הסקר על מידת הדתיות של היהודים הישראליים

פורסם ב"מוצש" של "מקור ראשון"

הסקר שנערך בידי המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן אבי חי ולפיו, נכון ל-2009, 80 אחוז מהישראלים מאמינים באלוהים, עורר ריגשה באגפים הליברליים שלנו. הסקר מצביע על מגמת עלייה במידת הדתיות בעשור האחרון. אני אדם לא מאמין. אבל אני מסרב להתרגש. עוד לא שוכנעתי שמאי אמונה באלוהים צמחה טובה גדולה לאנושות. לא צריך להיות קיצוני כמו דוסטוייבסקי ולסבור שהכפירה הנה אסון מוסרי, כי "אם אין אלוהים – הכל מותר", בכדי לפקפק בהישג-כביכול שיש לאנושות שהגיעה להכרה בכך שהיא לבדה כאן על פני האדמה. גישתו של פרויד, שראה באבדן האמונה בגרות נפשית של האנושות, בגרות שלפי תפיסתו המפוכחת כרוכה תמיד בוויתור כואב על פנטזיות הילדות, מתקבלת יותר על לבי. אבל כיוון שסוגיית ערכו של הוויתור על פנטזיות הילדות הנה סוגיה לא פתורה אצל רובנו – אם אלו פנטזיות גרנדיוזיות, פנטזיות על ייחודנו או אחרות – סוגיה לא פתורה, כמדומה, גם בהגות הפסיכואנליטית שאחרי פרויד, אני משתמש בתפיסתו של פרויד נגד פרויד עצמו וסבור שטרם הוכח שהוויתור על הפנטזיה הזו הופך את הקיום האנושי ככלל למספק יותר. לא מזמן ראה אור ספר שיחות עם סופרים ביחס לאמונה באלוהים בשם “מי מאמין”. באחת השיחות בספר סיפרה הסופרת האמריקאית פאולה פוקס, שמגדירה את עצמה כלא מאמינה, שיום אחד כשהתנגשה בטעות בשליח ביקשה ממנו סליחה. השליח נזף בה: “לעולם אל תבקשי סליחה, זו עדות לחולשה!”. אני חושבת, אמרה פוקס, שההערה שלו מסגירה היעדר חינוך דתי. אני מזדהה עם הטענה הזו. הרי כשאנו, חילונים ודתיים, מבקשים לתאר מישהו שהתנהגותו שחצנית ואנוכית, אנחנו אומרים ש"פלוני – אין לו אלוהים". אנחנו לא אומרים: “פלוני – אין לו ערכים ליברליים". איננו אומרים "פלוני – אין לו סופר-אגו". השפה מכירה בכך שיש קשר מסוים בין אמונה להתנהגות מוסרית.
אבל דווקא משום כך, כלומר משום שהאמונה באלוהים אכן יכולה לשמש כרסן מוסרי, מצאתי את עצמי מודאג מנתון אחר שבסקר. לפי הנתון הזה 70 אחוז מהיהודים הישראליים מאמינים שהיהודים הם "העם הנבחר”. כעת, בתוך עמנו אנחנו יושבים. אנחנו יודעים שאולי איננו גרועים משאר העמים, אבל קשה-קשה לטעון שאנחנו טובים מהם. גם רבי יצחק מברדיצ'ב, "סנגורן של ישראל", אני משוכנע בכך, היה מתקשה לטעון כך היום. אנחנו מדינה עם הפערים הכלכליים הגדולים ביותר בעולם המערבי. אצלנו – ידו של איש באחיו, ואם לא באחיו ממש הרי שבכיסו. אנחנו שוללים זכויות בסיסיות מעם אחר, וגם אם אנחנו בעלי השקפה ימנית וסוברים שאין לנו ברירה אלא לעשות זאת, אני סבור שאנחנו יכולים להכיר בכך שהמצב הזה רחוק מלהיות אידאלי. אפילו מבחינה אסתטית גרידא, חוצותינו אינן נאות ואיננו יודעים לשמר את יפי ארצנו. לטעון שאנחנו העם הנבחר סתם כך, ואינני מתייחס לגישות מתוחכמות יותר ולפיהן אנחנו העם הנבחר בפוטנציה בלבד (“אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן עולים עולים עד לכוכבים, כשהן נופלין נופלין עד עפר”, כדברי חז”ל), גישות שאינן, יש להניח, מוכרות למרביתם-ככולם של משיבי הסקר, הרי זו הכחשה מגוחכת מצד כל מי מאיתנו שביקר ולו ליום אחד באחת מארצות המערב המתוקנות, שהנן "נבחרות" הרבה יותר מאיתנו בפרמטרים רבים. אמונה נאיבית שאנחנו "עם נבחר" מעודדת התנהלות נרקיסיסטית ואטומה. התנהגות שהינה גם מסוכנת מבחינה קיומית גרידא: מי שחושב שהוא "עם נבחר" עיוור לסכנות האורבות לקיומו מתוך אמונתו המופרזת והמופרכת בכוחו. אם כל ערס, פרחה או פקאצה ישראליים מצויים, גם אם לא רצויים, אם כל סתם-אחד מאיתנו, שמשתדל לגמור את החודש ולהתנהל איכשהו בחיים האלה, חושב שהוא עם נבחר, התוצאה יכולה להיות בדיוק אותה התנהגות שחצנית, אנוכית ודורסנית, שאותה אמונה באלוהים יכולה כאמור לסייע במניעת צמיחתה.
בקיצור, יש סתירה בין שתי תוצאות הסקר: מי שחושב שהוא "עם נבחר" יכול בקלות להגיע לכך ש"אין לו אלוהים".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • shaultweig  On פברואר 11, 2012 at 9:49 PM

    בעיני הנוצרים אלהים הוא שלושה בקרדו CREDO הם מביעים את אמונתם בישוע שנצלב בידי פונטיוס פילאטוס ועלה לשמים אחרי שלושה ימים.
    אצל היהודים מהותו של אלהי היהודים שנויה במחלוקת. פרופ ליבוביץ' אמר שאלהים אינו סבא זקן,החרדים אומרים שהוא כן סבא זקן.שאלתי את פוריה גז-גץ-גל שכתבה את הספר על הדתלשים אם הדתלשים בראו אלהים משלהם,והיא ענתה שלא.פוריה יצאה חוצץ גם נגד האלהים לפי פרופ ליבוביץ'. עוד אלהים שאני לא מכיר בכלל אפשר למצוא בקבלה שמעולם לא הצלחתי להבין קבלה מה היא.

    ציונות היא דת כי היא דוחפת לחיק "העם היהודי" יהודים שלא רוצים בכך ,ואחראית גם לנישול עם יליד בחסות האימפריאליזם והקולוניאליזם

    יש יהודים שקוראים לעצמם אתיאיסתים אבל הם אימצו לעצמם את הציונות כדת .אין זה רלוונטי אם לדת זו יש או אין אלהים. מדובר בציונים חילונים ששואפים לכך שההשתייכות ליהדות תהיה על בסיס של תכנים לאומים חילונים לפי הדגם האירופאי. הבן איש חי לא הסכים לגישה זו לכן גם אני לא מסכים, עם ההתנגדות הנמרצת ל"יהודי החדש" הרצל-פערצל-יבניאלי-רופין-מאקוב וחבורתם ראויים להיקרא צוררים

    ליהודים היתה מסורת שבטית קהילתית ולא מסורת לאומית. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד.אהוד בן עזר שכתב את כתב השטנה נגד המזרחים "המחצבה" יוכל להיות ניאו פאולוס חדש. הרצל הוא בהחלט פערצל ובן גוריון הוא בהחלט בן גור גור

  • דוד  On פברואר 11, 2012 at 9:56 PM

    לשמוע ממך על קלישאת "ארצות המערב המתוקנות" זה סוג של אכזבה

  • אריק גלסנר  On פברואר 11, 2012 at 10:22 PM

    לדוד – מדוע?
    אין לנו מה ללמוד מערכים של הגינות ואהבת סדר פשוטות שיש באומות אחדות מהמערב? ערכים של שוויון, אכפתיות וסולידריות שיש באחרות או באותן אומות? ממערכות סעד מפוארות שיש באחרות או כנ"ל?
    אין לנו מה ללמוד מהסקנדינביות? או מאהבת הספר הבריטית (הבריטים הם-הם עם הספר, לדעתי)? או מהנדיבות של עשירי אמריקה ביחס ל(אי) הנדיבות של עשירי ארצנו? או מהערכים האנושיים שהביאה צרפת לעולם המודרני? או מהתפיסה שיש כזה דבר רשות הרבים ויש לטפח אותה, בניגוד להזנחת חוצותינו ושמורות הטבע שלנו? או מחוקי הדיור הנאורים העכשוויים בעיר כמו ברלין, בה ידו של בעל הנכס, המשכיר, אינה חופשית לעשות ככל העולה על רוחה במי שאין לו נכס, השוכר, כנהוג בתל אביב? או מהערכים האסתטיים-גרידא של עמים רבים אחרים? או מאהבת הדעת של הצרפתים וקיומו של מעמד אינטלקטואלי בתוכם שמונה מיליונים?

    איננו גרועים מרוב אומות העולם, כפי שחושבים אולי אחדים מאיתנו. אבל בהחלט יש לנו מה ללמוד. יכולת לביקורת-עצמית (אמנם לא ארסית ואימפוטנטית ושונאת-גרידא כמו שהיא מתגלמת היום באגפים של הישראליות) הייתה תכונה נערצת של הציונות ואולי כדאי לשקמה במעט.

    • shaultweig  On פברואר 11, 2012 at 11:13 PM

      אריק

      במאה העשרים ג'ויס ובקט הם אירים ,תומאס מאן ואלפרד דבלין הם גרמנים, ברוך אוסטרי, מרסל פרוסט ואלבר קאמי הם צרפתים,למפדוזה ו אלזה מורנטה הם איטלקים.

      אשמח לקבל רשימת קריאה של סופרים בריטים את מתחת להר געש קראתי

  • דוד  On פברואר 12, 2012 at 12:10 AM

    יש להו המון מה ללמוד, זה ברור. לכל עם יש את נקודות החוזק שלו, אבל אני באופן אישי לא סובל את הביטוי "מדינות מתוקנות", קודם כל כי אין מדינות כאלה, ושנית כי הוא מייצר תודעה כוזבת.. זה בעצם ביטוי, שעושה את ההיפך ממה שייחסת לי- הוא מתעלם מהבעיות הרבות והעמוקות שיש בשאר האומות, ובעצם ממצבו של האדם בכלל, בכך שהוא מייחס לאיזה שהיא חברה בעולם מעמד מתוקן. וכל זאת, בדרך כלל כדי להאיר את החברה הישראלית/יהודית באור שלילי. אני בטוח שזו לא כוונתך, אבל השימוש בביטוי הפי אדם כמוך, שמודע לניואנסים של שפה, קצת הפתיע אותי.

  • אריק גלסנר  On פברואר 12, 2012 at 1:25 AM

    לדוד – אני מבין כעת יותר את הערתך.
    לשאול – וירג'יניה וולף, אייריס מרדוק (אמנם אירית כמדומני), מרטין איימיס, דוריס לסינג (שפועלת בעיקר בבריטניה, למרות שנולדה במושבות), וסופרים הודים גדולים שפעלו בסצנה הבריטית, בראש ובראשונה נאיפול. ויש כמובן עוד.

    • shaultweig  On פברואר 12, 2012 at 2:27 AM

      אייריס מרדוק היא אכן אירית – השבוע גמרתי את חלומו של ברונו

      דוריס לסינג – מחברת הזהב על האפרטהייד בדרום אפריקה , יש הטוענים גם לטרחנות

  • גל  On פברואר 12, 2012 at 2:34 PM

    הביטוי עם נבחר איננו מניח כלל עליונות מוסרית או תרבותית על פני עמים אחרים. בתורה מתוארת הבחירה בעם ישראל כגחמה פרטית ומסתורית של האל.
    " לא מרובכם מכל-העמים, חשק השם בכם–ויבחר בכם: כי-אתם המעט, מכל-העמים. כי מאהבת השם אתכם, ומשומרו את-השבועה אשר נשבע לאבותיכם…" (ספר דברים).

    לאורך התנ"ך מתואר עם ישראל כעם סרבן וחוטא ולמרות זאת האל לא מתייאש מהם, הבחירה בהם היא בחירה גחמנית ולא קשורה לעליונות שיש בהם.

    "אהבתי אתכם' אמר ה'. ואמרתם: 'במה אהבתנו?' – 'הלוא אח עשיו ליעקב', נאום ה', 'ואוהב את יעקב. ואת עשו שנאתי…" (מלאכי).

    גם בהמשך ההגות היהודית אין שום הנחה שאנחנו טובים יותר באופן עקרוני מעמים אחרים. עם נבחר פירושו עם שהאל התגלה אליו מסיבותיו שלו והעניק לו את התורה ואת המצוות. למעשה, המילה "בחירה" עצמה מעידה על דבר שהוא "למעלה מטעם ודעת" (כלשון מורי החסידות)

    ובקיצור "אתה בחרתנו" באמונה היהודית לא קשור לעובדה שאנו טובים יותר ורק בהגות הציונית הוא הפך להיות ביטוי של גאווה יהודית לאומית. אבל כמובן שצבא הפרשנים שניתח את הסקר איננו משכיל מספיק בשביל לשבור את הסכמות הפשטניות שדרכם הם מנתחים את היהדות.

  • אריק גלסנר  On פברואר 12, 2012 at 2:52 PM

    לגל,
    צבא הפרשנים אולי לא משכיל כמוך, אבל כך גם רובם ככולם של משיבי הסקר שבהבנתם יכול המושג הזה של "עם נבחר" להפוך ולהיות בעל השלכות מסוכנות.

  • איילת  On פברואר 13, 2012 at 12:07 PM

    מסכימה עם גל בעיקר העם הניבחר הוא ביטוי לציפיות היתר שיש מאיתנו ולא לעליונותינו.כן יש לנו קשר מיוחד עם בורא עולם לטוב ולרע. אבל זה לא אומר שאנחנו טובים יותר.
    אם תסתכל רגע על מידת הענין האין סופית של אומות העולם בנו תראה שכך הוא. הם הגויים
    רואים את מה שאנו מסרבים לראות.
    כן יש באומות העולם דברים רבים ויפים שאפשר ללמוד מהם וגם הם יציריו של אלוהים.
    אבל להתרגש מהמתוקנות של מדינות ארופה ובמיוחד אנגליה ששיעבדה ודיכאה וסיממה[סין] אומות שלמות רק לצורך הרווח הכספי והאפשרות לנפוש בשמש בתנאים מאונגלזים את זה קשה לי להבין.גם הסקנדינבים- כן היום כמדינות מפותחות יש הרבה מה ללמוד מהתנהלות שלהם. אבל ערש תרבותם הוא הויקינגים שהיו האכזריים שבין הכובשים .כלומר הם כבר מיצו את מלאי התוקפנות שלהם. אני חוששת שהסיבה שהחילונים נדאגים עד כדי כך מעובדת היותנו העם הניבחר,נובעת מחשש פנימי עצום שאכן כך הוא [בראותם את יחסם הלא רציונלי של שאר האומות אלינו -עכשיו ומאז ומעולם…] וזה מצל צל כבד על אמונתם היוקדת ביקום ללא אלוהים.

  • אריק גלסנר  On פברואר 13, 2012 at 12:18 PM

    לאיילת,
    מידת העניין הלא פרופורציונלי של אומות העולם בישראל היא אכן חידה אפלה. אבל לא בטוח שאי אפשר לנסות להבינה באופן רציונלי, כלומר להבין את ההתנהגות הלא רציונלית הזו באופן תבוני (היהדות כערש הנצרות, רגשות אשם מלווים ברצון להתנער מרגשות אשם עקב רדיפות היהודים והשואה). העם היהודי אכן עם מיוחד. דתנו היא הבסיס לשתי דתות ענק אחרות, התנך הוא נכס מופת עולמי, שרידתנו הארוכה, ריבוי חתני הנובל היהודיים ועוד. אבל זה לא אומר שאי אפשר להסביר זאת באופן רציונלי. יש תופעות יוצאות דופן – נניח, מדוע צמח הקפיטליזם רק בקצה הצפוני מערבי של יבשת קטנה כמו אירופה ומדוע רק החלק הזה של העולם שגשג כל כך במאות האחרונות והצליח להכניע את כל הגלובוס כולו תחתיו – שצריך אכן לעמול ולהסבירן אבל זה לא שאין הסבר.
    לגבי ייחודנו: זה ייחוד שהוא גם צרה צרורה. כמו שמצטטת אמי, שחולקת עלי אמנם בנושא בכללותו, את טביה החולב: "אתה בחרתנו מכל העמים – אז אולי תבחר כבר מישהו אחר קצת?". להיות אדם "מיוחד" זה מתכון לצרות צרורות לאדם עצמו ולסביבתו. נרקיסיסט בטוח שהוא אדם מיוחד. והוא אכן כזה פעמים רבות. אבל זה לא אומר שזה לא מביא לו ולסובבים אותו צרות צרורות. לו – אי הכרה במגבלותיו וקנאה של הסובבים אותו בו. לסובבים אותו – אי הכרה בזכויותיהם.
    אנגלים לא היו רעים יותר מעם ישראל כשכבש את כנען בסופה והכרית את שבעת העממים. מלחמות דוד בארם צובה לא היו פחות אכזריות מהויקינגים.

    יש לעם היהודי ייחוד, זה נכון. אבל צריך לבדוק אם הוא משתלם, היכן הייחוד הזה דופק אותנו והיכן המאוהבות הזו בייחוד היא סכנה קיומית. למשל, היכולת המופלאה במובן השלילי של המושג לשהות דורות על גבי דורות בתוך חברה ששונאת אותך ולעתים רוצחת בך מתוך שילוב של אמונה ורפיון ידיים ש"יהיה בסדר". הציונות זיהתתה באופן מדויק את האימפוטנציה שהתגלתה ביכולת להידבק בגלות למרות העוינות הנוראה שהופנתה אליה. לכן טען ברנר שבתאוותנות, כלשונו (אולי ב"תאוונות", איני זוכר כרגע) היה מוחק מהסידור את ה"אתה בחרתנו". ה"אתה בחרתנו" הזה הוביל לעצלות ולעמעום יצר הקיום העצמי. זה קונספט מסוכן מאד, לחשוב שאתה מיוחד ולכן לא לראות סכנות קרבות ומאידך גיסא לגרום עוול לאחרים.

  • איילת  On פברואר 13, 2012 at 2:28 PM

    קונספט או מצב נתון- על זה כניראה לא נסכים כרגע.כלומר המילה קונספט מרמזת על האפשרות לבחור במצב הזה. או לבחור במצב אחר…
    אני כן מסכימה שמצבינו המיוחד טומן בחובו את הבעיות שהצבעת עלהם .ועוד רבות.
    וכן גם אני מזדהה הרבה פעמים גם עם טוביה וגם עם ברנר.רק מה,מבחינתי זה מצב נתון.
    לא אנחנו בחרנו. הוא בחר בנו. ועם הקושי הזה והסכנות שבו חייבים להתמודד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: