על "אהבה ומכשולים", של אלכסנדר המון, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן (מאנגלית: ברוריה בן-ברוך)

פורסם במדור לספרות ב"שבעה לילות" של "ידיעות אחרונות"

אלכסנדר המון הוא סופר ממוצא אוקראיני יליד סראייבו (1964), שהיגר לארצות הברית ב-1992, רגע לפני פרוץ המלחמה ביוגוסלביה. הוא כותב מ-1995 את ספריו באנגלית והפך להיות, לדעת רבים, אחד הסופרים האמריקאים הצעירים הבולטים (בספרות, יש לזכור, "צעיר" הוא מי שהנו בן פחות מששים). שני ספריו הקודמים, "איש משום מקום" ו"פרויקט לזרוס", עסקו במהגרים בוסניים כמותו החיים בשיקגו, כשהמון מפצל את דמות המהגר לשתיים, מהגר בן דמותו שלא חווה את זוועות המלחמה ומהגר "טרי" שחווה אותה. בניגוד לדעת הרבים המוזכרת, אני לא התפעלתי לא מ"פרוייקט לזרוס" ולא מ"איש משום מקום". יש בפרוזה של המון תחושה בולטת של תעייה, של מה שכינו הורינו "שיטת מצליח". הסופר, כך התחושה, אינו מגשים חזון מפורט וברור הניצב נכחו במוחו, אלא מוליך את הפרוזה מתוך הססנות נסיינית, בתקווה שהיא "תצליח". לעתים היא אכן "מצליחה" אך לעתים לא. עוד עומדת לרועץ לפרוזה הזו הסנטימנטליות שהיא כמעט סימן ההיכר של הפרוזה האמריקאית הגברית הצעירה. כמו במקרהו של אחד מאוהדיו של המון, הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ספרן-פויר, העיסוק בקטסטרופות (השואה או ה-11 בספטמבר או, אצל המון, האסון בבוסניה) הופך את הפרוזה הזו להיפר-רגשנית למפרע. הגדיל לעשות המון ב"פרויקט לזרוס" כשצירף לאסון הבוסני את הפוגרום בקישינב, אליה יוצא הגיבור הסופר העורך תחקיר לספרו שעוסק במהגרים יהודיים מתחילת המאה, מסע שהנו גם חיקוי מביך ל"הכל מואר" של ספרן-פויר המוזכר, שגם במרכז ספרו ישנו מסע לאזורי אסון יהודי במזרח אירופה.

"אהבה ומכשולים" הוא קובץ סיפורים של המון שראה אור במקור ב-2009 והוא הטוב מבין ספריו שקראתי. מפתה לומר כי הקובץ הזה חושף שהבעיה של המון המוקדם הייתה בבחירת הסוגה. סוגת הרומן הארוכה חייבה אותו לחומרי מילוי שאינם הכרחיים ואשר הולידו את תחושת הגישוש והתעייה המוזכרת. ייחוס הצלחת הקובץ לבחירה בסוגת הסיפור הקצר מקבל חיזוק מכך שהחומרים של הקובץ הינם אותם חומרים בדיוק שהעסיקו את המון ברומנים שלו. סיפורי הקובץ, המסופר בגוף ראשון, מתמקדים גם הם בבן דמותו של המון, מילדות בבוסניה ועד לחייו כסופר מהגר בארה"ב. התחושה היא שהסופר נמלך בדעתו והחליט לספר את הסיפור שלו שוב, אך כעת במתכונת של סיפורים קצרים. פיצול האוטוביוגרפיה, או האוטוביוגרפיה הבדויה, לסיפורים קטנים אך שלמים הוא אחד האמצעים העומדים בפני האוטוביוגרף בסוגיה שלפחות מאז ימי אריסטו מעיבה על הז'אנר: כיצד להפוך את החיים לסיפור בעוד שאירועי החיים אינם נובעים בהכרח זה מתוך זה, כפי שעל רכיבי עלילת סיפור לנבוע. חייו, או חייו הבדויים, של המון הופכים לפיכך כאן לשורת סיפורים קצרים בעלי עלילה הדוקה.

שני הסיפורים הפותחים את הקובץ הם סיפורי חניכה מינית, חניכה מינית שנכשלת. בראשון מביניהם מתוודע המספר הנער, בזמן שהותו עם משפחתו בזאיר שם כיהן אביו כדיפלומט יוגוסלבי זוטר, לאמריקאי פרוע שמשדל אותו לצריכת סמים ולהתנסות מינית. בסיפור השני, הטוב מקודמו והמצוין, נשלח המספר הנער בשליחות משפחתו לקניית מקפיא בעיר רחוקה. הנער שיוצא לראשונה לבדו מחוג משפחתו מייחל להרפתקאות מיניות: "החזקתי באמונה שאיננה נדירה בקרב זכרים מתבגרים, שמחוץ לחוגים המגבילים של המשפחה, חברים וחברות חסודות מהתיכון, שוכן עולם פרוע של סקס צרוף מאין כמוהו, שבו גם הקשר הגופני או קשר העין הפעוטים ביותר מוליכים להזדווגות חסרת גבולות". גברים רבים שהיו פעם "זכרים מתבגרים" יוכלו כמדומה להזדהות עם המשפטים הללו. הטשטוש בין הפנטזיה הפרועה למציאות, הניסיון לכפות על המציאות את החזון המיני, מוביל את הנער לאסון קומי.
קומיים הינם גם הסיפורים שעוסקים בחיי הספרות. המון צוחק על עצמו באופן שובה לב וגם משרטט כמה הבדלים בין הסצנה הספרותית בבוסניה לזו בארה"ב, כמו גם בין הטמפרמנט של "שתי המולדות" שלו והטמפרמנט-המדומיין שמייחסת כל מולדת לרעותה. בסיפור אחד, נאמן לתמת "הכפיל" מהרומנים שלו, מתאר המספר את קנאתו ארוכת הימים במשורר בוסני בשם מוחמד ד'. שלא כמותו, נותר מוחמד בבוסניה בזמן המצור על סרייבו, אך זכה בגין שירי המצור לתהילה בארה"ב ואף נישא לאמריקאית. מוחמד ד' הוא משורר טוטאלי, או מציג לאמריקאיים הנאיביים דמות כזו. מארחו באוניברסיטה של מוחמד מתפעל באוזני המספר ממסירותו של מוחמד לשירה: "'משוררים אמריקנים היו פעם ככה', אמר ביל בעגמומיות, 'היום הם רק מלמדים ומתלוננים ומזיינים בסתר את הסטודנטיות שלהם'". אך לבסוף נמלטים המשורר והסופר הקנאי, שניהם כאחד, מאשתו האמריקאית האימתנית של המשורר, כמו מייסדים חזית בוסנית גברית, מובסת ושתויה, מול אמריקה הנשית, החזקה והמפוכחת. סיפור אחר על חיי הספרות הוא המפגש בין סופר אמריקאי מצליח, שגם בו מקנא המספר, למשפחתו הבוסנית של האחרון. הסופר בוש בפרובינציאליות של משפחתו לבין איש העולם הגדול, מפגש שמוליד כמה רגעים קומיים מוצלחים.

ככלל, זהו קובץ מוצלח שעוסק בהומור בחניכה שהותמרה באמצעיתה להגירה, כלומר לחניכה נוספת; קובץ שעוסק באמצעות שורת סיפורים מהודקים בפרובינציה ובמרכז, ובחוליה המגשרת ביניהם: מוביליזציה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: