על "בית מאיה", מאת אֵסָה דה קֶיְירוֹש, הוצאת "מחברות לספרות" (מפורטוגלית: רמי סערי ופרנסישקו דה קושטה ריש)

פורסם במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

אחד מגיבורי המשנה המפתיעים של "בית מאיה" הנו שגריר פינלנד בליסבון. השגריר של המדינה האקזוטית, בצפון מזרח אירופה, צץ באירועים שונים של "החברה הגבוהה" הליסבונית, מפגשים שהרומן הזה משופע בהם, ומלהג בהם בפורטוגזית משובשת. השגריר הפיני אהוד באופן מפתיע בדרום מערב היבשת: "העיתון דיווח על נסיעת השגריר הפיני ואחר כך על חזרתו. לדיווחים נלוו דברי ידידות שנבחרו בקפידה רבה, איך אפשר אחרת? שהרי חיבה כנה קושרת בין פורטוגל לפינלנד". יצירתה של הדמות הנלעגת והמשעשעת הזו היא אחד האמצעים המתוחכמים שבהם דה קֶיְירוֹש דן באחת התמות המרכזיות שלו: הפרובינציאליות הפורטוגזית. פורטוגל, מעצמה לשעבר, מי שהקולוניות שלה השתרעו בעבר על פני דרום אמריקה, הודו ואפריקה, היא בשליש האחרון של המאה ה-19, השנים בהן מתרחש הרומן, אומה סלבריטאית לשעבר, שלא מבינה עדיין עד כמה היא מחוץ למשחק, מחוץ לעניינים. פורטוגל היא פינלנד שעוד לא קלטה שהיא פינלנד. במשתה נוסף של החברה הגבוהה משוחח גיבור הרומן, קרלוּש דה מאיה, עם אורח קרתני שרוטן על מעשיותם הצחיחה של האנגלים ושואל את קרלוש המשכיל כך: "אולי תואיל בטובך לומר לי עוד משהו, היש שם באנגליה ספרות מענגת כמו זו שמקובלת אצלנו, סופרים המחברים פיליטונים ומשוררים רמי מעלה?". קרלוש משיב באירוניה שאין שום דבר דומה לזה אצל האנגלים ועל כך מהנהן האורח הקרתני "זה בדיוק מה שחשבתי, הם הרי כולם אנשי עסקים". קרלוש המזועזע-משועשע ממהר לברר מיהו זה ואיזה הוא התמוי שהשתרבב כך למסיבה של רמי מעלה, ומסתבר לו שהלה הוא פקיד בכיר מאד במשרד החינוך והתרבות הפורטוגזי. באותה סעודה, מביע פוליטיקאי פורטוגלי בכיר אחר את דעתו על כך שאנגליה אף מקנאה בפורטוגל, "זו היא הקנאה שרוחשות לנו כל המדינות, בגלל חשיבות מושבותינו והשפעתנו הרבה על אפריקה". אמנם, מודה הרוזן הפוליטיקאי, "אין לנו לא המיליונים של האנגלים ולא הצי שלהם, אבל זכינו לרוב תהילה. הנסיך הנריק היה יורד ים משכמו ומעלה, וכיבוש הורמוז היה מבצע למופת […] ואני היודע דבר או שניים על השיטה הקולוניאליסטית, יכול לקבוע בפסקנות שאין כיום מושבות ליברליות יותר, מאמינות יותר בקדמה ובעלות פוטנציאל רב יותר לעושר מהמושבות שלנו!".
אבל הסאטירה ביחס לשיגעון הגדלות הפורטוגזי היא רק אחת התמות ב"בית מאיה". יצירת המופת הפורטוגלית הזו מהמאה ה-19 (התפרסמה ב-1888), "הרומן הגדול ביותר של פורטוגל מאת גדול סופריה" מצוטט סארמאגו על גב הכריכה ועם הקריאה ברומן מסתבר שאין זו סתם התלהמות והתלהבות ריקה, שמגיעה אלינו בתיווכו הברוך של רמי סערי, מתמקדת באותו קרלוש דה מאיה, בן אצולה פורטוגלי, צעיר יפה תואר, עשיר כקורח, אבל מי שפוליטית, במידה והוא עסוק בפוליטיקה, נוטה לליברליזם. כמו ברומנים רוסיים בני המאה ה-19, אולי הבולט שביניהם הוא "אובלומוב" של גונצ'ארוב, מתאר דה קיירוש את ניסיונותיו האימפוטנטיים למדי של קרלוש להפוך עצמו למועיל מבחינה חברתית. הוא, למשל, לומד רפואה ומנסה לפתוח מרפאה לאנשים שידם אינה משגת. אבל הגיבור אינו מתייסר כל כך, כבאותם רומנים רוסיים מוזכרים, על אוזלת ידו וגם הסופר אינו מתמקד בזה. חיי העושר האגדי, הבזבוז וחדלות המעש, של קרלוש וסביבתו, אינם ניצבים במרכז הכוונת של הסופר. גם מוטיב נוסף של הרומן הריאליסטי המשובח במאה ה-19, הצגת היצריות האנושית שחבויה מתחת למחלצות התרבות – ובמקרה של "בית מאיה", רומן שכולם בו לבושים היטב, בהידור ובראוותנות, המחלצות אינן רק מטפורה – מצוי כאן, אולם אינו עומד במוקד הרומן. פיצוי להיעדר חשיפה וביקורת רדיקליות כאלו, היעדרה של אותה קיצוניות רוסית שהעמידה בספק את כל הערכים כולם, שנאה מוסרית גדולה ונוראה למשטר הישן, שהפכה את הרומן הרוסי של המאה ה-19 לחוד החנית של הז'אנר, נמצא כאן בטון ובקצב היציבים של הרומן, במשפטים המחוטבים באלגנטיות, באירוניה וההומור הדקים של הסופר ביחס לדמויות (ובמקרה של חברו של קרלוש, האינטלקטואל הדנדי הפרוטו-פשיסט, אֵגָה, בהומור המוזר של הדמות עצמה), בחלישה המרשימה על תפאורת חייהן (הבתים, הבגדים, מחוות ותווי הגוף) שמשורטטת בצורה מפורטת מאד אך לא מייגעת. מושך מאד לקריאה הוא תיאור חיי האהבה של קרלוש, שניצבים בלבו העלילתי של הרומן: פרשיית הניאוף שלו עם אשת הפוליטיקאי העצי הבכיר ולאחריה פרשיית האהבה הסוערת שלו עם אשת איש עסקים ברזילאי, שמתפתחת באופן מפתיע. הטון של דה קיירוש אינו מתפעל מהלהט הלטיני של אהבתו של קרלוש, אבל גם אינו לועג לו בציניות, הוא נמצא בתווך, וזה מיקום מעניין, בין רומנטיקה לנטורליזם, אותם זרמים אמנותיים שהתגוששו ביניהם באירופה בת התקופה ושדה קיירוש אף מתאר את התגוששותם המעט פרודית בפרובינציה שהינה פורטוגל.
זו יצירה גדולה מסוף מערב, שאנחנו, בקצה מזרח, יכולים גם יכולים להזדהות עם כמה מהנושאים שלה, ובראש ובראשונה: עם הפרובינציאליות המודעת והלא מודעת לעצמה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טוב  On אפריל 20, 2013 at 9:33 PM

    נראה שבספר יחסים עם נשים אינם מתפתחים אלא מופיעים, כנראה מפני שבכלל, דמויות נשים אינן הצד המוצלח ביצירה הזו. ניכר ה.. הייתי אומר הפסיחה על שתי הסעיפים בין רומנטיקה לנטורליזם שהזכרת, אבל זה שלא בטובת הטקסט, גורם לו להרגיש מיושן, ודווקא עולה על דעתי כרגע המאמץ של ניטשה לכתוב טקסט שראוי למודרנה שהייתה אז המאה ה 19, ב'הרצון לעוצמה'. כאן אין הכרה ברורה כזאת. לרוע המזל האצילים המתפרנסים מעושרם האלוהי (שבא להם מתוקף הסדר האלוהי), לא משחררים את הספר מאותו סדר ישן, אגב וודאי שהיו לא מעט אצילים מרוששים שאותם הספר אינו סופר, מפני שזה היה פוגם בסדר האלוהי התקף כאילו אין זו המאה ה 19. הנסיגה החוזרת על עצמה ממאבק קיצוני מלא שנאה, אפילו הייתי אומר, מאבק היסטרי (כמו שהזכרת -בשונה כול כך מאשר ברומנים הרוסיים), זה קו מעניין אבל הביצוע לא מוצלח, מאכזב. כנראה הספר מגשש לתת ביטוי לתופעה חברתית (לדעתי של ייאוש) שעדיין רחוקה מלהתגבש, ולא מצליח לתת לה צורה בטרם היא עצמה נוצרה. לבסוף המצליף המוסרי המכוון את הישראלי לפרובינציליות של עצמו, כבבואה לפרובינציליות הפורטוגלית שהספר מתריע עליה. נראה כאילו ספר שלא מצליח כיום להיות משמעותי במיוחד, מונשם בוורסיה החביבה של הזלזול העצמי המוכר, מטעם אנשי המוסר בעיניי עצמם, כגון עיתונאים ושדרני טלוויזיה.

  • ספרי תרגום של הוצאה לאור  On אפריל 29, 2013 at 6:58 AM

    פוסט מעניין. בכלל אני חושב שתרגומם של ספרי רב-מכר בשנים האחרונות היטיבה עם תעשיית הספרים הישראלית, וקהל קוראים רב יכול ליהנות מחוויית קריאה בלתי רגליה של ספרים אלו. כך יכול הקהל הרחב להכיר תרבויות אחרות, סגנונות ספרותיים שונים ובעיקר להיחשף לספרים שהם לא ישראליים. עושר התרבותי מתרחב רק עם הכרה של סגנונות ספרותיים אחרים ממדינות שונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: