אביב מוקדם

*
בתוך הרחובות האפורים של העיר, ריח צהוב של אביב.
ריח סיגריות ובשמים, ריח פיח ומאכלים, ריח אלכוהול וזיעת סדקי גוף מנוחשת – ריח הכפר שממנו באתי מסתנן אל העיר.
הוא, הריח, מזכיר לך את האביב שעבר ואת זה שלפניו ואת זה שקדם לו (לא עד אינסוף, עם זאת) – ולעתים, בדילוג צעיר פשוט, את נערותך.
ארוטיות לא מסוימת נמסכת באוויר – כאילו אינה קשורה לנשים או לגברים, אלא לנעורים עצמם, נעורי העולם ואתה בתוכו.
ומצד שני, יש דבר מה בעולם הזה שאינו קשור לנשים?

*
משהו בנו לא מזדקן איתנו – וזה לא בהכרח משמח; חלק בתוכנו נותר עד רענן לנצח לכמישתו של החלק האחר.
אבל זה לא בהכרח גם מדכדכך – עם קצת עבודה פנימית, הלא היא מלאכת החיים, כמאמר חנוך לוין (אם כי זה ביטוי גרמני, כמדומני).
ואולי זה פירושה, של המלאכה, הכוונה? איך לאצור הכל בתוכנו, בלי דלף ובלי פרץ – להיות ממולאים – גם כשהכל הולך ונשמט מאיתנו?
כל השמחה הפראית של להיות חי ולהיות נחשק תותמר בשמחה פנימית של להיות חי ושל זיכרון היותך נחשק.

*
אבל האם היה אי פעם עידן כזה (של היותך נחשק בהרגשתך, הכוונה)? – היו רגעים.
וזה אולי היתרון היחיד של מי שמעולם לא חש צעיר ממש, באביב חייו, כמו שאומרים – הוא לא מתרגש מהסתיו.
ומצד שני – כי הרי תמיד יש כזה –

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: