על "הכל זריז", של שרי שביט, הוצאת "אחוזת בית"

פורסם במדור לספרות של "ידיעות אחרונות"

מלי מועלם, הגיבורה והמספרת של "הכל זריז", היא צעירה בתחילת שנות העשרים שלה, שהסתבכה זה עתה בפרשית סמים בהודו והושבה ארצה בידי משטרת ישראל. אחיה הנערץ, יזהר, הוגה עסק הסמים ומנהיגה של חבורת ישראלים, הולנדית והודי שניהלה אותו, נעלם בתת-היבשת ההודית ומלי, בפתח הרומן, שבה להודו ומתלווה לבלש פרטי ישראלי שנשכר על ידי משפחתה למצוא את יזהר. יזהר ומלי הם שני ילדים מאומצים, ברזילאים במקור, שאומצו על ידי הוריהם האהובים וחיו בשכונת הדר-יוסף בתל אביב. שביט מתארת במלאות (יחסית) את החיים בשכונה הזו, המוצגת כשכונה קשת-יום של בני המעמד הבינוני-נמוך.
כיוון שקריאה של רומן היא תהליך, אציג את התחושות שעלו בי ברצף הקריאה ברומן, תחושות שהשתנו למדי במהלך הקריאה.
התחושה בשליש הראשון של הרומן הייתה שהוא כתוב בצורה לא מספיק אלגנטית ושהנושא שלו לא מספיק מחדש. מבחינת אופן הסיפור: עד לעמוד מאתיים, בערך, הפיזור של חומרי הרקע הנצרכים בין אותם חלקי סיפור המתארים את התחלת מסע-החיפוש אחרי יזהר, לא נעשה בצורה מושכלת מספיק. חומרי הרקע ניתנים באופן קצת מכאני במקומות שיש הכרח בהם או, לחלופין, באופן שרירותי. בכל מקרה, הם בולמים את עלילת הרומן המרכזית: התקדמות מסע החיפוש עצמו. ואילו בחירת הנושא, ישראלים בהודו, מבטאת איחור בעשרים שנה ולכל הפחות בעשור. בישראלים בהודו טיפל א.ב. יהושע כבר ב-1994 ב"השיבה מהודו", וגור בנטוביץ', בסרטו “משהו טוטאלי”, תסריט שכתב עם אתגר קרת ושמזכיר מאד את רכיבי הרומן שלפנינו (סמים, הולנדים), טיפל בו כבר ב-2000. כמובן, מותר לסופר לחזור ולעסוק בנושא הזה, שהוא אכן תופעה מעניינת. אבל רעננות קשה להשיג כך.
אך את השליש השני של הרומן קראתי בהנאה. אחרי כמאתיים כעמודים מתחשל סוף סוף יסוד בסיסי שמתניע את הרומן והופך אותו למושך לקריאה, והוא בפשטות המתח. פתאום סיפור היעלמו של יזהר מתחיל לעניין. אמנם הנושא הסוציולוגי, ישראלים בהודו, לא מספיק מחודד כאמור, ואף יצירת המתח נעשית לעתים באמצעים לא מספיק אמינים אבל, איכשהו, השילוב בין הסוציולוגיה למתח הבסיסי הפך את הקריאה למעניינת.
אבל בשליש השלישי והאחרון של הרומן חל שינוי נוסף. ולרעה. ריבוי אירועים לא סבירים הפך בחלק זה את הרומן לטלנובלה. לא אפרט את כל אי הסבירויות שישנן כאן כדי לא להרוס למי שירצה לקרוא ברומן. אומר רק שאי סבירות בסיסית אחת הנה היקלעותם של חבורת הישראלים ללב סכסוך פנים הודי בין טייקונים, אי-סבירות שמתעצמת כשהקשר בין הישראלים לטייקונים נוצר משלושה כיוונים שונים ונפרדים. הבעיה העקרונית באי סבירויות טלנובליות כפולה. ראשית, הטלנובלה אינה מעניקה לנו את התחושה כי החיים הרגילים עצמם, בהסתכלות בוחנת, צופני סוד וקסם. אם אנו זקוקים לאירועים לא סבירים על מנת להפוך את העלילה ל"מעניינת", הרי שהנחתנו הסמויה היא שהחיים הרגילים אינם מעניינים. וזה אולי אחד מתפקידיה של הספרות: למצוא את המעניין בתוך הרגיל. אבל הבעיה באי סבירות טלנובלית ניתנת להסבר פחות מטפיזי. שימוש בספרות באמצעים טלנובליים משול למשחק שח מתוח ושקול שבו, לפתע, אחד השחקנים מוסיף ללוח טנק-צעצוע, ממשחק מסוג אחר, ומתחיל לטווח את הכלים של יריבו אחד-אחד ואז מכריז על ניצחונו. רומן שמתנהל לפי תהליכים סבירים ומובא בהצלחה אל סיומו הוא כמו משחק שח שמנצחים בו בהתאם לכללים נוקשים. יש בכך יופי וחכמה. סופר שמשתמש באי סבירויות וצירופי מקרים משול לאותו אחד שמכניס את טנק הצעצוע הקטלני ללוח. גם הוא חושב שהוא ניצח. אבל זה, כמו שאמרנו בילדותנו, "לא חכמה".
אז האם, לאור הסיום וההתחלה החלשים, הרומן אינו טוב? אני מתקשה לומר כך. זאת משום שלאורך כל חלקי הרומן מפגינה הסופרת יכולות לשוניות לא מבוטלות בשחזור סלנג עדכני בד בבד לחלישה מרשימה על הזירה הגאוגרפית והאנושית שהינה אותו חלק מהודו שהיא דנה בו. ויש עוד נקודה חשובה: ברומן מבצבצת אפשרות לתובנה חדשה על תופעת הישראלים בהודו. הודו, מציע בעקיפין הרומן, אינה רק מקלט ממה שמכונה באופן כללי מדי "הלחץ" של החיים בישראל, “לחץ" שמיוחס בדרך כלל למצב הביטחוני ולשירות הצבאי שכרוך בו. הרומן מציג אפשרות אחרת. הוא מציג את הודו כדרכו של המעמד הנמוך בחברה הישראלית להרגיש מעט "היי", הודו כשכטה שמאפשרת בריחה משלטון הקאסטות המעמדיות הישראליות. יזהר, בעודו בארץ, צופה ב"האזרח קיין" ומתפעל, בעיקר מעלייתו המעמדית של קיין. הודו, בעבור יזהר, התלוש וחלוש מבחינה מעמדית (וכמובן, היותו מאומץ תורמת לתחושת הזרות שלו), היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, המקבילה לאמריקה של קיין, בה כל אחד נחוש יכול להצליח ו”לעשות את המכה”. הודו כסם, שהופך הכל לאפשרי ומשכיח את פערי המעמדות הישראליים. זו תובנה מעניינת שנרמזת ברומן ותורמת לאמביוולנטיות שלי כלפיו.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: