קצר על השמרנות שבעתידנות

הנבואות והתחזיות החוזרות חדשות לבקרים על שינוי דרמטי או "סינגולארי" שאנו באים או-טו-טו בשעריו – כדוגמת זו – יוצרות אפקט רגרסיבי מבחינה פוליטית וגם מבחינה קיומית (כלומר, מבחינת חוויית הקיום האינדיבידואלית שלנו).

שני פנים לרגרסיה: קוגניטיבי ומעשי.

מבחינה קוגניטיבית, הרי שהתחזיות הללו זורעות בנו מבוכה ונופחות בנו שיתוק. בעוד אנו עמלים בדי עמל להבין את חיינו: את מהות קיומנו הפרטי ואת העולם הגדול אל חופו נפלטנו מגלי האינסוף שקדמו להווייתנו – באים ומבשרים לנו שהעולם הזה, הקיום הזה, תוקפם פג.
משל לאדם שעמל להעפיל אל פסגה נישאה, חושש מכך ששאיפתו לא תצלח ותסוכל באלפי המכשולים שהוא רואה או מנחש לפניו, ולפתע הוא מקבל הודעת סמס שצילום לווייני חשף זה עתה שהפסגה שלפניו היא הפסגה הנמוכה ביותר בשרשרת הרים שאת שיא גובהה אף לא ניתן לשער.
הידיעה הזו מרפה ידיים, כמובן.

ומכאן קצרה הדרך לרגרסיה המעשית, כלומר המוסרית והפוליטית. בעוד אנו עמלים לתקן את חיינו ועולמנו, באים העתידנים להודיענו שחיינו אלה ועולמנו זה זמנם קצוב. או אז, מתקני עולם ומשתלמים בעיצוב עצמם נותרים ללא מושא: ללא עולם וללא עצמם שיש לתקן ולעצב.

יש, בקיצור, יסוד לא תמים מבחינה פוליטית בעתידנות ובחיזוי שינוי רדיקלי שאנו ניצבים בפניו. בין אם הדבר נעשה במודע ובין אם הוא לא נעשה במודע (ואלה רוב המקרים) – הרי שהעתידנות היא בעלת אופי שמרני מבחינה פוליטית. אין מה לעמול על שינוי ההווה כי הרי ההווה הזה הנה הנה כחלום יעוף.

*
אגב, לדעתי, השינויים שמתרגשים לבוא עלינו לעולם לא יבואו באותה דחיסות יוצרת הלם שבה הם מוצגים בכתבי העתידנים לסוגיהם ומיניהם. הם יעוכלו כמו שמעוכלים אט אט השינויים הדרמטיים שכבר חזינו מבשרנו במאות האחרונות. כמו התאוריה של שופנהאואר בדבר האושר, שאינו מחזיק מעמד משפג חידושו, כך גם החידושים הללו לכשיגיעו, אם יגיעו, הרי שאחר תקופת הלם קצרה נורגל בהם, וישובו ויצוצו כל הבעיות הקיומיות, המוסריות והפוליטיות שמלווים את האנושות מקדמת דנא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נדב  On פברואר 17, 2013 at 2:06 PM

    ואני חשבתי שכוונתך ב'שמרנות' היא בכך שתפיסת ההיסטוריה של העתידנים הללו היא לינארית באופן קיצוני – אין בה שום התייחסות למרכיבים פוליטיים חברתיים אחרים מאותה התפתחות ספציפית שהם מייחסים להיסטוריה ולעתיד.
    זאת ועוד, להררי גישה אנטי הומניסטית, והיא זו שמכוננת את תחזיותיו המופרכות – הוא סבור שאין שום ייחוד בתודעה האנושית, שההיסטוריה היא בדיה. האמת היא זו הביולוגית בלבד, ולכן אין בעיה לחשוב על עתיד כמו זה שמתואר במטריקס. החיים כדבר נבדל, מיוחד, לא תופסים אצל הררי מקום, אלא כפונקציה אבולוציונית שמטרתה קיום.
    אשמח אם תכתוב את דעתך בשני נושאים אלה (במיוחד זה האחרון), כי משום מה נראה לי שגישתו הבעייתית של הררי הולכת ותופסת מקום, מבלי שתקום לה התנגדות של ממש.

    • אילה  On פברואר 17, 2013 at 2:40 PM

      נדב, מעניין מה שאמרת על רקע קריאה בספרים של ריי קורצווייל. האיש אופטימיסט כרוני (בעיני הוא איגנורנט) ומתעלם באופן מוחלט ממרכיבים חברתיים ובעיקר דתיים.

  • אילה  On פברואר 17, 2013 at 2:38 PM

    היי אריק. אני מסכימה עם הפסקה האחרונה, השנויים שיבואו לא יצרו תחושת הלם ודחיסות כפי שמוצג בכתבי העתידנים. העתידנים שייכים להווה, והשנויים – לעתיד. דווקא כאשר קורה משהו גדול באמת, מהפכה (מדעית, טכנולוגית ואפילו תיאולוגית) אנשים עסוקים בהתפרטויות הקטנות, מה השתנה בהוראות הקבע שלהם או העליה בנפח המנוע במכוניות קוריאניות, פחות בתהליך. כשמדברים בהתרגשות וקצוניות על משהו, ומסכמים אותו, משמע לא קורה יותר מדי וצריך למלא את הריק (נזכרתי פתאום במילניום באג). מאורע גדול דורש התגוננות מפניו על ידי הפריטה שלו ליומיומי. ולכן, אי אפשר לראות את הנולד 🙂 וטוב שכך.
    בנוגע לשופנהאואר, סתם תהיתי, האם אינך רואה בו רגש דתי שלא בא על סיפוקו? אני לא חושבת שהוא פסימיסט, הוא סתם אוהב להציק ולנדנד. לא יודעת, הוא כל כך מגזים ביחסו לאושר וסבל שזה מגחיך את שני המושגים . אני חושבת שהוא בעצמו מתבלבל ביניהם לעתים.

  • דודי  On פברואר 17, 2013 at 4:28 PM

    יפה.

    סייג לנקודה הראשונה – אולי באנשים שיש לפעילותם זיקה כלשהי למהפכה המשמשת ובאה, המחשבה שאכן זו מהפכה ולא סתם התפתחות יכולה להיות תמריץ. אלה לא חייבים להיות אנשים מסוגו של ריי קורצווייל, אלא גם סתם סטודנטים לביולוגיה או מהנדסים בחברות שעיסוקן קשור לבינה מלאכותית.

    ארשה לעצמי להתפרע: יכול להיות שגם לאנשים שעיסוקם אינו קשור ישירות להתפתחויות הטכנולוגיות, תחזיות על עולם שונה לגמרי שעומד בפתח יכולות להיות תמריץ ועידוד. כוונתי דווקא לאנשי רוח (כולל מבקרי ספרות!) שכן אפשר לקוות שבעולם העתידי יהיה עניין כלשהו בהגותם וביצירתם האמנותית של בני האדם מהתקופה שלפני המהפכה שבפתח, ויהיו להם אמצעים לשחזרה. (יהיה להם הרבה זמן פנוי אם הם ייפטרו מהמוות ומפקקי התנועה). כנראה, יהיה לאותם יצורי עתיד פחות עניין במצב חשבון העו"ש או תיקי המניות של בני זמננו.

    (ב"אמא לילה" של קורט וונגוט טוענת אחת הדמויות שציוויליזציות עתידיות ישפטו את בני האדם אך ורק לפי האמנות שישאירו אחריהם).

  • אריק גלסנר  On פברואר 17, 2013 at 6:24 PM

    לנדב – הספר (והגישה) של ד"ר יובל נח הררי מעניין מאד ונבון מאד וכתוב היטב אך הוא גם מקומם מאד. יש הרבה מה לומר עליו. ויש לי עוד הרבה ללמוד כדי לומר זאת טוב. ואולי אעשה זאת בעתיד.
    לאיילה – ראשית, שופנהאואר הוא בהחלט נפש רליגיוזית מאד, בעל חוש דתי מפותח. שנית, הוא לא רצה "לעצבן" לדעתי. מדובר בגאון אבסולוטי שאף על פי כן בהחלט לא צריך לקבל את עמדותיו כולן או אף מקצתן. התאוריה שלו על האושר מאירת עיניים אבל אולי מוגזמת ביומרנותה לכסות את התופעה כליל.
    תודה על ההערה, דודי.

  • הרצל  On פברואר 17, 2013 at 7:06 PM

    כל הדיבורים על סינגולריות הם לדעתי קשקוש אחד גדול של אנשים שיש להם ידע מסוים בטכנולוגיה ומעט מאד הבנה של טבע האדם והמציאות. הדיבורים על סינגולריות, יותר משהם משקפים התקדמות של האנושות, מעידים על מצבה העגום. ביסוד הרעיון של הסינגולריות עומדת ההנחה שהתודעה היא ביסודה תוצר של המוח או הפיזיולוגיה של האדם או בעלי החיים. מכיוון שהמוח מורכב ממיליארדי תאים עם אינטראקציות ענפות ביניהם, הרי שאם ניצור מכונות מספיק מורכבות, יבוא יום ומכונות אלה יפתחו אינטליגנציה ומודעות.
    מכונות חיות להבדיל ממכונות מעשי ידי אדם, הן בעלות מרכז פנימי, וקשורות בטבורן, לרובד הטרנסצנדנטלי (שנמצא מעבר לגבולות) של התודעה (אם אנחנו מודעים לכך או לא). כמו שאמר המתמטיקאי קורט גדל: "המוח הוא מכונת חישוב אשר מחוברת אל הרוח". אין הרבה תודעות, אלא יש תודעה אחת שבאה לידי ביטוי בצורות שונות דרך מערכות עצבים שונות.
    האופי האינסופי של התודעה בא לידי ביטוי במונח שמקורו בסנסקריט: Nitia Apaurueya – נצחית, לא נבראת.

  • דוד  On פברואר 18, 2013 at 7:17 AM

    הררי מוסיף כי ניצחונו האידיאולוגי של עקרון החירות השולט בחברה המודרנית על ערכי האחווה והשוויון הוא המפתח שיאפשר את קידום ההנדסה הגנטית ויצירת סייבורגים.

    בעתיד הלא רחוק, הוא אומר, יתכן שרק אנשים עשירים יוכלו להנדס ולשדרג את עצמם ואת ילדיהם לרמתו של האדם העליון. שאר בני האדם ייעלמו

  • דוד  On פברואר 18, 2013 at 7:25 AM

    מצטער על שליחת התגובה הקודמת בטרם עת.
    לדעתי הדברים פשוטים וברורים יותר, כמצוטט בכתבה עצמה: "הררי מוסיף כי ניצחונו האידיאולוגי של עקרון החירות השולט בחברה המודרנית על ערכי האחווה והשוויון הוא המפתח שיאפשר את קידום ההנדסה הגנטית ויצירת סייבורגים. בעתיד הלא רחוק, הוא אומר, יתכן שרק אנשים עשירים יוכלו להנדס ולשדרג את עצמם ואת ילדיהם לרמתו של האדם העליון. שאר בני האדם ייעלמו…"
    בקיצור, בעולם כזה הבדלי ההון לא יתמצו רק בהחזקת דירה מפוארת/רכב/פנסיה חלומית וכו', אלא יתבטאו בהפיכת העשירים למין חדש של ממש. או אז לא ניתן יהיה להתווכח על מידת החשיבות של הכסף. עולם כזה מעניק לכסף משמעות כמעט אבסולוטית ומייתר כל דיון מוסרי לגביו. זה גם סוד כוחו העולה של הכסף עם השנים- שיש יותר ויותר דברים שניתן לעשות איתו.
    עכשיו בואו נתאר לעצמנו צעיר בן 23 שקורא כזה מאמר- הרבה יותר מאשר מבוכה, אוחז בו פחד להישאר מאחור והדרך שלו להתגבר עליו היא להתחיל ולעשות יותר כסף

  • הרצל  On פברואר 18, 2013 at 4:40 PM

    דוד,
    מה שצריך להדאיג יותר זה שצעיר בן 23 (ולא רק בן 23) מתייחס ברצינות לגיבובים של הררי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: