שונות

פורסם במגזין "מוצש" של "מקור ראשון"

טלוויזיה, ספרות ובני אדם

אחד מיתרונות הקריאה על פני הצפייה בטלוויזיה נעוץ בנוכחות האנושית המועצמת שהטלוויזיה, מטיבה, כופה עליך. הייצוג הישיר של הטלוויזיה, ייצוג איקוני, כופה על הצופה נוכחות אנושית המזכירה במידה מקסימלית את הנוכחות האנושית שבעולם האמתי. אנשים בעלי נפש אנינה ומסובכת זקוקים פעמים רבות לבדידות. אנשים בעלי נפש אנינה ומסובכת מתקשים משום כך לפעמים לצפות בטלוויזיה פשוט משום שניבטים ממנה עוד אנשים. לצפות בטלוויזיה הנו בעבורם להשתתף במסיבה רעשנית. וכל מי שהשתתף אי פעם במסיבה כשרק רצה להיות עם עצמו יכול להבין עד כמה זו חוויה לא נעימה. אנשים בעלי נפש אנינה ומסובכת זקוקים פעמים רבות לבדידות. אך לא תמיד הם זקוקים לבדידות דוממת וריקנית. הקריאה בפרוזה, בדומה לטלוויזיה, מפגישה אותם גם כן עם אנשים. אולם מכיוון שאלה אנשים שיוצרו בעמל רב על ידי עינם המביטה ומוחם המפענח של הקוראים, הרי שאלה לא ממש אנשים אחרים, הם שלוחה של "האני", מתוך כך שאותן "דמויות" יוצרו בעבודה שתובעת הקריאה ביחס לצפייה הפסיבית-יותר במסך הקטן. אם הגיהינום הוא הזולת לפעמים, הרי שכף-הקלע היא הטלוויזיה.

ספרות ופילוסופיה

כשהייתי בשנות העשרים שלי – וזה היה, ילדים, בחלקו, במאה שעברה! – רחשתי בוז חרישי כלפי הפילוסופיה וגאווה גלויה בספרות. הפילוסופיה נראתה לי עסק חיוור ותלוש שאינו עומד במבחן הקונקרטיות של הספרות. הספרות היא החיים ואילו הפילוסופיה היא צלליהם. הפילוסופים היחידים שעניינו אותי היו האקזיסטנציאליסטים וגם אותם, כלומר את פעילותם ההגותית (ולא הספרותית), למעט ניטשה, לא קראתי לעומק. ניסיתי אמנם את קירקגור, שהייתי אמור לאוהבו לפי כל המאפיינים שיוחסו להגותו בספרות המשנית שקראתי עליו, אך מעולם לא התחברתי אליו ממש, הוא נותר עבורי איזו הבטחה שלעולם אינה מתממשת (וזה נכון, אגב, עד היום). היחידים שעניינו אותי היו האקזיסטנציאליסטים וזאת בדיוק על שום כך שהם דיברו בשבחה של ההתנסות הקונקרטית בקיום ולפיכך גם ראו בספרות כלי-ביטוי ממדרגה ראשונה שהולם את הפילוסופיה שלהם. ואכן, חלקם היו סופרים גדולים (סארטר וקאמי, למשל). כשקראתי את שכתב קאמי בפתיחת "המיתוס של סיזיפוס" (“בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. לפסוק אם כדי לחיות את החיים האלה, פירושו לענות על שאלת-היסוד של הפילוסופיה. שאר השאלות, אם לעולם שלושה ממדים, אם לרוח תשע קטגוריות או שתים עשרה, באות אחר כך. כל אלה משחקים", תרגום: צבי ארד), הנהנתי במרץ. “כל אלה משחקים"; כלומר, כך חשבתי, כל מה שהינה הפילוסופיה. על מהות החיים, ובעקבות כך על טעמם או חיובם, מלמדת הספרות יותר מאשר כל חקירה מופשטת.
אבל בשנים האחרונות אני חש רעב גדול לפילוסופיה דווקא. ואף מנסה להשקיטו בקריאה פילוסופית בשעות שאינן יום ואינן לילה ואני מעט פטור בהן מדאגות היומיום. יש כמה סיבות לרעב הזה. אבל בהקשר של העימות בין הפילוסופיה לספרות, ישנה סיבה אחת עיקרית. ריבוי הספרים הרואים אור ושאת חלקם אני קורא, יוצר אצלי תחושה של חוסר-משקל של היצירה הבודדה. עצם הריבוי מלמד על – אם להשתמש בשפה פילוסופית – ה"קונטינגנטיות" של היצירות, כלומר על אי-הכרחיותן. פתאום מקור כוחה של הספרות, הקונקרטיות שלה, מתגלה לי גם כמקור חולשתה: התמקדותה בצירופים השונים והאינסופיים שבמציאות על חשבון חתירה להבנת עקרונותיה.

חינוך לסולידריות

ביום לחוץ במיוחד בשבוע שעבר תכננתי בשעה מדויקת, היחידה שהייתה פנויה אותו יום, ללכת לדואר ולקבל חבילה שציפיתי לה מאד. דוהר ברחובות העיר הגעתי לדואר אך הוא היה סגור. השביתה! טפחתי על מצחי. ובין רגע הפכתי לאחרון הראקציונרים: איזו מדינה! ביורוקרטיה עצלה ושביתות מופקרות! צריך לעשות כאן סדר ומהר!
אבל לכל אדם יש גם יצר טוב, ברוך השם. נזכרתי שהשביתה היא לטובת עובדי הקבלן. לכל אדם יש יצר טוב, ברוך השם, ואם לא יצר טוב אז אינטרס עצמי: נזכרתי שגם אני סוג של עובד קבלן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ברק  On פברואר 18, 2012 at 10:02 PM

    מעניינת הערתך בדבר הפילוסופיה והספרות.

    אני חושב שאצלי התהליך הוא דווקא הפוך: כיום אני בשנות העשרים ואני מזדהה עם דבריו של הגל ב"מבוא לתולדות הפילוסופיה" על יתרון הפילוסופיה על האמנות והדת, בכך שהיא עוסקת ישירות ב"אמת", ואילו הן בייצוגים שלה.

    בשנים הללו הייצוג הספרותי נחווה על-ידי כפשרה סובלימטיבית, כשאולי מאוחר יותר, כשיירגע ויאולף מעט ה"יצר", אהיה נכון יותר לקבל את המיסוך והתיווך של הפרוזה.

  • אריק גלסנר  On פברואר 18, 2012 at 10:09 PM

    בהצלחה באילוף היצר,
    לא בטוח שזה יקרה בשנות השלושים שלך.

    🙂

  • עוגיפלצת  On פברואר 18, 2012 at 11:02 PM

    הגיהנום הוא חדר המתנה. היום, בכל חדר המתנה שהוא, כופים עליך טלוויזיה. הזדהיתי מאוד עם תיאור המסיבה הרעשנית. (הזדהיתי גם עם תיאור השעות שאינן יום ואינן לילה. מתישהו הבנתי שהסיבה שיש דברים שאני שומרת לקרוא או לראות דווקא אז היא שאלה השעות היחידות שאני מצליחה "לא לחשוב" בהן, והראש שלי נקי מרעשים).

  • אריק גלסנר  On פברואר 19, 2012 at 1:36 AM

    תודה עוגי 🙂

  • אריק גלסנר  On פברואר 19, 2012 at 1:38 AM

    אגב, הלא יום ולא לילה יצא לי, בלי שכיוונתי לכך אלא אולי בלא מודע, לכוון לאמירת חז"ל שמי שחשקה נפשו ב"חוכמה יוונית", דהיינו פילוסופיה, ימצא שעה שאינה יום ואינה לילה וילמד אותה אז.
    רק אחרי הכתיבה שמתי לב לזה.
    (אני כותב את זה בשביל הביוגרף, כמובן 🙂 )

  • דרור  On פברואר 19, 2012 at 10:28 AM

    נהניתי מהרשימה. כשקראתי את אימרת הלא יום ולא לילה חשבתי מיד על חז"ל… מעניין אותי לאלו שעות אתה באמת מתכוון? שעות הלילה המאוחרות, הקרובות כבר אל הבוקר? לא מדובר בשעות מעייפות? הרי העיון הפילוסופי דורש ריכוז…

    (כשאני חושב על זה, כשחז"ל מבקשים מהאדם לעסוק בפילוסופיה רק בשעות מעין אלו, הם בעצם אומרים באירוניה שאין שעה שראוי לעסוק בה בפילוסופיה, כי תמיד ראוי לעסוק בתורה, גם ביום וגם בלילה – אם אינני טועה זו הכוונה – ואצלך העיסוק בפילוסופיה נעשה גם במעין-שעה-לא-שעה, בהן אתה פטור מדאגות היומיום, כאילו אמרת – דאגות היומיום שלנו זו התורה המודרנית… זה עיקר או מרכז חיינו, ובהקבלה – בכך לכאורה "ראוי" לעסוק).

  • עוגיפלצת  On פברואר 19, 2012 at 11:02 AM

    עצוב לגלות כמה אנחנו (החילונים הלא דתל"שים) ריקים מהמקורות. לא היה סיכוי שזה יהדהד אצלי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: