תזכורת

"נבון יהיה מצדנו לשמור על בריאותנו ולטפח את יכולותינו המנטליות יותר מאשר לצבור עושר. אל לחיווי זה להתפרש באופן שגוי כטוען שעלינו להזניח את השגתו של הנצרך וההולם בעבורנו. אולם עושר כשלעצמו, קרי עודפות גדולה, יכול לסייע לאושרנו מעט מאד. לכן הרבה אנשים עשירים חשים לא מאושרים כיוון שהם חסרים תרבות מנטלית, ידע, ולפיכך חסרים עניין אובייקטיבי בעולם, שיוכל להכשיר אותם לעיסוק רוחני-אינטלקטואלי.
כי מה שהעושר יכול להשיג עבורנו, מעבר לסיפוק צרכינו האמתיים והטבעיים, הוא בעל השפעה מועטה על אושרנו כשלעצמו; להיפך, אושרנו מופר בידי הדאגות הרבות והבלתי נמנעות שכרוכות ללא התר בשימורו של עושר רב.
על אף זאת, אנשים טרודים פי אלף בהשגת עושר מאשר בטיפוח תרבות מנטאלית, בעוד ודאית למדי ההנחה שמה שאנו הנם תורם תרומה רבה יותר לאושרנו ממה שישנו בחזקתנו.
אי לכך, אנו רואים רבים העובדים מבוקר עד לילה עמלניים כנמלים בפעילות חסרת מנוח שנועדה להגדיל עושר שכבר קיים בידיהם. מעבר לאופק הצר של שימוש באמצעים למטרותיהם, הם אינם יודעים דבר; נפשם מרוקנת והם אטומים לכל דבר אחר".

(שופנהאואר, "פאררגה ופאראליפומנה"; תרגום חופשי שלי מאנגלית).

וכן:

"התענוגות הגדולים, המגוונים והמתמידים ביותר הם אלה של הדעת, ואין זה משנה עד כמה נשקר לעצמנו בנקודה הזו כאשר אנו צעירים".
(שם)

וכן, בקטע מרטיט של ההוגה הפסימיסטי הקודר הגדול הזה, בו הוא מסביר מהי התכונה המשובחת ביותר שבן אנוש יכול לאחל לעצמו להיות בעליה, והיא? – לדעת להיות עליז ושמח!

"לפיכך, עלינו להפוך את הרכישה והעידוד של התכונה המבורכת הזו לעיקר מאמצנו. כעת, ברור שאין דבר התורם פחות למזג עליז מאשר עושר ואין דבר התורם יותר לכך מאשר בריאות. המעמדות הנמוכים או העובדים, בעיקר אלה שבאזורים החקלאיים, הם בעלי פנים עליזים ומרוצים; ואילו עצבנות ומזג רע חשים יותר בבית בקרב עשירי המעמדות העליונים".
(שם).

[ועם זאת, בהקשר זה, מצטט שופנהאואר את אריסטו ואת קיקרו (שנהג לצטט את אריסטו) ומפתח את הרעיון לפיו 'הגאונים הם מלנכוליים בטיבם' (קיקרו) וכן 'כל מי שהתבלטו בין בפילוסופיה, בין בפוליטיקה, בין בשירה או באמנויות, מתגלים כמלנכוליים' (אריסטו)]

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טוב,  On יולי 2, 2013 at 3:34 PM

    ניסיתי (האמת, נדמה לי שלקח לי 2 דק') להבין מה 'יצא מהתקן' בדברים האלה של שופנהאואר. כנראה שמה שמיישן את ההשקפה הזו שלו זה המדע. היום אתה יכול להשיג שיפור ממשי בבריאותך באיכות חייך במראה שלך, וגם המידה מסוימת בהשכלה שלך, אם יש לך כסף. יש איזה סקר שלפיו העניים סובלים מדיכאון ב 30% יותר מהעשירים. אז זה לא שהעניים טיפשים (אנחנו לא טצ'ריסטים) וזה לא או לפחות לא רק שהנורמות והערכים של הקפיטליזם הופנמו על ידם, אלא הם גם יודעים מה שנכון ורלבנטי. בקשר לצעירים ש'צריכים לדעת שהתענוגות של הדעת חשובים מהאושר', גם אני חשבתי ככה כשהייתי נער, אבל שמבוגר יגיד את זה לבני נוער אחרי שהוא יודע מה הם החיים, ככה לדבר לאלה שעדיין לא מתמצאים זו איזה התנקמות, סוג של הכחשה והתנכלות לקטינים (לא שהתנכלות לקטינים זה לא הדבר הכי שיגרתי בתרבות שלנו, אז לא התכוונתי "לזעזע" כי זה לא מזעזע). מה, כואב לך שהאושר יהיה העניין של מישהו כי לך אין אותו? זאת כאילו הערה לשופנהאואר, לא לכותב המאמר, כן?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: