בפרסומות.
    זו גם דרך נפלאה להתחמק מעריצות השעון.אין סיבה להחמיץ פרקים.אפשר לראות playlist
    של התוכנית.ובטח יש עוד כמה יתרונות שלא מניתי.
    חוצמזה-חפש פאבליק רדיו באנגלית או בשפות נוספות באינטרנט.ללא פרסומות במגוון ג'אנרים.
    כולל שדרים שמדברים אליך.

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 3:19 PM

    תודה על התגובות וההמלצות.

  • צור  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 7:33 PM

    אם יורשה לי אחי ומורי האין פה שוב שאלת הכסף שאיננו מרפה? אמנם הצבעת כמדומני שהשידור הוא ציבורי כלומר ממונן על ידי האזרחים אבל עדיין הדבר צריך עיון..

  • צור  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 7:33 PM

    ממומן

  • רונה  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 9:04 PM

    זהו בדיוק. יש רדיו אינטרנטי – בשפע, בחינם, נטול פרסומות, לא משדר שירים עבריים כלל, עם או בלי קריאות ביניים של שדרנים. רק לבחור. זה לא אותו דבר כמו תחנה אהובה ומוכרת, נכון. וזה גם דורש שהמחשב יעבוד ולפעמים זה לא מתאים. בעיקרון צודק, גם אני אוהבת 88 ונמנעת ממנה לעתים קרובות, בפרט בתוכנית השבת הנוראה מאוד 60-70-88

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 9:48 PM

    תודה על תגובותיכם.
    צורי, ברור שזה גם שאלה של כסף. השאלה היא כנראה איך מחולק הכסף (הוא לא מגיע לשדרים, זה בטוח). וגם השאלה היא מינון הפרסומות. במינון מסוים התחנה מאבדת את עילת הקיום שלה ואפשר כבר לשדר רק פרסומות, אולי עם שני שירים באמצע.

  • einataloni  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 10:41 PM

    האח התאום והגולה של 88FM:
    http://www.radioparadise.com/

    נטול רשתות אלמ ומחסני תאורה

  • צור  ביום ינואר 1, 2012 בשעה 11:00 PM

    קושניר שמגיעים לגיל חמישים מה לעשות זה לא אותו דבר…

    דיייייייייי

  • סיון שלג  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 12:15 AM

    אריק שלום, רציתי לשאול (ככה אם זה בסדר, נטול הקשר), מה דעתך על הגותה וספרותה של אנאיס נין?

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 12:32 AM

    תודה על ההמלצה, עינת. האזנתי וזה ממש כייף!

  • Lital Ginzburg  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 12:34 AM

    נסו את רדיו צפרדע http://radiofrog.net

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 12:36 AM

    לסיון, כמו שאמר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר!" (האמת שיש עוד הרבה חרפות). התחלתי פעם לקרוא את נין, בעקבות מתנה שקיבלי מחברתי הטובה, ולא התעורר עניין ראשוני ואו אז הפסקתי. אבל הספר ההוא מצוי עמי, פחות בגלל נין ויותר מחיבתי לחברתי הטובה, ולכשירווח אנסה לעיין בו ואולי באחרים שלה. זה קצת קשור: אבל גם מהנרי מילר, מה שקראתי, לא התלהבתי, למרות שעל פי הספר (חה חה) הייתי אמור כביכול לאהבו.

  • חמוטל  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 8:36 AM

    שותפה לתחושות, ואשמח לעוד המלצות

  • סיון שלג  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 11:42 AM

    אריק שלום, האם יש סופרות (נאמר משבעים שישים שנה אחרונות) שאתה כן אוהב ומעריך? שאתה חושב שהן יוצרות משמעותיות ממש והאמירה שלהן כן מצאה חן בעיניך, עניינה אותך ואף חיונית בעיניך?

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 11:47 AM

    מה זאת אומרת? בוודאי!
    נטליה גינצבורג, דוריס לסינג, אייריס מרדוק, אלפרדה ילינק, אליס מונרו, אמילי נותומב, דונה טארט, קרטיס סיטנפלד ("במרחק נגיעה" הוא אחד הספרים הטובים ביותר בשני העשורים האחרונים). אלו כמה דוגמאות.

  • סיון שלג  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 12:00 PM

    רשמתי לעצמי (קרטיס סיטנפלד ואייריס מרדוק). ומתוכן, על פי טעמך/ דעתך, יש סופרות המצטיינות, בנוסף ליכולת לספר ספור, ביכולת אינדוקטיבית? אותו כשרון שייחסת בעבר ליוצרים כמו מישל וולבק (ומן הסתם דוסטוייבסקי אבל נניח לקלאסיקנים) או בארץ, יעקוב שבתאי? דבר שציינת כמשמעותי מאוד

  • אריק גלסנר  ביום ינואר 2, 2012 בשעה 12:17 PM

    לדוריס לסינג בוודאי שיש. לוירג'יניה וולף בוודאי שיש. מרדוק היא בעלת נטייה פילוסופית מובהקת והייתה גם פילוסופית חשובה. אמנם במה שקראתי משלה הנטייה הזו לא התבטאה בביקורת חברתית אינדוקטיבית, אלא בפשטות בחלקים רעיוניים. אמילי נותומב היא סוג של וולבק נשי, ולספריה, אלה המוכרים לי, יש התכוונות ולעתים יכולת לביקורת חברתית. ילינק מנסחת אמירה כללית על נשיות בספריה.

  • דובי  ביום ינואר 6, 2012 בשעה 11:15 AM

    זה לא רק הקפיטליזם. פרסומות לא חייבות להיות צעקניות, בהמיות ומטומטמות. אני לא מבין למה פרסומאי הרדיו בארץ חושבים שאם הם לא יצעקו עלי, הם לא יצליחו למכור לי. כפי שאתה מראה – ההפך הוא הנכון. אפשר היה לעשות פרסומות פחות מציקות, יותר נעימות, ואולי אפילו יותר אפקטיביות. אבל כל עוד ג' יפית היא מלכת הפרסום ברדיו, הוא ימשיך להראות כמו שהוא עכשיו. אולי צריך לפנות למפרסמים ולהסביר להם איזה נזק נגרם להם ע"י הדרעק הזה – לכל הפחות שיתאימו את הפרסומת לתחנה. תשמרו את הצעקנות העממית לרשת ג'.

טרקבאקים

  • מאת מיון ערימה 1588 ביום ינואר 5, 2012 בשעה 3:09 PM

    […] גלנר, מבקר חופשי, מסביר למה אפילו את רדיו 88FM הוא כבר לא מסוגל לשמוע. וכן, יש לזה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: